איסר זלמן מלצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסר זלמן מלצר
Isser Zalman Meltzer.JPG
תאריך לידה ה' באדר תר"ל
תאריך פטירה י' בכסלו תשי"ד
תאריך לידה לועזי 1870
תאריך פטירה לועזי 17 בנובמבר 1953 (בגיל 83 בערך)
השתייכות יהדות ליטא
נושאים שבהם עסק תלמוד, מדרשים, מוסר, הלכה
רבותיו רבי יום טוב ליפמן בסליאנסקי, הנצי"ב מוולוז'ין והרב חיים סולובייצ'יק
תלמידיו הרבנים אלעזר מנחם מן שך, שלמה זלמן אוירבך, יוסף אליהו הנקין

הרב איסר זלמן מֶלְצֶר (ה' באדר תר"ל, 1870י' בכסלו תשי"ד, 17 בנובמבר 1953) היה רבה של סלוצק וראש הישיבה בה, ולאחר מכן ראש ישיבת עץ חיים בירושלים ויושב ראש מועצת גדולי התורה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר מיר שבאימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), לברוך פרץ ולמירל, שהייתה ממשפחת הוטנר. בהיותו בן עשר התחיל ללמוד אצל רב העיר מיר, הרב יום טוב ליפמן בסליאנסקי, בעל "מלבושי יום טוב", שגידלו בביתו. בהמשך למד בישיבת מיר.

בן 14, בשנת תרמ"ד (1884), התחיל לימודיו בישיבת וולוז'ין, בראשותם של הנצי"ב ורבי חיים סולובייצ'יק, ושהה שם שבע שנים. בזמן כניסתו לישיבה היה הצעיר ביותר. כונה "זוניא מיר'ר", על שם עירו. היה חבר חדר של הרב זליג ראובן בנגיס, שהיה אז מבכירי התלמידים בישיבה, וקירב אותו. כבר בשנותיו הראשונות התבלט, והרב סולובייצ'יק ביקשו לדבר עמו בלימוד, באמרו שדיבור עמו פותח לו את אפיקי המחשבה. בהיותו תלמיד שם היה גם פעיל בתנועה סודית של חובבי ציון בשם "נס ציונה", ויחד עם גיסו רבי משה מרדכי אפשטיין היה ממייסדי חדרה, בה קנה חלקת קרקע, ונטע פרדסי אתרוגים.

נישואיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לבילה הינדה, בת הגביר שרגא פייבל פרנק מאלקסוט שבקובנה. כאשר נפטר פרנק, ביקשה גולדה - אלמנתו - למלא את צוואתו, ולהשיא את בנותיהן לתלמידי חכמים מובהקים. היא נסעה לישיבת וולוז'ין כדי למצוא שידוך לבתה הראשונה, ושם ראש הישיבה - הרב נפתלי צבי יהודה ברלין התלבט בין הרב משה מרדכי אפשטיין, ובין הרב איסר זלמן מלצר. היא הזמינה את גיסה - הבעל של אחותה - לבחון את שניהם, אך הוא התקשה להכריע. כאשר נסעו היא, גיסה ושני התלמידים לרב יצחק אלחנן ספקטור בקובנה התקשה גם הוא לבחור בין שניהם. לבסוף הוא שאל אם יש לה בבית בת נוספת הצריכה להנשא, ואכן בשנת תרנ"ב (1892), הבת חיה מנוחה נישאה עם הרב משה מרדכי אפשטיין, והבת בילא הינדא נישאה עם הרב איסר זלמן מלצר. בזמן אירוסיו עבר ללמוד בישיבת ראדין, אצל החפץ חיים. הוא שכר חדר אצל קצב שפרש את העורות שהפשיט מבהמותיו, בחלון חדרו של הרב מלצר. הרב מלצר שהיה חולני ורגיש, נחלש בגלל הריח והחיידקים, אך סירב לעזוב ולפגוע בפרנסת הקצב. עקב זאת הוא נחלה בשחפת וחזר לבית הוריו במיר. הוא שלח מכתב למשפחת כלתו על מצבו הרפואי ושישקלו את המשך השידוך. משפחת כלתו שלחה לו מימון לטיפול רפואי, ובד בבד לחצה על הכלה שתבטל את השידוך. הכלה סירבה לוותר עליו, על אף התחזיות הפסימיות של הרופאים. החפץ חיים בירך אותה שהוא יאריך ימים, ואכן בלחצה השידוך המשיך ולאחר שחזר לאיתנו הם נישאו.

