איקא ישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון ותוכן לקויים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איקא ישראלי, 2007

איקא ישראלי (29 באוגוסט 1931 - 30 באוגוסט 2009) היה צייר, איש ספר ורוח.

תוכן עניינים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדות ונעורים

נולד כיצחק ב-1931 בשכונת מחלול בתל אביב, לאברהם (וולקוביסקי), שהיה חבר הוועד הפועל ואורג, ולמרים (גרוסמן). בגיל צעיר עברה משפחתו להתגורר בקריית עבודה, לימים חולון, שם גדל ולמד בבית הספר המקומי, ולאחר מכן בבית החינוך התיכון בתל אביב, והיה חבר בנוער העובד בקבוצת מעוז. בגיל 13 התגייס עם חבריו להגנה, תחילה בגדודי הנוער ולאחר מכן בשורות החי"ש עד 1948. באותה עת החל גם לימודי חקלאות במקווה ישראל. לאחר הקמת צה"ל, עבר אימונים במחנה האימונים "עלומים", והיה לחבר בהכשרת גינוסר וממקימי קיבוץ ביר עסלוג', לימים משאבי שדה. עם הפילוג בתנועה הקיבוצית, עבר עם עוד מספר חברים לקיבוץ חצרים. לאחר מכן, בעקבות רצונו לעסוק בציור, עזב את הקיבוץ ונסע ללמוד ציור בפריז, שם היה מהתלמידים הישראלים הראשונים בבוזאר.

[עריכה] ציור

איקא ישראלי החל ללמוד ציור אצל אהרן אבני כשהיה תלמיד בבית-הספר, ובהמשך למד גם אצל ליאו רוט, שאת אלבום ציוריו שמר איתו בסטודיו שלו, ופרופסור סורברי באקול נסיונל סופרייר דה בוזאר בפריז. לאחר מכן נסע לאיטליה והתגורר בפירנצה למשך מספר חדשים, לצורך השתלמות בעניין אמנויות הרנסאנס והתנסה בציורי פרסקו. לאחר שובו לישראל, למד אצל יוסף זריצקי אותו הכיר כבר קודם לכן, ובמשך תקופה היה רתוק אליו בכל מסעותיו.

בגיל צעיר, רכש ממנו אוצר מוזיאון תל אביב ציור לתצוגת הקבע במוזיאון. תערוכת היחיד הראשונה שלו נפתחה בעיר ילדותו חולון במאי 1955‏[1]. ב-1956 חזר לפריז, עם אבנר חזקיהו ויוסי בנאי. הוא אייר את ספרו של יצחק אוורבוך אורפז "עשב פרא" שיצא לאור בסוף שנת 1959‏[2]. בשנות ה-60 של המאה ה-20, עבד בתחום הפרסום אצל אחיו חגי.

ב-1954 התמנה למזכיר "ארגון הציירים והפסלים" של איחוד הקיבוצים והקבוצות.

[עריכה] תל אביב

כשחזר לישראל נהג לשבת בכסית ובקליפורניה (בית קפה), שם התרועע עם נתן אלתרמן ואלכסנדר פן, והתחבר עם דן בן אמוץ, עמוס קינן, אורי אבנרי, ז'ק קתמור, דוד גרינברג, הלית ישורון ואחרים. ישראלי היה נוהג לבקר את טיוטות הספרים של עמוס קינן.

