אירוע רב-נפגעים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אירוע רב נפגעים)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: חלוקה לסעיפים רבים מדי וניסוח לא שוטף.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תרגיל אר"ן שנערך במכללה האקדמית תל חי. בתמונה נראה דו-שיח בין שניים מהמטפלים - דבר שמצוי באר"ן בו נדרשים המטפלים לדון בשיקולי הגישה והדחיפות.

אירוע רב-נפגעיםראשי תיבות נפוצים: אר"ן) הוא אירוע שבו המשאבים לטיפול בפצועים אינם מספיקים למתן טיפול הולם בכולם. הגורם העיקרי לאירוע עם פצועים להפוך לאר"ן, הוא מספר פצועים גבוה ביחס למספר המטפלים. גורמים נוספים הם מאפייני וסוגי הפגיעות, הכשרתו של כוח האדם, הציוד הרפואי שבמקום ואמצעי פינוי הפצועים לקבלת המשך טיפול בבתי החולים.

הטיפול באר"ן דורש גישה ייחודית. כוחות הרפואה באר"ן פועלים להצלת חיי אדם רבים ככל האפשר, דבר שמשמעותו לפעמים היא החלטה מודעת להזניח את הטיפול בפצועים לא דחופים, בפצועים שסיכויי הצלתם דלים, ובפצועים שהטיפול בהם דורש משאבים רבים מדי.

‏‏‏תורת הטיפול באר"ן‏ לא הייתה מפותחת עד לשנות ה-70 וסביר להניח כי ההתפתחות בתחום חלה במקביל להתפתחות סכמות הטיפול בנפגע בודד.‏[1]

מרבית האירועים רבי-הנפגעים הם תאונות אוטובוסים בין-עירוניים, ובישראל גם פיגועי טרור.

סוגים שונים של אירועים רבי-נפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגיל אר"ן שנערך במכללה האקדמית תל חי. על רקע החובש המבצע החייאה נראים אנשים נוספים העוסקים בטיפול בנפגעים האחרים - מצב מבלבל. מצב זה אופייני לאר"ן ולא לטיפול רגיל בו כל המטפלים מרוכזים במטופל היחיד.

כל אירוע רב-נפגעים יסווג על פי מספר פרמטרים מהותיים (אך לא-פורמליים): מספר הנפגעים וחומרת פציעותיהם; מיקום גאוגרפי וטופוגרפיה של השטח; סיכונים אופציונאליים (לדוגמה אם מדובר בפיגוע); זמינות וכושר הקליטה של בתי חולים.

בנפרד מקריטריונים נפוצים אלה קיימים קריטריונים נוספים, כלליים יותר, על פיהם מסווגים מראש את האירוע לפי אופיו הכללי. קריטריונים אלה נלקחים בחשבון על פי המאפיינים אותם ניתן לדעת מלכתחילה ועל פי סקירה ראשונית או אפילו על בסיס מידע לא-ישיר שהועבר למוקדים:

  • אר"ן מצומצם: אירוע בו מדובר במספר מצומצם של נפגעים (יחסית לכוח המטפל ולשאר הפרמטרים) שבו ניתן להיערך מחדש כך שנוכל לטפל בכל נפגע כאילו היה פגוע יחיד.
  • אר"ן (רגיל): בו נדרשת הערכות מחדש במשאבי הטיפול והגדרת סדר קדימויות טיפול מחמיר יותר, תוך הכרה במגבלות הטיפול שנובעות מהתנאים.
  • אירוע טוקסיקולוגי המוני (נקרא לעתים אט"ה): אירוע בו קיים חשש שתגיע כמות גדולה של נפגעי חומרים מסוכנים, חומרים רעילים או חומרי לחימה כימיים.
  • אירוע קרינה: אירוע בו קיים חשש שיגיעו נפגעים הדורשים טיפול בפגיעות הנובעות מקרינה או מזיהומים רדיואקטיביים שדורשים הערכות לקראת הגשת טיפול ייעודי (כמו אמבטיות לרחיצת החומר ותרופות מתאימות).

