אינטרפרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האינטרפרונים הם חלבונים המופרשים מתאים בתגובה לחדירה של גורמים פולשניים כגון וירוסים, חיידקים, פרזיטים או בתגובה להפיכת התא לסרטני. האינטרפרונים שייכים למשפחה גדולה של מולקולות סיגנל גליקופרוטאינים במערכת החיסון הקרויים ציטוקינים.

סוגי אינטרפרונים בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרפרון גמא

בבני אדם ניתן למצוא שלושה סוגים עיקריים של אינטרפרונים :

  • אינטרפרון מסוג I - אלה 14 איזופורמים מטיפוס אלפא ואיזופורמים בודדים מטיפוסים בטא, אומגא, אפסילון וקפא. הומולוגים לאינטרפרונים אלה מופיעים ברוב היונקים, הציפורים והדגים. כל האינטרפרונים הללו קושרים רצפטור בדופן התא הידוע כ-IFNAR. קישור זה מפעיל שרשרת של העברת איתות בתא הידועה כJAK-STAT.
  • אינטרפרון מסוג II - קבוצה זו כוללת את אינטרפרון גמא.
  • אינטרפרון מסוג III - חלבון חדש שהתגלה לאחרונה, הכולל את אינטרפרון למדא, בעל שלושה איזופורמים.

ייצור אינטרפרונים בתאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינטרפרון אלפא ובטא מיוצרים על ידי רוב סוגי התאים בגוף כתוצאה ממצבי עקה שבהם נמצאים תאים אלו, אינטרפרונים אלו הם הגורמים החשובים בתגובה החיסונית לזיהום ויראלי על ידי הפעלת המקרופאגים ותאי NK. אינטרפרון אלפא פעיל גם נגד גידולים סרטניים.

בניגוד לאנטרפרון אלפא ובטא המופרשים מרוב תאי הגוף ומשפיעים באופן מקומי על הרקמה, אינטרפרון גמא מופרש רק מתאי מערכת החיסון מסוג תאי T מסייעים ותאי NK. אינטרפרון גמא מופרש למחזור הדם, שם הוא מגייס ומפעיל תאים שונים במערכת החיסון, בייחוד תאי T מסייעים מסוג 1, תאי T הורגים, תאים מציגי אנטיגן ומקרופאגים. תפקיד זה הופך אותו למרכיב חשוב בתהליכים דלקתיים רבים, בכללם התמודדות הגוף עם נגיפים, חיידקים, טפילים ותאים ממאירים. פעולת יתר של הציטוקין עלולה לגרום למחלות אוטואימוניות.

שימושים רפואיים של אינטרפרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הרפואי באינטרפרון היה לא-מציאותי עד 1980, השנה שבה גן האינטרפרון הוחדר בהצלחה לחיידק באמצעות שחלוף של DNA, התקדמות שאפשרה לגדל ולבודד אינטרפרון מתרביות חיידקים.

חוקר האינטרפרון פרופ' מישל רבל ממכון ויצמן

מספר טיפולים המשתמשים באינטרפרון מסוגים שונים אושרו בבני אדם, כולל שימוש נגד מספר סוגים של סרטן בכללם מלנומה, סרטן הריאה,אוסטאוסרומה, קפוסי סרקומה ועוד. מנגנון הפעולה של אינטפרון אלפא הוא הפעלת המערכת החיסונית על מנת לאפשר לה לתקוף את הגידול הסרטני. בדרך כלל מוגבר האפקט האנטי סרטני של האינטרפרון אם הוא מלווה בחיסון על ידי אנטיגן המצוי על פני הגידול הסרטני כגון gp100 במלנומה. הבעיה בטיפול היא שהחדרת אינטרפרון עשויה להוביל לתופעות לוואי חמורות.

ב-1991 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקני את השימוש באינטרפרון נגד דלקת כבד נגיפית מסוג C. כיום מאושרות מספר צורות של אינטרפרון אלפא כתרופות נגד דלקת כבד נגיפית זו. יש לציין שטיפול זה אינו יעיל מספיק ומביא לתופעות לוואי, ולכן המדענים אינם חדלים לחפש חלופות לשימוש באינטרפרון כנגד מחלה זו. יעילות האינטרפרון במקרה זה היא כ־50%. ישנן עדויות מסוימות שטיפול באינטרפרון מיד אחרי ההדבקה עשוי להעלים לחלוטין את דלקת הכבד, אך בשל חוסר הסימפטומים של המחלה, גילויה בזמן אינו מעשי לרוב. קיימות וריאציות תרופתיות המשלבות את אינטרפרון אלפא עם פוליאתילן גליקול וכך גורמות לו להישאר זמן רב יותר בגוף. כך ניתן להזריק את התרופה פעם בשבוע במקום שלוש פעמים בשבוע. בשימוש יחד עם תרופה אנטי-ויראלי נוספת - ריבווירין, נגד זנים מסוימים של דלקת כבד נגיפית C, ניתן להגיע ל־75% הצלחה.

אינטרפרון אלפא-b משמש גם כתרופה נגד לוקמיה של תאים שעירים, לוקמיה מילואידית כרונית ומילומה נפוצה.

באינטרפרון בטא נעשה כיום שימוש נרחב להאטת קצב ההידרדרות בחולי טרשת נפוצה.