איקרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דדלוס ואיקרוס- ציור של פרדריק לייטון ,שמן על קנווס

איקרוס הוא שמה של דמות מן המיתולוגיה היוונית. איקרוס היה בנו היחיד של דדלוס. בניגוד לאביו מתואר איקרוס כילד פזיז, מגושם וחסר כישורים אומנותיים.

דדלוס אביו, היה מהאמנים והממציאים המוכשרים ביותר יוון. לבקשת המלך מינוס מכרתים, הוא בנה את הלבירינת, מבוך שנועד להסתיר מהעולם ולהחזיק בשבי את המינוטאורוס, בנה של פסיפאה אשת מינוס.

לאחר שהסתיימה בניית הלבירינת כלא מינוס את איקרוס ואת דדלוס בתוכו. זאת על מנת שאיש חוץ ממנו לא ידע על סודותיו של המבוך. לפי גרסה אחרת, נכלאו השניים במבוך כיוון שדדלוס עזר לתסאוס במשימתו להרוג את המינוטאורוס. גרסה נוספת מספרת שהמלך כלא אותם במגדל גבוה, ולא במבוך.

הסיפור ממשיך בכך שדדלוס, אם מתוך המגדל, ואם לאחר שברח יחד עם בנו מהלבירינת, המציא המצאה מתוחכמת כדי למלט את עצמו, ואת איקרוס מכרתים. כיוון שדרך הים הייתה חסומה על ידי ספינותיו וחייליו של מינוס, החליט דדלוס להימלט דרך האוויר.

השניים הכינו לעצמם כנפיים מנוצות ציפורים, כאשר הם מחברים את הנוצות בעזרת חוטים ושעווה או דונג. טרם המראתם הזהיר דדלוס את איקרוס פן יגביה מרום ויתקרב לשמש שכן זו עלולה להמיס את כנפיו, איקרוס שמע את אביו ושניהם המריאו. אולם איקרוס הצעיר והפזיז שהיה כה מרוצה מהבריחה וכה מתלהב מהתעופה, החל להתרומם מעלה ומעלה, שוכח את הוראות אביו. לאט לאט החל חום השמש להמיס את הדונג של כנפיו, ואיקרוס נפל מטה לתוך הים. כאשר הגיע דדלוס, מאוחר מדי, אל איקרוס, הנער כבר טבע ומת.

לפי מקורות אחרים ששימרו את המיתוס (כמו הספר השמיני ב"מטמורפוזות" של אובידיוס והספר הרביעי בביביליותקה של אפולודורוס) איקרוס נפל על האדמה ונהרג, ודדלוס נחת אחריו.

דדלוס באבלו קילל את כישרונותיו שהביאו למותו של ילדו, וקבר אותו על אדמת האי אשר מאז, לפי המיתולוגיה היוונית, נקראה איקרה על שמו של איקרוס.

ים כרתים מכונה גם הים האיקרי על שמו של איקרוס. השם איקרוס משמש כהשאלה לאדם הרפתקן או למישהו שמסתכן יתר על המידה.

נוף עם נפילת איקרוס, ציור מאת פיטר ברויגל האב
איקרוס של מוטי מזרחי בתל אביב
איקרוס של ג'וס דה מומפר

אגדה זו גם מלמדת על המרחק הקטן שהיה בין כדור הארץ לשמש לדעתם של היוונים, וזאת מכיוון שעלייה קטנה יחסית בגובה הביאה להתחממות משמעותית, וחרצה את גורלו של איקרוס.

איקרוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיתוס על איקרוס ודדלוס שימש השראה למספר יצירות מופת. אחת המפורסמות שבהן היא נוף ונפילת איקרוס (1558, פיטר ברויגל). יצירה זו נחשבת ליצירת מופת בגלל התיחכום, המניפולציות והמסרים אשר בה. הציור מתאר את נפילת איקרוס בדרך שכמעט מתעלמת מאיקרוס, והדבר בא לידי ביטוי גם בשמו של הציור. לצופה קשה להבחין בדמותו של איקרוס, ואף שלל הדמויות שבציור מתעלמות מן האסון וממשיכות במלאכתן. המסר העיקרי של הצייר הוא הניכור של בני האדם, העסוקים בשלהם, לסבלותיו של הזולת (מסר חריג ויוצא דופן לאמן מן המאה ה-16). ציור אחר (פיטר פול רובנס, 1636) מתאר את מעופם של איקרוס ודדלוס בצבעי צהוב עזים וחמים, ומכאן שהמסר העיקרי של הצייר הוא הדגשת החטא (חטא ההיבריס של איקרוס שהגביה עוף), והעונש (המסת הדונג, ומותו של מי שמתייהר כך). ציור מפורסם אחר הוא של יעקוב גוי (Jacob Peter Gowy). גוי היה ממתלמידיו של פיטר פול רובנס, ובציורו משנת 1650 מתוארים איקרוס ודדלוס במעופם. יצירה אחרת היא איקרוס של ג'וס דה מומפר.

המיתוס על איקרוס ודדלוס שימש השראה גם לאלבום חשוב של הרכב אמריקאי בשם Winter Consort וגם לשיר Flight of Icarus ("המעוף של איקרוס") של להקת ההבי מטאל האנגלית איירון מיידן. ברוס דיקנסון, מחבר מילות השיר, שינה את הגרסה המקורית של הסיפור: על פי השיר, אביו של איקרוס בכוונה הכשיל את בנו ושלח אותו אל מותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]