קיימים סיווגים נוספים שהגופים המטפלים באר"ן (מגן דוד אדום וצה"ל) מוסיפים על מנת ליצור סדר בהתמודדות עם האר"ן. במגן דוד אדום מסווגים כל אר"ן מיידית כאר"ן ב"קטגוריה 1" או ב"קטגוריה 2".
בקטגוריה 1 מדובר באירוע בו כל הנפגעים יגיעו לבית החולים בתוך שעתיים מהגעת המטפל הראשון. באר"ן כזה מספיקה המערכת האזורית של שירותי ההצלה (דוגמה קלאסית לאר"ן מסוג זה היא תאונת דרכים).
בקטגוריה 2 מדובר באירוע שקיים חשש לגביו כי חלק מהנפגעים או כולם יתעכבו שעות או אפילו ימים עד הגעתם לבית החולים. באר"ן כזה נדרשת התערבות לאומית כלל מערכתית הכוללת הזעקת מסוקים, כוחות צה"ל וכדומה (לדוגמה: אסון ורסאי).

בצה"ל קיים תת-סיווג נוסף לכל אר"ן: "מפוזר" או "מקובץ". אר"ן מפוזר הוא אירוע בו הנפגעים מפוזרים או שקיים חשש להימצאות נפגעים נוספים באזור שמיקומם אינו ידוע. באר"ן כזה הפעולה הראשונה תהיה קיבוץ כל הנפגעים אל נקודה מוסכמת. אר"ן מקובץ, בשונה מהמפוזר, הוא אירוע בו כל הנפגעים קרובים מספיק לנקודה גאוגרפית בה ניתן למקם את פינות ההחייאה, הציוד והאמבולנס ואין צורך בקיבוץ הנפגעים.

הערכות בעת קבלת הודעה על אר"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת ההערכות לקראת האר"ן, כאמור, היא צמצום מהיר ככל שניתן של הפער הקיים בין כמות הנפגעים לבין המשאבים העומדים לרשות המטפלים, ומאידך, מכיוון שעדיין נשמר הפער בכמות המשאבים הדרושים, התמודדות מיטבית עם כמות הנפגעים באמצעות המשאבים הקיימים. אל האר"ן יש להתכונן בהתאם למידע הנמסר, לדוגמה: כשמדובר באר"ן רגיל יש להכין ציוד נוסף, להקפיץ רופאים ובעיקר כירורגים וטראומטולוגים כוננים, להעביר את חדר הטראומה למתכונת חרום וכדומה, ואילו כשמדובר באירוע טוקסיקולוגי יש להכין מתקני טיהור ותרופות מתאימות.

מגן דוד אדום ובצה"ל, שני הגופים העיקריים שמתמודדים עם אירועים רבי נפגעים, מאפייני ההערכות כוללים מעבר מנוהל שגרה לנוהל חרום. בפן המעשי, לאחר הדיווח למוקדן או לסמל מבצעים, ההערכות מתמקדת בלוגיסטיקה של הנעת הצוותים לעבר מקום האירוע, בפריסת הצוותים וחלוקת הציוד באופן היעיל ביותר במקום האירוע עצמו, במיגונם של המטפלים בשטח, בניהול האירוע עצמו על ידי בעלי הסמכות המתאימים ובאופן כזה שהטיפול בשטח יהיה מינימלי ומרב הטיפול ייעשה בבית החולים.

לעומת מגן דוד אדום וצה"ל, בתי החולים הפועלים ברוב הזמן במתכונת שגרתית, צריכים לעבור ממתכונת טיפול בשגרה למתכונת טיפול בחרום. הערכותם של בתי החולים מתמקדת בהכנת חדרי טראומה וחדרי ניתוח, בהכנות לקראת הטיפול המהותי בנפגעים על ידי רופאים בכירים והכנת שרשרת טיפול היררכית המורכבת מרופאים מומחים שיטפלו, ינהלו ויקבעו את סדר קדימויות הטיפול בנפגעים.

על פי נהלי משרד הבריאות, על בתי החולים לתגבר את כוח אדם;‏[2] הפסקת הפרוצדורות שאינן דחופות; פינוי מקום במחלקות הרפואה הדחופה; פריסה כללית של ציוד רזרבי בכל המקומות הרלוונטיים; ותגבור כוח עזר לרישום רפואי.

כוח אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח האדם המטפל שונה מעט בין מגן דוד אדום לצה"ל, ושונה משמעותית בהשוואה לזה שבבתי החולים. המטפלים באר"ן הם כל אנשי הצוות הרפואי: חובש, פרמדיק, רופא ונוספים. במגן דוד אדום קיימת הכשרה ייעודית כמפעיל תאר"ן.

