איציק מאנגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור שמן של הצייר ארתור קולניק המתאר את מאנגר הצעיר

יצחק (איציק) מַאנְגֶרכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הדרך עץ עומד

על הדרך עץ עומד, צמרתו תשוח,
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח,
אל דרום ומערב, ואולי מזרחה,
רק הרוח תלטף צמרתו ששחה.

אל אמּי אני אומר: "נא שמעי לי, אמא,
אף אני ציפור אהיה וכנף ארימה.
אל העץ אעופה לי, לא אנוד ממנו,
אצייץ לו שיר עליז ואנחמנו."

אז אמּי מוחה דמעה: "בן יחיד, הבן לי,
אל תעוף לבד בקור, שמא תצטנן לי."
אל תבכי, אמּי, חבל על מאור עינייך,
כך וכך אהיה ציפור ואפרוש כנפיים."

שחה אמא ובוכה: "איציק, אוצרי לי,
לפחות קח בגד חם, שתהיה בריא לי.
ערדליים שתנעל, קשור צעיף על עורף,
אויה לי ואללי, כה קשה החורף.

גופייה חמה תלבש, אל-נא תתפרחח,
או, חלילה, בין מתים תבוא להתארח."
כמה לי קשה עכשיו, איך כנף ארימה?
מה קלה היא הציפור, מה כבד לב-אימא!

אז בעצב אחייך, אמא, אל עינייך:
לא נתנה אהבתך לי לפרוש כנפיים.
על הדרך עץ עומד, צמרתו תשוח,
עזבוהו ציפוריו לאנחות הרוח.

תרגום: נעמי שמר
ביצוע: צילה דגן

מאנגר נולד בצ'רנוביץ בירת בוקובינה (כיום באוקראינה) בשנת 1901. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 עבר ליאשי שברומניה, ומשנסתיימה חזר לצ'רנוביץ. בשנת 1918 החל לכתוב שירה ביידיש, ובשנת 1921 הופיע השיר הראשון שלו "מיידל פארטרעט" בכתב העת "קולטור". ב-1928 ביקר לראשונה בוורשה שהייתה בזמנו מרכז חיי הספרות היהודיים במזרח אירופה, ונותר שם לסירוגין עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-1929 הוציא מאנגר לאור את ספר שיריו הראשון, "שטערן אויפ'ן דאך" ("כוכבים על הגג"). בספר זה שילב בין הנעימות העממיות המוכרות ביידיש לבין שירה מודרנית. ספר השירים השני שלו נקרא "לאמטערן אין ווינט" ("פנסים ברוח"). ב-1935 פרסם את "חומש לידער" (שירי החוּמש), בו הוצגו אבות האומה כדמויות יהודיות מה"שטעטל" היהודי. בעקבות שירי החומש הפך מאנגר למשורר ידוע ומוערך בקרב הקהילות היהודיות.

ב"מגילה לידער" (שירי המגילה), שאותם פרסם שנה לאחר מכן, שילב דמויות ממגילת אסתר עם דמויות ומאורעות מהווי החיים של היהודים בתחילת המאה העשרים. שירים אלו החיו את מסורת ה"פורים שפיל" (חגיגות פורים בהן הוצגה מגילת אסתר) והומחזו לאחר מכן כמחזמר בשם "המגילה". ספרו הסאטירי "סיפור גן-העדן" (ביידיש: "דאָס בוך פון גן-עדן") עמד על תפיסת גן העדן אצל היהודים אל מול הווי החיים הקשה שלהם בעיירות. ב-1952 הוציא בניו יורק ספר שיריו המקובצים "שיר ובלדה".

מאנגר גם עיבד מחדש מחזות של אברהם גולדפדן. הוא נהג לקיים הופעות בפני קהל בסיפורים הומוריסטיים.

