איפיגניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Iphigenie Opferung.jpg

איפיגניהיוונית: Ἰφιγένεια) היא בתם של אגממנון וקליטמנסטרה במיתולוגיה היוונית (או, לפי גרסה אחרת, בתם של הלנה ותסאוס שגדלה בבית אגממנון וקליטמנסטרה).

איפיגניה במיתולוגיה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאגממנון הרג צבי קדוש ביער קדוש של האלה ארטמיס החליטה זו להענישו, והפסיקה את הרוח ובכך מנעה מספינותיו להפליג לטרויה במהלך מלחמת טרויה. האורקל קלכס גילה כי הדרך היחידה לפייס את האלה היא להקריב את איפיגניה לארטמיס.

על פי גרסה אחת ארטמיס הצילה את איפיגניה ברגע האחרון בהחליפה אותה בצבי, ולקחה אותה למקדשה שבטאוריס (בחצי האי קרים). על פי גירסת הסיודוס הוקרבה איפיגניה והפכה לאלה. על פי גירסת אנטונינוס ליברליס איפיגניה נלקחה לאי לוקה שם נישאה לאכילס.

איפיגניה, יצירה מאת אנסלם פאוארבאך

אוריפידס בגירסתו - האורסטיה משלב את סיפורה בסיפורו של אחיה, אורסטס.

כימון ואיפיגניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי אגדה זו, הבאה להדגים את כוחה של האהבה, כאשר שכבה איפיגניה ביער שעל חוף הים, ראה אותה האציל הקפריסאי כימון והתאהב בה. כימון היה (מהיותו קפריסאי) בור (בעיני היוונים) אולם בשל כוחה של האהבה הוא הפך לאציל עדין. אגדה זו לא הייתה חלק מהמיתולוגיה היוונית ומקורה בפיתוח של סיפור המופיע בדקאמרון של ג'ובני בוקאצ'ו שפותח על ידי המשורר ג'ון דריידן.

אגדה זו שימשה בסיס ליצירות של ציירים רבים כגון בנג'מין וסט (1773), ג'ון אוורט מילייז (1848) ופרדריק לייטון (1884)

כימון ואיפיגניה. יצירתו של פרדריק לייטון.

עיבודים של הסיפור המיתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]