בין פעילויותיו:

  • עם דפנה ערוד, אן טוכמאייר, ז'ק קתמור, דוד גרינברג ואחרים, ייסד את קבוצת האמנים העין השלישית.
  • הקים את הדיסקוטק הראשון בישראל, והעניק לו את שמו אפרופו , עם סניפים ביפו ובנהריה - 'בריקדה' (טמון בו שמו: בר איקא, שם היה גם מועדון וחוף) וכן הקים דיסקוטק מזדמן (יום בשבוע) בחמאם של דן בן אמוץ, שהיה גם שותף עמו. ה-D.J. הראשון בישראל, רפי שאולי, הוכשר על ידו ועבד בדיסקוטקים שלו.
  • בין השאר קיים עם אחיו חגי בית דין אלטרנטיבי שהתקיים באולם של הארגון העולמי 'בני ברית', וכן הקים ממשלת צללים, שנקטעה ולבסוף לא התקיימה.
  • יצירתו 'תיק תק', ששמה ניתן על ידי בן אמוץ, אסופת ציורים ושירים של מיטב אומני ישראל נגנבה, ונשארו ממנה העתקים מעטים שגם בהם אין את הציורים המקוריים.
  • הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות וכן קיים עשרות תערוכות יחיד ברחבי העולם, צייר תקרות, ספרי ילדים, מונטאז'ים, קולאז'ים מחאתיים ומאות ציורים.

ביוני 1967 חתם ביחד עם אישים אחרים כמו נתן ילין מור, אייבי נתן, עמוס קינן והדה בושס על קריאה להקפדה על יחס הוגן כלפי תושבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, כדי לא לתת נשק בידי התעמולה האנטי-ישראלית‏[3].

[עריכה] ירושלים

ב-1970 עבר לגור בישיבת התפוצות בשכונת הר ציון שבעיר העתיקה בירושלים, שם החל בלימודי יהדות ותורה והיה הישראלי היחיד באזור. ישראלי למד קבלה אצל הרב שמואל טולידאנו, ותורת הנגלה אצל הרב מרדכי גולדשטיין, ומאוחר יותר עבר לגור בשכונת שערי חסד שם התקרב לרב שלמה זלמן אוירבך ולרב שלום שבדרון.

משך תקופה התגורר ביישוב החרדי בדרום 'תפרח', בסמוך לישיבת תושיה בראשות הרב יעקב פרידמן, ואף שימש לו כחברותא. שם התוודע לשני הרמי"ם המובילים בישיבה: הרב אביעזר פילץ, מי שהפך מאוחר יותר לראש הישיבה, והרב משה שפירא, שהצטרף אליו אחר כך לישיבת אור שמח, עמו התגורר בחדר אחד במשך ימות השבוע. לאחר מכן, חזר לגור בירושלים, אך היה נוסע באחד מימות השבוע לתפרח ללמוד אצל הרב פילץ, ובשבתות ללמוד יחד עם הרב פילץ בבית הדוד, הרב איסר זלמן מלצר, בירושלים. ישראלי למד תורה והלכה אצל הרב שרגא פייבל פרנק, חבר בית הדין האשכנזי בירושלים והיה לאחד מתלמידיו הקרובים ביותר ואף ירש לאחר מותו את איצטלת הרבנים שלו.

[עריכה] עולם התשובה

לאחר ביסוסו כאדם דתי, החל להפעיל חוגי בית בביתו בשכונת שערי חסד. חוגים לגברים (התשתית לישיבת אור שמח) ולנשים (נווה ירושלים). הוא ייסד שיעורי תורה וחוגי יהדות בתל אביב, בחיפה, ברחובות ועוד. שיא פעילותו היה בהקמת ישיבת 'הדגל' של עולם התשובה‏[4], ישיבת 'אור שמח' לישראלים, שהייתה הראשונה, המובילה והעיקרית בתחומה, יחד עם הרב אברהם רביץ, שהצטרף כמעט מיד עם ייסוד הישיבה, ואף עמד בראשה. המחלקה הישראלית של "אור שמח" הייתה נדבך חשוב של תנועת התשובה בישראל.