בבתי חולים הרכב הצוותים שונה לגמרי וזאת משתי סיבות, האחת היא מכיוון שבבתי החולים מצויים מטפלים בעלי ההכשרה הגבוהה ביותר שקיימת לטיפול בטראומה והשנייה היא כי בתי החולים עסוקים בעיקר בפעילות שוטפת ולא רק בכוננות לקראת מצבי חירום. איוש צוותי הטיפול בבתי החולים יהיה בידי ראשי צוותים:

ניהול האר"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוזו של ניהול האר"ן בידי אדם אחד נתפס כקריטי בחשיבותו, והוא קודם אף לטיפול בפצועים. לאור תפיסה זו מנהל האר"ן תמיד יהיה האדם המנוסה ובעל הסמכות הרפואית הבכירה ביותר בשטח. מנהל האר"ן קובע סדרי עדיפויות של טיפול ופינוי ומקצה את המשאבים. במהלך האר"ן כוחות רפואה נוספים שמגיעים עוברים דרכו, מקבלים ממנו הוראות ומטפלים או מבצעים פינוי לפי שיקול דעתו. כמו כן, מדווח מנהל האר"ן לרמה ממונה כל העת על המצב בשטח וכל זאת לאור התפיסה כי חשיבותו של ניהול האירוע קודמת בחשיבותה לטיפול אישי בנפגעים אקראיים.

כחלק מתפקידו, מבצע מנהל האירוע את סבב מיון הפצועים הראשוני שמכונה טריאז', ובו הוא שוקל - מקצועית ופרקטית - את מי להקדים למי, האם ואיך לטפל, לפנות לבית החולים או להמתין. ביצוע טריאז' הוא קריטריון עליון בנוגע לאופן הניהול היעיל ביותר באר"ן, ואף אם מנהל האירוע מבחין בנפגע שזקוק לטיפול דחוף הוא יקצה לו מטפל זוטר והוא עצמו ימתין לסוף הטריאז'.

ככלל האחריות הרפואית על אר"ן נתונה בידי מגן דוד אדום וניהולו בידי משטרת ישראל, אך מחוץ לתחומי הקו הירוק האחריות לניהול האר"ן נתונה כולה בידי צה"ל.

  • במגן דוד אדום מנהל האירוע מוגדר כפיקוד 10, ונהוג כי הוא מאציל סמכויות על אחראים נוספים - מפקדי משנה בתחומים ספציפיים שעומדים איתו בקשר רציף:
    • רפואה 10 - מחלק את זירת האירוע לגזרות, אחראי על הטיפול הרפואי, מוודא מיון ופינוי נפגעים לטיפול/פינוי על ידי תגי מיון, מוודא קביעת מוות להרוגים בזירה.
    • פינוי 10 - מוודא פינוי נפגעים על פי מצבם ואת יכולת הקליטה של בתי החולים.
    • חניון 10 - מוודא ריכוז אמבולנסים במקום המתאים, השארת המפתחות ברכבים (למניעת עיכוב), השארת מקום לפריקת מיטה ותמרון, הפעלת הרכבים על צוותיהם לפי דרישת מפקד מגן דוד אדום במקום.

תפקיד נוסף במסגרת ניהול האר"ן נוטל נציג מגן דוד אדום בבתי החולים, שבמקרה של אירוע רב-נפגעים משתמש בערכת נציג מגן דוד אדום הנמצאת למטרה זו בבתי החולים. תפקידו הוא לעקוב אחר הגעת הנפגעים, איסוף פרטים רלוונטיים, עדכון המוקד לגבי יכולת הקליטה של בית החולים, ועדכון בית החולים באשר לכמות וסוג הנפגעים הצפויים להגיע.

  • בצה"ל, למרות התורה הצבאית הפורמלית כפי שמופיעה ב"איגרת טראומה" של מפקדת קרפ"ר המורה על כך שמנהל האירוע יהיה בעל הסמכות הרפואית הבכירה ביותר באר"ן, נהוג בפועל שמנהל האר"ן אינו הסמכות הרפואית הבכירה בשטח אלא לרוב החובש הגדודי - חוג"ד שמוכשר לתפקד כמנהל אירוע, עם זאת גם בצה"ל במידה ומטפל נוסף, בכיר יותר, מגיע למקום האירוע, סמכות ניהול האר"ן מועברת אליו.

החוג"ד משמש בעצם כצינור המקשר בין הרופא לבין החובשים. תפקידו הוא להעביר לחובשים את הוראות הרופא, לוודא שהן מבוצעות היטב ולנהל את שינוע הנפגעים לפינות האיסוף השונות או לפינוי.

