אינקובוס
לפי אגדות מימי הביניים, האינקובוס (incubus, ברבים:אינקובי, מהפועל הלטיני incubo שמשמעו "סיוט") הוא שד בעל דמות גברית, שמפתה נשים לשכב עמו, או לחלופין אונס אותן בשנתן. האינקובוס יכול לשכב עם נשים כדי לעבר אותן, כמו באגדה על מרלין, ויכול לעיתים להביאן עד לתשישות או למוות על ידי שניזון מאנרגיית החיים שלהן.
לאינקובוס קיימת מקבילה ממין נקבה המכונה סוקובוס (Succubus).
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מלאוס מלפיקרום (Malleus Maleficarum), או "פטיש המכשפות", הסוקובי אוספות את הזרע מהגברים איתן הן שוכבות, והאינקובי משתמשים בו להפרות נשים. ילדים שנולדו כתוצאה מכך אמורים להיות יותר רגישים להשפעת שדים.
דמויות דומות לאינקובי מוזכרות לראשונה ברשימת שמות המלכים השוּמרים ב"כתבי לברטו" משנת 2400 לפנה"ס. נמצאה טבלה ובה נמנים שמו של גילגמש ושמו של אביו המוזכר כשד לילוּ. נאמר כי לילוּ מטריד ומפתה נשים בשנתן, והוא אחד מארבעה שדים שהיו שייכים למעמד ערפדים או סוג של רוחות רפאים. ואילו לילית, מהמיתולוגיה היהודית האזוטרית, היא שדה נשית המטרידה גברים ומופיעה בחלומות ארוטיים שלהם.
אפשרות אחת למקור האגדות היא אולי כהסבר לחוויות כגון חלומות בהקיץ או שיתוק שינה. או כתירוץ לעוררות מינית לילית או לקרי לילה. אפשרות נוספת היא שחלק מהקורבנות לכאורה של האינקובי הן קורבנות תקיפה מינית של ממש, והאנסים או קרובי המשפחה ייחסו את מעשי האונס לשדים כדי להימלט מעונש, או כדי לשמור את כבוד המשפחה. אפשרות נוספת היא לשמור סוד כמו גילוי עריות או ניאוף על ידי התערבות של "רוחות".
מראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לשדים, לא קיים תיאור מדויק ואחיד למראם של האינקובי. למרות זאת, לעיתים, בדומה לסוקובוס, האינקובוס מתוארים כגברים יפים ומפתים בעלי מאפיינים חיצוניים המשויכים לשדים (כנפיים, קרניים וכדומה), ולעיתים מתוארים כדמונים שעירים ונמוכים. במיתולגיה הרומנית, דמות האינקובוס הקרוי "זבורטור" ("המעופף") היא של גבר צעיר ויפה תואר.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Valerie I.J. Flint, The rise of magic in early medieval Europe, P.105
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אינקובוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