בעת מלחמת הקוממיות בשנת תש"ז, והוא בן 77, עבר בביתם איש ההגנה החייל ותלמידו טוביה פרשל והעיד שאשתו, אשר ערכה את ספריו ותיעדה את שיחותיו, הייתה עסוקה ביישור ניירות עטיפה על מנת שיוכלו להמשיך ולכתוב את דברי התורה, מכיוון שנייר הכתיבה אזל מן השוק.‏[1]

ישיבת סלובודקה וישיבת סלוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות נישואיו, הושפע הרב מלצר מתנועת המוסר שחותנו וגיסו היו מקורבים אליה ואל מנהיגה רבי ישראל מסלנט. הוא היה תלמידו של רבי נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, והתמנה לראש ישיבה בסלובודקה בשנים תרנ"ד-תרנ"ז (1894 - 1897) כבר בהיותו בן 24.

בשנת תרנ"ז נשלח הרב מלצר על ידי רבו הסבא מסלובודקה, בראש חבורה של 14 תלמידים לסלוצק לייסד שם ישיבה, בברכת רבה של העיר, רבי יעקב דוד וילבסקירידב"ז). לאחר שעבר הרידב"ז לשיקגו שבארצות הברית (ומאוחר יותר לצפת שבארץ ישראל), נתמנה הרב מלצר לרבה של סלוצק בשנת תרס"ג (1903), ושימש בכהונה זו עשרים שנים. לאחר עליית המשטר הסובייטי בברית המועצות סבל הרב מלצר רדיפות ונאסר מספר פעמים. בשל כך, נמלט בשנת תרפ"ג (1923) על נפשו לקלצק שבפולין, שם שימש כראש ישיבת סלוצק הגולה - "עץ חיים", יחד עם חתנו, הרב אהרן קוטלר, ותלמידו הקרוב חתן אחותו, הרב אלעזר מנחם מן שך.

עלייתו לארץ ישראל ואחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1925 נתמנה לראש ישיבת עץ חיים בירושלים, שם כיהן עד יום מותו. התגורר בשכונת זיכרון טוביה בביתו של הרב חיים ברלין. על פי צוואת הרב ברלין, ספרייתו הושארה לדייר הבא אם יהיה תלמיד חכם מופלג, ואכן הספרייה הושארה לרב מלצר. לאחר פטירתו עברה הספרייה לרשות ישיבת עץ חיים.

על שמו רחובות בבני ברק, בירושלים (רחוב אבן האזל, על שם ספרו‏[2]) וברחובות (הן רחוב 'מלצר' ובו בית הכנסת 'אהל ש"י', והן רחוב הרא"ז, ראשי תיבות רבי איסר זלמן), שבה כיהן בנו הרב צבי יהודה כרב ראשי.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצטרף לאגודת ישראל מיום היווסדה. השתתף בכל שלשת הקונגרסים העולמיים שלה, ובשנותיו האחרונות אף כיהן בתור יו"ר של "מועצת גדולי התורה", עד פטירתו. החזיק בעמדה חיובית לגבי מדינת ישראל העתידית, והמריץ את אנשי האגודה לפעולות ממשיות למען ישוב ארץ ישראל, היה ממייסדי "ועד הישיבות" בוילנה, יחד עם ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודזנסקי.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבוריו התורניים שפרסמו אותו בעולם הישיבות היו פירושו אבן האזל[3] (בשבעה כרכים) על הרמב"ם והגהות וביאורים לחידושי הרמב"ן על התלמוד הבבלי. בהקדמה לספרו הוא מודה לאשתו בילא-הינדא על עזרתה בהעתקת כתב היד שלו והכנתו לדפוס, ומקובל לומר כי אשתו סייעה בידו בדרבון ובעידוד ולא רק סיוע טכני בהעתקה. זכה פעמיים בפרס הרב קוק לספרות תורנית עליו התבטא שקבלו כדי להעלות את חשיבות הפרס כדי שאברכים צעירים יתאמצו יותר כדי לזכות בו.

הכרך הראשון של אבן האזל יצא לאור בשנת ה'תרצ"ה והכרך האחרון של אבן האזל על סדרי הרמב"ם נשים וקדושה, יצא לאור לאחר פטירתו, ובראש הספר מתנוססת הקדמתו של הרב אלעזר מנחם שך תלמידו וחתן אחותו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ידעאל מלצר, בדרך עץ החיים, ירושלים תשס"ו
  • עמיחי ישראל כנרתי, אז נדברו יראי ה', על קשרי הידידות בין הגרא"ז מלצר לרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) יו"ל על ידי ארגון אור האורות, תשס"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לזכרו של טוביה פרשל, אסופת מאמרים בעברית ובאנגלית, בתו פרל הרצוג, הוצאת מוזאיק, תשע"ד
  2. ^ שמות רחובות אתר עיריית ירושלים
  3. ^ על שם הפסוק (שמואל א' כ, יט) "וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל" וראשי תיבות של שם המחבר איסר זלמן.