  • בבית חולים:

בית החולים לרוב הוא מקום גדול ומורכב מידי מכדי למנות מנהל אחד לאר"ן ועל כן בכל נקודת מעבר של הנפגעים ממונה מנהל מקומי:

    • תפקוד בית החולים כולו - מנהל בית החולים ‏‏‏[3].
    • רחבת קליטת הנפגעים - רופא טראומטולוג בכיר.
    • אתרי הטיפול - כירורג בכיר שאחראי על כולם יחד ועל כל אתר משנה כירורג אחראי נוסף.
    • חדרי ניתוח - כירורג בכיר שאחראי על כל הצוותים הכירורגיים ומרדים בכיר שאחראי על כל הצוותים המרדימים.
    • יחידות דימות ומעבדות - רופא אחראי או טכנאי ראשי + מנהל או סגן מנהל המעבדות ובנק הדם.
    • יחידה לטיפול נמרץ - מנהל היחידה או סגנו.
    • השהיית נפגעים לפני פינוי - רופא בכיר.
    • מחלקות אשפוז כירורגיות - רופא מתמחה או מומחה.
    • ויסות אחיות וכוחות עזר - מנהלת שירותי הסיעוד או האחות הראשית.
    • אבטחת שיטחי כניסה\מינחת מסוקים\חניונים לאמבולנסים - קצין הביטחון בתיגבור המשטרה.

בנוסף לכל אלה מנהל בית החולים ממנה מטה חירום המהווה מן חמ"ל המרכז את תפקודו של כל בית החולים, מטה החירום כולל:

  • אמרכל.
  • מנהלת שירותי הסיעוד.
  • מנהלת.
  • רופא לשעת חירום. (מרכז את הצוות בשעת הצורך).
  • אחות אחראית.

הטיפול בנפגעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצוע מסומן בצהוב (דחוף יציב) בעת תרגול מצבי חירום של צי ארצות הברית

כאשר ראשון הצוותים הרפואיים מגיע למקום בו התרחש האירוע, הוא בוחר את נקודת הפריסה - בהתחשב בגורמים השונים. ביניהם: נגישות לצירי פינוי מחד ולנפגעים מאידך; מיקום בולט לשם שליטה מקסימלית בשטח; מיקום נוח וגדול דיו לחניית אמבולנסים וכלי פינוי נוספים כדוגמת מסוקים.

בעת ההגעה למקום ואחרי בחירת נקודת האיסוף מנהל האירוע מחלק את העובדיו לפי גזרות. כל אחד מחפש פצועים בגזרה שלו ומגיש להם טיפול ראשוני. מיד אחר כך מקצה מנהל האירוע משימות, ונותן הוראות טיפול בהתאם למידע שהם אספו. אחרי שהמטפלים מכירים את האירוע מעט יותר טוב, הם מרכזים נתונים ראשוניים, ומדווחים לרמה הממונה.

אנשי הרפואה הצבאית מסדרים שלוש פינות שיהוו נקודות לאיסוף נפגעים: פינת מיידיים - נפגעים הזקוקים לטיפול\פינוי באופן מיידי, פינת ממתינים - נפגעים קלים הזקוקים לטיפול לא-דחוף, ופינת חללים - נפגעים הממתינים לקביעת מוות פורמלית. במגן דוד אדום אין פינות ריכוז, ומיון נפגעים נעשה באמצעות סרטי סימון בצבעים מוסכמים: לבן - לא טופל, ירוק - לא דחוף, אדום - דחוף; רופא ופרמדיק משתמשים גם בסרטי סימון בצבעים הבאים: צהוב - דחוף יציב, כחול - אנוש, שחור - נפטר)‏[4].

כשמגיעים אנשי רפואה נוספים למקום, לרוב הם מצטרפים לעבודה תחת פיקודו של מנהל האירוע המקורי; עריכת חפיפה בין המנהל הראשון למנהל אירוע חדש מבזבזת זמן רב. אולם אם קיים הבדל הכשרה משמעותי בין מנהל האירוע הראשון לבין אחד המצטרפים החדשים (למשל, אם המנהל הראשון אינו רופא ובין החדשים כן מצוי רופא), עשוי להתרחש חילוף מנהלים.

ביצוע סכמת ATLS[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשעומדים בפני ריבוי נפגעים סדר הפעולות משתנה מעט, וסכמת ATLS מתחלקת לכמה חלקים, כשכל אחד מהם כולל כמה שלבים מתוך הסכמה. כל אחד מהחלקים מבוצע על כלל הנפגעים ורק לאחר מכן עוברים לבצע את החלק הבא.

