אינתה עומרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
אינתה עומרי
Inta-umri .jpg
עטיפת התקליטור אינתה עומרי
שיר מאת אום כולתום
תאריך יציאה פברואר 1964
כתיבה אחמד שפיק כאמל
לחן מוחמד עבד אל-והאב

אינתה עומריערבית: إنْتَ عُمْرِي, תעתיק מדויק: אנְתַ עֻמְרִי, תרגום: "אתה חיי") הוא אחד משיריה המפורסמים של הזמרת המצריה אום כולתום.

השיר, שאת מילותיו כתב הפזמונאי אחמד שפיק כאמל, היה שיתוף הפעולה הראשון בסדרה של שיתופי פעולה פוריים בין אום כולתום למלחין מוחמד עבד אל-והאב. הוא הושמע לראשונה בפברואר 1964 ומאז זכה להצלחה רבה בעולם הערבי ועובד, הולחן והושר על ידי רבים נוספים.‏[1]

על השיר ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף הפעולה בין אום כולתום לעבד אל-והאב החל לאחר שידולים מצדו של הגנרל עבד אל-חכים עאמר, שפעל ככל הנראה בפקודתו של גמאל עבד אל נאצר, ועם חשש הדדי של האמנים כי נוכחותו של הצד השני ביצירה תהיה דומיננטית יתר על המידה. על פי הסיכום, שהושג בתיווכם של אחד מנגניה של אום כולתום ושל בעלה, אום כולתום יכלה להתחיל לעבוד על היצירה רק לאחר שעבד אל-והאב סיים את עבודתו. הליך יצירתו של השיר זכה לסיקור נרחב בעיתונות המצרית, סיקור שהלך וגבר ככל שהתקרב מועד ביצוע הבכורה.‏[1]

מילותיו של השיר נכתבו בערבית מצרית ובלשון עממית. השיר הוא מונולוג כיסופים ואהבה של הדוברת אל אהובה.‏[2] השיר מולחן במקאם כורד. שיר זה, יחד עם שירים נוספים שהלחין עבד אל-והאב לאום כולתום, התאפיין בסגנון מודרני יותר משיריה המוקדמים.

זמן קצר לאחר השמעת הבכורה של השיר התגלע סכסוך בין השניים, לאחר שאום כולתום גילתה כי עבד אל-והאב הקליט גרסה משלו לשיר, ושבכוונתו לשחררה לרדיו המצרי. היא איימה כי אם ייעשה הדבר היא לא תשיר עוד את השיר, לא תוציא הקלטה שלו ותתבע את הרדיו המצרי כדי למנוע את שידורו. האיום הוביל לגניזת ההקלטה של עבד אל-והאב.‏[1]

כנהוג בהופעותיה שירים רבים זכו להקדמה אינסטרומנטלית ותובלו באלתורים וחזרות על קטעים לפי בקשת הקהל.‏[2] כך גם השיר אינתה עומרי זכה להקדמה של כשבע דקות בהופעות, ובהופעה משנת 1972 נמשך ביצוע השיר שעתיים תמימות. הדיוק עליו הקפידה בהקלטות הביא לכך שהקלטת הקדמה של ארבע דקות לשיר נמשכה כחמש שעות, ושאחת מהקלטות השיר כללה קטעים מהופעות שונות שלו, כשהמילה אינתה לקוחה מאחת ועומרי מאחרת.‏[3]

התגובות לשיר והשפעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו המסחרית של השיר התבטאה בתשלומי התמלוגים בהם זכו כותבו ומלחינו ושהסתכמו בחלוף שנה ב-250 אלף לירות מצריות, כמו גם ברווחים ממכירתו בעולם הערבי מחוץ למצרים, שעמדו ביוני 1965 על סך של 80 אלף לירות שטרלינג. למרות הצלחתו המסחרית, בקרב מלחינים מצרים זכה לחנו של השיר לביקורות שליליות ולטענות כי הוא דומה לשירים קודמים של עבד אל-והאב.‏[1]

השיר, הגם שמזוהה עם אום כולתום, בוצע מחדש גם על ידי זמרים ישראליים, בהם זהבה בן, עופר לוי ושרית חדד. ביצועה של זהבה בן זכה להצלחה גם בקרב הקהל הערבי בישראל, ברשות הפלסטינית ובמדינות ערב.‏[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי גבאי, השירה – האימפריאליזם היפה, משירת שכנינו. הוצאת ספרי עיתון77, תשע"א 2010. עמ' 113–115. תרגום השיר ומידע נוסף.
  • וירג’יניה דניאלסון, קולה של מצרים : אום כולת’ום, שירה ערבית, החברה המצרית במאה העשרים; תרגום: חנה עמית-כוכבי.‬‫ חיפה: פרדס, תשס"ד 2003.‬

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 וירג’יניה דניאלסון, קולה של מצרים : אום כולת’ום, שירה ערבית, החברה המצרית במאה העשרים; תרגום: חנה עמית-כוכבי.‬‫ חיפה: פרדס, תשס"ד 2003.‬ עמ' 200–203.
  2. ^ 2.0 2.1 צבי גבאי, השירה – האימפריאליזם היפה, משירת שכנינו. הוצאת ספרי עיתון77, תשע"א 2010. עמ' 113.
  3. ^ דניאלסון, עמ' 150–153, 155.
  4. ^ ירדנה ארזי, יכול להיות שזה נגמר, באתר ynet‏, 19 באוקטובר 2007.