ב-1939 נמלט מאנגר מפני הנאצים לפריז, שם ניסה לפלס את דרכו לארץ ישראל בלא הצלחה, ולאחר טלטולים רבים עלה בידו להגיע ללונדון ולאחר מכן, בשנת 1951 השתקע בניו יורק. הוא ביקר בישראל לראשונה כאורח לרגל תערוכת העשור, ובשנת 1966 עלה לישראל כשהוא כבר חולה, ונפטר בגדרה לאחר מחלה ממושכת בשנת 1969. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק, בהלוויה שבה השתתפו אלפים.‏[1]

בסוף שנת 1968, חודשים ספורים לפני מותו, נוסד פרס ספרותי על שמו: פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, שחולק משנת 1969 ועד 1999.

תרגום כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו של מאנגר תורגמו לשפות רבות, בהן גרמנית, הולנדית, אנגלית ועוד. רבות מיצירותיו תורגמו לעברית על ידי מתרגמים שונים, ובעיקר בנימין טנא. את ספרו "דמויות קרובות" תרגם אברהם שלונסקי בשנת 1941.

ב-2010 יצא לאור בהוצאת חרגול הספר "שירי המגילה" על מגילת אסתר בעברית וביידיש, עם הערותיו של דוד אסף ואיוריו של נעם נדב.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב יצירתו של מאנגר הודפסה לפני מלחמת העולם השנייה והוצאות אלה נדירות וקשות להשגה. לאחר המלחמה יצאו לאור הדפסות מחודשות, ואלה העיקריות שבהן:

  • וואלקענס איבערן דאך, ניו יורק, הוצאת המחבר, 1947
  • ליד און באלאדע, הוצאת המחבר, הדפסה: החברה המאוחדת להדפסה בע"מ, 1952
  • מדרש איציק, בעריכת חנא שמרוק. מתוך הסדרה: "ספרות יידיש" (החוג ליידיש של האוניברסיטה העברית, ירושלים), הוצאת מאגנס, 1984
  • מדרש איציק: חומש לידער, מגילה לידער. הוצאת י. ל. פּרץ, 1990
  • טונקל–גאָלד: לידער. יידיש און דײַטש“. אסופה בעריכת אפרת גל–עד. עם תקליטור. הוצאת יידישער פֿאַרלאַג אינעם זורקאַמפּ פֿאַרלאַג, פרנקפורט 2004.

מספריו שיצאו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב סדן, 'מדרש איציק', פאלק און ציון, 1981.
  • דב סדן, המשורר - ברו ותוכו, 1980.
  • חנא שמרוק, '"מדרש איציק", ובעיות מסורותיו הספרותיות', הספרות, ב', 2, תש"ל-1970.
  • יוסי גמזו, 'שירי החומש או חילול החומש: שירתו המקראית של מאנגער', זהות, ה', תשמ"ח-1988.
  • יוסי גמזו, 'התנ"ך של איציק מאנגר: במלאת עשור לפטירתו של המשורר', הדאר, נ"ט, ג', תש"ם-1980.
  • טלי נתיב, 'בנו של החייט הקומדיאנט': איציק מאנגער, דבר השבוע, ינואר 1981.
  • טלי נתיב, 'הצגה חדשה בישראל של יצירת איציק מאנגר', הדאר, י"ז, 60, תשמ"א-1981.
  • נתן יונתן, 'בין פאתוס לאירוניה: הערות אחדות על מאנגער ושירתו', מאזנים, נ"ז, 4, תשמ"ד-1984
  • יוסי גמזו, 'בין ויזתא לפסטריגתא': לבחינת ראייתו הדו-פוקאלית של איציק מאנגר את סיפור מגילת-אסתר, הדאר, 70, י"ז, תשנ"א-1991.
  • רפי ויכרט, 'עקדותיו של איציק מאנגר', עיתון 77, 219, תשנ"ח-1998.
  • דב נוי, 'אליהו הנביא ביצירת איציק מאנגר', דרך אגדה, ו', תשס"ג-2003.
  • אלכסנדר שפיגלבלאט, פינות כחולות: איציק מאנגר – חיים, שיר ובלדה (מיידיש: יהודה גור-אריה), הוצאת כרמל, ירושלים, 2009. מאמר ביקורת על הספר - באתר יד ושם

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]