  • חלק ראשון - הערכת מצב הכרה, דרכי אוויר, נשימה ומצב המודינמי.
  • חלק שני - החלטה על טיפול דחוף בשטח או פינוי לבית חולים.
  • חלק רביעי - אם הוחלט לטפל בשטח יש לבצע את סכמת ATLS כשהיא מחולקת לשלבים הבאים ולבצע כל שלב על כל הנפגעים:

כנהוג על פי סכמת הטיפול ATLS, כדי לסווג פצועים לפי רמת הדחיפות יש לחלקם לארבע רמות דחיפות:

רישום ומידע רפואי באר"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הוראות האגף לשעת חירום במשרד הבריאות יש ליישם את תקנת הרישום הרפואי גם באר"ן. על הרישום להתבצע בכל עמדת קליטה בה עבר הנפגע אך הרישום לא יתבצע בשטח האירוע על מנת שלא לעכב את הפינוי והטיפול בנפגעים.

קיימים שני רישומים שצריכים להתבצע, הרישום הרפואי על ידי הרופא המטפל והרישום הדמוגרפי.

את הרישום הרפואי יבצע הרופא המטפל ויכלול את הפרטים הבאים:

  • מעקב אחר מדדים חיוניים של הנפגע.
  • פעולות טיפוליות שבוצעו בנפגע.
  • רישום הפגיעות שאובחנו בפגוע, (ניתן לבצע זאת על ידי שירטוט על ציור גוף האדם).
  • ייעוץ רפואי שניתן בנוגע לפגיעות.
  • הפעולות שבוצעו כיישום לייעוץ הרפואי.
  • צירוף בדיקות המעבדה, צילומי הרנטגן וכל שאר הבדיקות האיבחוניות הרלוונטיות.

את הרישום הדמוגרפי יבצעו רשמים רפואיים או מזכירות רפואיות שיופקדו על כך ויכלול את הפרטים הבאים:

  • סטטוס הנפגע - חי או מת.
  • מצב הכרתו של הנפגע ויכולתו למסור פרטים מזהים.
  • פרטים שמסר (במידה ומצב הכרתו וגילו מאפשר לו).
  • פרטים שנמצאו בתעודות מזהות או מסמכים שעליו.
  • אתרי טיפול בהם היה הנפגע או שאליהם נשלח.

הרישום יופץ בקרב הגורמים הבאים:

  • הנהלת בית החולים.
  • בתי חולים אחרים.
  • גורמי הביטחון השונים.
  • מרכזי מידע שנועדו לאיחוד משפחות, זיהוי אלמונים וסיוע לנפגעים.

בנוסף לגורמים המוזכרים על בית החולים להפיץ בקרב הרשות המקומית הרלוונטית, משטרת ישראל וצה"ל (במידה ומעורבים חיילים) את הפרטים הבאים: שם ומשפחה של הנפגע, מצב פגיעתו (קשה\בינוני\קל), שם בית החולים ובאשפוז יש לציין את המחלקה בה הוא מאושפז או בית חולים אחר במידה והנפגע הועבר ‏‏‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏ראו ד"ר אריה אלוטין, (ראש ההדרכה במגן דוד אדום עד שנות השבעים), מדריך לעזרה ראשונה עמ' 201-202 אשר אותם בלבד הוא מקדיש לכל הנושא של מיון נפגעים מרובים. הספר אמנם יצא לאור לראשונה בשנת 1931 אולם מהדורתו האחרונה יצאה לאור בשנת 1971.‏
  2. ^ ראו על כך: ‏עוזי קרן, מערכת לאזעקת סגל בעת אירוע רב-נפגעים, משרד הבריאות - האגף לשעת חירום.‏
  3. ^ ‏ד"ר דניאל סימון, תרגיל למנהלי אירוע רב-נפגעים - משחק תפקידים, משרד הבריאות - האגף לשעת חירום.‏
  4. ^ ד"ר איתי גל, סיווג שמציל חיים: מהו פצוע קל, בינוני ואנוש?, באתר ynet‏, 31 ביולי 2014
  5. ^ מדובר בחלק העוסק בהכנת הפגוע לפינוי, ביצוע המרות של חסמי עורקים וניטור מצבו.
  6. ^ ‏על פי חוזר 2002\0028 של משרד הבריאות.‏

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.