איזק טיטסינג
 | |
| התמונה היחידה שהגיעה לידנו שבה נראה טיטסינג, מתוך ספרו של ון בראם האוקחסט על המשלחת ההולנדית בסין. טיטסינג הוא האירופי החובש כובע | |
| לידה |
10 בינואר 1745 אמסטרדם, הרפובליקה ההולנדית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בפברואר 1812 (בגיל 67) פריז, הקיסרות הראשונה |
| מדינה |
הולנד |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| השכלה |
אוניברסיטת ליידן |
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית |
  | |
איזק טיטסינג (בהולנדית: Isaac Titsingh; 10 בינואר 1745 באמסטרדם – 2 בפברואר 1812 בפריז) היה רופא הולנדי, חוקר, סוחר ושגריר. במהלך קריירה ארוכה במזרח אסיה היה טיטסינג פקיד בכיר בחברת הודו המזרחית ההולנדית (Vereenigde Oostindische Compagnie, ובקיצור VOC). הוא ייצג את החברה, שעסקה בסחר ברחבי אסיה, באופן בלעדי ביפן של ימי שוגונות טוקוגאווה. הוא נסע פעמים לאֶדוֹ (שמה הישן של טוקיו) לראיונות אצל השוגון ופקידי ממשל בכירים אחרים. מאוחר יותר הוא היה המושל הכללי מטעם הולנד בצ'ינסורה שבבנגל, והמושל הכללי של ה-VOC. טיטסינג עבד עם עמיתו הבריטי, צ'ארלס קורנווליס, שהיה המושל הכללי של חברת הודו המזרחית הבריטית. ב-1795 ייצג טיטסינג את האינטרסים של הולנד ושל ה-VOC בסין, שם הוא התקבל בזרועות פתוחות בחצר הקיסר צ'יינלונג, בניגוד משווע ליחס התוקפני כלפי שגריר אנגליה מעט לפני חגיגות שישים השנה למלכותו של הקיסר. בסין שימש טיטסינג כשגריר הולנד בפועל, ובו-בזמן היה גם נציג מסחרי של ה-VOC. ב-32 השנים שבהן עבד עבור החברה ניהל טיטסינג התכתבות מסועפת עם טובי האינטלקטואלים בעולם, ובמכתביו עסק רבות בפילוסופיה ובמדעים השונים, כמו גם תיאורים מפורטים של אורחות החיים, המנהגים והפוליטיקה במדינות שבהן שירת. הוא ידע לשונות רבות, ביניהן לטינית, אנגלית, גרמנית, סינית ויפנית. בכתביו ניכר הכבוד הרב שרחש לתרבויות והדתות הזרות, שבהן הוא ראה שוות ערך לתרבות המערבית ולדתו הפרוטסטנטית - גישה יוצאת דופן וחלוצית באותם ימים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איזק טיטסינג נולד באמסטרדם שברפובליקה ההולנדית ב-10 בינואר 1745, לאביו אלברטוס, שהיה כירורג ומיילד ובן למשפחת סטאדהאודרים ולאשתו השנייה קתרינה ביטר. ב-1664 הוא הצטרף, כאביו, לגילדת הכירורגים של אמסטרדם, קיבל דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת ליידן ב-1765, וכעבור כמה חודשים הפליג לאסיה, לעבוד בשירות חברת הודו המזרחית ההולנדית. עד 1779 הוא עבד בתפקידים שונים בבטאוויה (כיום ג'קרטה שבאינדונזיה), בירת "הודו ההולנדית".
יפן, 1779–1784[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיטסינג היה ה-Opperhoofd[דרוש תעתוק] (מונח שניתן לתרגמו כ"מנהל ראשי" של החברה) ביפן בשנים 1779–1780, 1781-1783 וב-1784. חשיבותו של תפקיד מנהל ה-VOC באותה תקופה ביפן גדלה עקב מדיניות הבידוד הכפוי שהוכתבה מלמעלה.[1] בגלל הטפות דתיות שקדמו לאותה תקופה, לא הורשה אף יפני או בן-אירופה לצאת מיפן או להיכנס אליה, עבירה שדינה מוות. החריג היחיד למדיניות "הדלת הסגורה" הזו היה ה"מפעל", תחנת הסחר של ה-VOC באי דֶגִ'ימָה במפרץ נגסאקי, בחלקו הדרומי של האי הגדול קיושו. בסביבה נוקשה ודיקטטורית זו הפכו סוחרי ה-VOC לאמצעי הרשמי היחיד שאיפשר יחסי מסחר וחילופי תרבות ומדע. האוֹפֶּרהוֹפְט של ה-VOC קיבל לפיכך מעמד הקרוב למעמדו של דאימיו יפני במהלך ביקורי-החובה השנתיים שלו כדי לחלות את פני השוגון בעיר אדו. בביקורים אלו נפגש טיטסינג באופן לא רשמי עם אנשי הממשל ועם אנשי רוח העוסקים ברנגאקו (מילולית "השכלה הולנדית", אך הכוונה לכל הידע המערבי בכלל), מפגשים שהיו אולי לא פחות חשובים מהמפגשים הטקסיים עם השוגון טוקוגאווה אייהארו עצמו.[2]
הודו, 1785–1792[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1785 התמנה טיטסינג כמנהל תחנת הסחר של חברת הודו המזרחית ההולנדית בצ'ינסורה שבבנגל, היושבת על הנהר הוגלי לפני כלכותה; הבלשן ויליאם ג'ונס, מחלוצי הפילולוגיה ההודו-אירופית ומשפטן שהתגורר בבנגל, תיאר אותו כ"המנדרין של צ'ינסורה".[3] ב-1792 שב טיטסינג לבטאוויה (כיום ג'קרטה שבאינדונזיה, אז מושבה הולנדית), שם הוא שירת כ-Ontvanger-Generaal (גזבר) ומאוחר יותר כ-Commissaris ter Zee (קומיסר ימי).
