איסבל פרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסבל פרון

מריה אסטלה מרטינס דה פרוןספרדית: María Estela Martínez Cartas de Perón; נולדה ב-4 בפברואר 1931) וידועה יותר כאיסבליטה הייתה רעייתו השלישית של נשיא ארגנטינה חואן פרון, "הגברת הראשונה" של ארגנטינה וסגנית הנשיא בתקופת נשיאותו השנייה, ונשיאת ארגנטינה בשנים 1974 - 1976.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרון נולדה בעיר לה ריוחה שבארגנטינה, והכירה את חואן פרון בתקופת גלותו בפרגוואי, לאחר שהודח בהפיכה צבאית מכהונתו הראשונה כנשיא ארגנטינה. באותה תקופה הייתה רקדנית במועדון לילה, והוא היה נשיא מודח, גולה, ואלמן. ב-1960 עברה עם פרון לספרד, וב-1961 נישאו תחת לחץ השלטונות הספרדיים, שלא ראו בעין יפה את מגוריו המשותפים של פרון עם בחורה צעירה.

פרון היה מנוע מלחזור לארגנטינה, ולכן משהחל לגלות מחדש מעורבות בפוליטיקה הארגנטינית שימשה עבורו שליחה ובלדרית בין ספרד לדרום אמריקה. ב-1973 שוכנע פרון להציב מחדש את מועמדותו לנשיאות ארגנטינה, והוא החליט לרוץ לנשיאות עם איסבל כסגניתו, למרות שחסרה כל נסיון פוליטי או שאיפות בתחום. היא הייתה אישיות שונה לחלוטין מאשתו הקודמת אוויטה, שניסיונה להציב את עצמה כמועמדת לסגן-נשיא 22 שנה קודם לכן נבלם בתקיפות על ידי ראשי הצבא. פרון ניצח בבחירות עם אשתו איסבל כסגניתו, אך פחות משנה מאוחר יותר, ב-1974, נפטר מהתקף לב במהלך כהונתו. איסבל מונתה לנשיאות, ובכך הפכה לנשיאה הראשונה בהיסטוריה העולמית.

גם תקופת נשיאותה לא האריכה ימים. היא התקשתה לשלוט בקבוצות הכוח הנדרשות בפוליטיקה הארגנטינית – הצבא וארגוני הפועלים, וב-1976 הופלה בהפיכה צבאית. במשך 5 שנים הוחזקה במעצר בית, וב-1981 נשלחה לגלות. היא הורשתה לחזור לארגנטינה ב-1983, בתקופת נשיאותו של ראול אלפונסין, אך העדיפה להמשיך להתגורר במקום גלותה במדריד, ספרד.

בנובמבר 2006 נדרשה פרון להתייצב, יחד עם פוליטיקאים פרוניסטים נוספים, בפני בית משפט בארגנטינה למסירת עדות הנוגעת למעורבותה בהעלמותם של אזרחים בתקופת נשיאותה. פרון הואשמה בארגנטינה בהעלמותו של האקטיביסט הקטור אלדו פאגטי גאלגו ב-25.2.1976, ובאחריות להעלמותם ורציחתם של מאות אנשים. משלא התייצבה, הוצאה בקשה לאינטרפול למעצרה והסגרתה לארגנטינה, וב-12 בינואר 2007 נעצרה בידי משטרת ספרד. פרון התנגדה לבקשת ההסגרה הארגנטינית, והדיון בבקשת ההסגרה התנהל במשך למעלה משנה. ב-28 במרץ 2008 נדחתה בקשת ההסגרה. בית המשפט הספרדי קבע שהעברות בהן הואשמה אינן בגדר פשע נגד האנושות, ולפיכך חלה עליהן התיישנות.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


נשיאי ארגנטינה
ברנרדינו ריבדביהויסנטה לופס אי פלאנסחוסטו חוסה דה אורקיסהסנטיאגו דרקיחואן פדרנרהברטולומה מיטרהדומינגו סרמיינטוניקולאס אבז'אנדהחוליו רוקהמיגל חוארס סלמןקרלוס פלגרינילואיז סאנס פניהחוסה אבריסטו דה אוריבורוחוליו רוקהמנואל קינטנהחוסה פיגרואה אלקורטהרוקה סאנס פניהויקטורינו דה לה פלאסהאיפוליטו איריגוז'ןמרסלו טורקואטואיפוליטו איריגוז'ןחוסה פליקס אוריבורואגוסטין פדרו חוסטורוברטו מריה אורטיסרמון קאסטיז'וארתורו ראוסוןפדרו פאבלו רמירסאדלמירו פארלחואן דומינגו פרוןאדוארדו לונארדיפדרו אאוחניו ארמבורוארתורו פרונדיסיחוזה מריה גידוארתורו איליהחואן קרלוס אונגאנייהרוברטו לווינגסטוןאלחנדרו אגוסטין לנוסההקטור חוסה קמפורהראול אלברטו לסטיריחואן דומינגו פרוןאיסבל פרוןחורחה רפאל וידלהרוברטו אדוארדו ויולהלאופולדו גלטייריריינלדו ביניונהראול אלפונסיןקרלוס מנםפרננדו דה לה רואהאדולפו רודריגס סאהאדוארדו דואלדהנסטור קירשנרכריסטינה פרננדס דה קירשנר חותם נשיאי ארגנטינה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]