איסמו נוגוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסמו נוגוצ'י
Isamu Noguchi.jpg
איסמו נוגוצ'י, 1941.
תאריך לידה 17 בנובמבר 1904
מקום לידה לוס אנגלס, קליפורניה
תאריך פטירה 30 בדצמבר 1988 (בגיל 84)
מקום פטירה ניו יורק סיטי, ניו יורק
לאום אמריקני
תחום יצירה פיסול, אדריכלות נוף, עיצוב רהיטים
זרם באמנות ביומורפיזם
יצירות ידועות הקובייה האדומה (ניו יורק סיטי), השמש השחורה (סיאטל), שער השמיים (הונולולו), נורות אקארי, שולחן הקפה CL901 (עבור חברת הרמן מילר)
"ח'מר", 1968, גן האמנות ע"ש בילי רוז, מוזיאון ישראל
"הבכי", 1959

איסמו נוגוצ'י (Isamu Noguchi; ‏17 בנובמבר 1904 - 30 בדצמבר 1988) היה אמן, פסל, מעצב ואדריכל נוף יפני-אמריקאי דגול, שהקריירה האמנותית שלו הקיפה שישה עשורים, משנות העשרים עד שנות השמונים של המאה ה-20. ידוע בפסליו ובעבודותיו הציבוריות. עיצב גם תפאורות למגוון הפקות של מרתה גרהם, ומספר מנורות ורהיטים שיוצרו בהמוניות, וחלקם עדיין מיוצרים ונמכרים.

ב-1947 החל שיתוף פעולה עם חברת הרמן מילר (Herman Miller), כשהוא הצטרף לג'ורג' נלסון, פאול לזלו וצ'ארלס אימס, כדי להפיק קטלוג המכיל מה שלעתים נחשב לגוף הריהוט המודרני, המשפיע ביותר שאי פעם הופק, הכולל את שולחן נוגוצ'י (CL901) הסמלי, שעדיין מיוצר כיום. עבודותיו נמצאות ברחבי העולם ובמוזיאון נוגוצ'י שבניו יורק סיטי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו המוקדמים (1904-1922)[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסמו נוגוצ'י נולד בלוס אנג'לס, כבן הבלתי חוקי של יונגורו נוגוצ'י, משורר יפני שזכה לשבחים בארצות הברית, וליאוני גילמור, כתבת אמריקנית שערכה הרבה מעבודתו של יונגורו.

יונגורו סיים את מערכת היחסים עם גילמור מוקדם יותר באותה שנה, ותכנן להנשא עם כתבת הוושינגטון פוסט, אתל ארמס. לאחר שהציע נישואין לארמס, יונגורו עזב ליפן באוגוסט, התיישב בטוקיו וחיכה להגעתה;הם התארסו לאחר כמה חודשים, כשלארמס נודע על לאוני ועל בנה.

ב-1906, יונגורו הזמין את לאוני לבוא לטוקיו עם בנה. בתחילה היא סרבה, אך בגלל פיתוח רגשות אנטי-יפנים בעקבות מלחמת רוסיה-יפן, היא לבסוף השתכנעה להענות לבקשתו של יונגורו. ליאוני ובנה המריאו מסן פרנסיסקו במרץ 1907, ליוקוהמה כדי לפגוש את יונגורו. עם הגעתם, הם העניקו לבנם את השם איסמו (勇, "אומץ לב"). בכל אופן, יונגורו כבר נשא אישה יפנית עד שהם הגיעו, ונעדר מרוב ילדות בנו. לאחר שנפרדו שוב מיונגורו, לאוני ואיסמו עברו דירה מספר פעמים ברחבי יפן.

ב-1912, כששתיהם חיו בצ'יגסקי, אחותו החורגת של איסמו, חלוצת תנועת המחול המודרני האמריקני אליס גילמור, נולדה לליאוני ולאב לא ידוע. כאן, לליאוני היה בית שנבנה בשביל שלושתם, פרויקט שהיא נתנה לאיסמו בן ה-8 "לפקח" עליו. כדי לטפח את כשרונו האומנותי של בנה, היא מינתה אותו לאחראי על גינתם והפכה אותו לשוליה של נגר מקומי. בכל אופן, הם עברו דירה עוד פעם בדצמבר 1917, לקהילת דוברי אנגלית ביוקוהמה.

ב-1918, נוגוצ'י נשלח חזרה לארצות הברית, כדי ללמוד ברולינג פראירי (ערבה מתגלגלת) שבאינדיאנה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר, הוא עזב עם דוקטור אדוארד רומלי ללה-פורט, ושם הוא התאכסן עם כומר של הכנסייה החדשה, סמואל מק. נוגוצ'י החל ללמוד בתיכון לה-פורט, וסיים את לימודיו ב-1922. בתקופה זו של חייו, הוא היה ידוע בשם "סם גילמור."

ראשית קריירתו האמנותית (1922-1927)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום התיכון, נוגוצ'י הסביר את לרומלי את רצונו להיות אמן; למרות שהוא העדיף שנוגוצ'י יהיה דוקטור, הוא הכיר בבקשתו של נוגוצ'י ושלח אותו לקונטיקט לעבוד בתור עוזר של חברו גאטסון בורגלם. ידוע בתור היוצר של הר ראשמור, בורגלום עבד בזמן ההוא על החבורה הנקראת מלחמות אמריקה, פסל המכיל ארבעים ושתיים דמויות ושני פסלי פרשים, בשביל העיר ניוארק שבניו ג'רזי. בתור אחד מעוזריו של בורגלם, נוגוצ'י קיבל קצת הכשרה כפסל; משימותיו כוללו לארגן את הסוסים ולדגמן בשביל הפסל, בתור גנרל שרמן. הוא, אף על פי כן, רכש מספר מיומנויות ביציקה מעוזריו האיטלקים של בורגלם, ולאחר מכן אף עיצב פסל של אברהם לינקולן. בסוף הקיץ, בורגלם אמר לנוגוצ'י שהוא בחיים לא יהיה פסל, והמריץ אותו לשקול מחדש את הצעתו הקודמת של רומלי.


יצירותיו מתאפיינות בשילוב תפיסות האמנות המזרחית לאמנות המערבית. בראשית שנות השישים הוזמן נוגוצ'י לעצב את גן האמנות ע"ש בילי רוז במוזיאון ישראל בירושלים. בשנת 1985 הוקם מוזיאון נוגוצ'י בלונג איילנד, ניו יורק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P human body.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.