סין, 1794–1795[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיטסינג נתמנה לשגריר הולנד בחצר קיסר סין לרגל חגיגות שישים השנים לשלטונו של הקיסר צ'יינלונג. המשלחת הדיפלומטית של טיטסינג בבייג'ינג כללה את אנדריאס אברארדוס ון בראם האוקחסט (van Braam Houckgeest) ואת כרטיין-לואי-ז'וזף דה גין (de Guignes), שכתבו, כל אחד בנפרד, את קורות המשלחת בספרים שהתפרסמו בארצות הברית ובאירופה.
המסע המפרך שערך טיטסינג באמצע החורף מגואנגג'ואו לבייג'ינג אפשר לו לראות חלקים של סין הרחוקים מן החוף, שעד אז מעולם לא הייתה לאירופים גישה אליהם. קבלת הפנים שזכו לה טיטסינג ומשלחתו בעיר האסורה בבייג'ינג הייתה, בסטנדרטים של סין, מפוארת ומלאת-כבוד הרבה יותר מן הרגיל. שלא כמו במשלחת הבריטית הכושלת שהנהיג לורד ג'ורג' מקרטני שנה קודם לכן, טיטסינג לא חסך במאמצים להקפיד על דרישות הנימוסין המורכבות בחצר הקיסרית - לרבות השתחוויה עמוקה, עד שהמצח נוגע ברצפה. לא הוא ולא הסינים ידעו כי זו עתידה להיות הפעם האחרונה שבה יופיע שגריר אירופי בחצר הקיסרית עד אחרי מלחמות האופיום, בסוף המאה הבאה.
שיבה לאירופה, 1796–1812[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1796 חזר טיטסינג לאירופה. תחילה חי בלונדון ובאת', והיה חבר החברה המלכותית למדעים, כמו גם אגודות דומות בהולנד ובמדינות אחרות. ב-1801 חזר לאמסטרדם, ובסופו של דבר לפריז, שם חי עד יום מותו ב-1812. על מצבתו בבית הקברות פר לשז מופיעה הכתובת "כאן טמון איזק טיטסינג, לשעבר מושל חברת הודו המזרחית ההולנדית, שגריר בסין וביפן. מת בפריז בשניים בפברואר 1812, בגיל 68". לטיטסינג היה בן, ויליאם, שנולד לו מפילגשו הבנגלית בסביבות 1790, וטיטסינג הכיר באבהותו עליו ב-1806.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוויותיו ומחקריו של טיטסינג ביפן הולידו כמה וכמה ספרים, שנתפרסמו אחרי מותו; החשובים שבהם:
Mémoires et anecdotes sur la dynastie régnante des djogouns, souverains du Japon, avec la description des fêtes et cérémonies observées aux différentes époques de l'année à la Cour de ces Princes, et un appendice contenant des détails sur la poésie des Japonais, leur manière de diviser l'année, etc.; Ouvrage orné de Planches gravées et coloriées, tiré des Originaux Japonais par M. Titsingh; publié avec des Notes et Eclaircissemens Par M. Abel Rémusat.OCLC 255146140
(זכרונות ואנקדוטות אודות השושלת השלטת של השוגונים, שליטי יפן, בלוויית תיאור של החגים והטקסים המתקיימים בתקופות שונות של השנה בחצרם של אותם נסיכים, ונספח הכולל פרטים על שירתם של היפנים, לוח השנה שלהם וכו'; הספר מעוטר בתחריטים צבעוניים, שיצר מסייה טיטסינג על פי המקור היפני; מלווה בהערות והסברים מאת מסייה אבל רמוזה). 1820 (יצא לאור בתרגום לאנגלית בשם שונה מעט ב-1822).OCLC 5911523
Nipon o daï itsi ran; ou, Annales des empereurs du Japon,tr. par M. Isaac Titsingh avec l'aide de plusieurs interprètes attachés au comptoir hollandais de Nangasaki; ouvrage re., complété et cor. sur l'original japonais-chinois, accompagné de notes et précédé d'un Aperçu d'histoire mythologique du Japon, par M. J. Klaproth.OCLC 5850691
(ניפון או דאי איצי ראן; או דברי ימי קיסרי יפן, בתרגומו של מסייה איזק טיטסינג בסיועם של כמה מתרגמים המועסקים בתחנה ההולנדית של נגאסאקי; הספר נכתב ותוקן על פי המקור הסיני-יפני, בלוויית הערות ומאמר-מבוא על ההיסטוריה המיתולוגית של יפן מאת מסייה י. קלאפרות). תרגום של ספר היסטורי חשוב מאת האיאשי גאהו, 1652, יצא לאור בפריז ב-1834.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מכון טיטסינג" (אורכב 30.06.2007 בארכיון Wayback Machine) באוניברסיטת ליידן, לחקר יחסי אירופה-אסיה במאה ה-18 (בהולנדית).
- דברי ימי קיסרי יפן, בתרגום טיטסינג לצרפתית, הטקסט המלא.
- איזק טיטסינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Edo-Tokyo Museum exhibition catalog. (2000). A Very Unique Collection of Historical Significance: The Kapitan (the Dutch Chief) Colection from the Edo Period -- The Dutch Fascination with Japan, p. 207.
- ^ Edo-Tokyo Museum exhibition catalog, p. 210.
- ^ Jones, W. (1835). Memoirs of the life, writings and correspondence of Sir William Jones, by Lord Teignmouth. London.