בלב תל אביב, בדירתו שנעשתה בית מדרש 'חברותא', היה משוחח עם צעירים שהגיעו ללמוד ולשמוע, רבים עברו להתגורר בירושלים והמשיכו ללמוד תורה ולקיים מצוות. באותה תקופה קיבל את כינויו "האדמו"ר מדיזנגוף". לאחר עזיבתו את אור שמח הצטרף למדרשייה החדשה מיל"י (מדרשה ישראלית ללימודי יהדות) יחד עם מרדכי ארנון (פופיק), לאחר מכן הקימו יחד את 'מדרשת בית הלל', במסגרתה קיימו הרצאות, סמינרים וחוגים, ואת עמותת 'תואר' (תורה - ארט) לקידום האמנות הדתית.

[עריכה] משפחה

ב-1979 נישא לסנונית, שהייתה אלמנת הטייס סא"ל שוקי לבנת ואחות אשתו של אורי זוהר ולה שני בנים ובת. יחד נולדו להם ארבעה ילדים נוספים. על אף מאמציו להיטמע בציבור החרדי, את רוב ילדיהם השיאו למשפחות בעלות תשובה כמותם. הוא התגורר עם משפחתו במשך קרוב לשלושים שנה בשכונת מטרסדורף בירושלים, והתיידד עם אישים ידועים, כמו הרבנים רוטשטיין, קמינצקי, ז'ולטי ואחרים. ידידות מיוחדת וארוכת שנים הייתה לו עם הרב, הסופר והאמן דב צבי רוטשטיין, ובמובן מסוים אף היה תלמידו. היה שכנם לבניין של הרב בן ציון אבא שאול והרב בצלאל שטרן. ב-2007 עבר לגור ביישוב טלז-סטון הסמוך לירושלים ובנה סטודיו תחת ביתו.

[עריכה] אמנות לחרדים

ישראלי המשיך לצייר גם לאחר חזרתו בתשובה, אך סגנון ציוריו הפך מינימליסטי, ועסק בעיקר בקומפוזיציה ובצבע, ושילב טכנולוגיות מתקדמות בהדפסת ציורים. כמו כן המשיך בפועלו להפצת יהדות עם הקניית ידע וגילוי כשרונות בקרב הציבור הדתי. מאחר שנוכח כי אמנים דתיים ובעיקר בעלי תשובה, מתקשים למצוא את מקומם כאמנים בעולם הדתי והחרדי, החל בפעילות מאסיבית, על מנת להביא תחומים אלו למודעות ציבורית. לשם כך פעל בדרכים שונות: פרסום בעיתונות, מחלקות תרבות (בעירייה ובממשלה) ותערוכות קבוצתיות. ראש העיר אהוד אולמרט נהג להשתתף בחוגי בית ובשיעורים, זאת משום שרעייתו, עליזה אולמרט, היא ציירת.

כמו כן הקים בית ספר לאומנויות (במסגרת עמותת תואר), יחד עם מרדכי ארנון מקלט לאמנות (שם סימבולי בהיותו מעין 'מקלט' לאומנים דתיים, שניתן לו משום כתובתו - מקלט ציבורי ברחוב יהודה המכבי בירושלים), שם קיים ואצר תערוכות ציור של אמנים דתיים כמו נחום קרוגר, דליה כתב אריאלי, מוטה ברים, ליאוניד בלקלב, פנינה פרנק, סילביה ברעם, אורי רווח, יעקב קשמכר ועוד.

המקום משמש הן ללימודי ציור למתחילים ולמתקדמים, והן לתערוכות רבות המתקיימות בו - כולם על ידי אמנים דתיים. במקלט ניתנה במה לתחומים כמו ציור, צילום, שירה, מוזיקה ועוד.

[עריכה] תערוכות מיוחדות

(התאריכים משוערים ואינם מדויקים.)

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ תערוכת איקא בחולון, דבר, 26 במאי 1955
  2. ^ נ. קור, ממדף הספרים, דבר, 18 בדצמבר 1959
  3. ^ בידיים נקיות, דבר, 25 ביוני 1967
  4. ^ ynet
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=איקא_ישראלי&oldid=12098503
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
הדפסה/יצוא