איריס-טי
 | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד | טיל אוויר-אוויר |
| ארץ ייצור |
 גרמניה |
| יצרן | Diehl BGT Defence |
| עלות יחידה | 500,000 דולר אמריקני |
| פעילות מבצעית | דצמבר 2005 |
| תקופת השירות |
2005–הווה (כ־19 שנים)  |
| משתמשים |
לופטוואפה, חיל האוויר השוודי, חיל האוויר האוקראיני |
| פלטפורמת שיגור | מטוסי קרב אירופיים |
| מאפיינים כלליים | |
| הנעה | מנוע דלק מוצק |
| משקל | 87.4 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 2.936 מטר |
| קוטר | 12.7 ס"מ |
| מוטת כנפיים | 44.7 ס"מ |
| ביצועים | |
| מהירות | 3 מאך |
| טווח | 25 ק"מ |
| גובה טיסה | עד 20 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| ראש קרבי | חומר נפץ מרסק |
| מרעום | מכ"ם קרבה והקשה משולב |
| הנחיה | ביות חום תת אדום |
  | |
איריס-טי (באנגלית: IRIS-T, ראשי תיבות של: Infra Red Imaging System Tail/Thrust Vector-Controlled), טיל אוויר-אוויר לטווח קצר, בעל ראש ביות תת-אדום הדמאתי (כך שהטיל "רואה" תמונה) וניהוג וקטורי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה הסכמה בתוך מדינות נאט"ו שעל פיה ארצות הברית תפתח טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני (ה-AIM-120 אמראם), על מנת להחליף את ה-AIM-7 ספארו המתיישן, ואילו בריטניה וגרמניה המערבית יפתחו טילי אוויר-אוויר לטווח קצר (ה-AIM-132 אסראם), על מנת להחליף את ה-AIM-9 סיידווינדר הוותיק. גרמניה פרשה מפיתוח הטיל בתחילת שנות ה-90, עם איחוד גרמניה, לאחר שירשה כמויות גדולות של הטיל הסובייטי וימפל R-73 (קוד פנטגון: AA-11, קוד נאט"ו : ארצ'ר), ביחד עם מטוסי המיג 29 של מזרח גרמניה. בזמן חקירת נתוני הארצ'ר, התברר שהוא בעל עדיפות ברורה על פני יריביו המערביים - בבחינת יכולות האיתור, זיהוי ומעקב אחר מטרות, ובעיקר ביכולת התמרון שלו. מסקנות אלו הובילו את גרמניה לדרוש שינויים נרחבים בתכנון טיל האסרם, תוך הדגשת הניהוג הווקטורי ויכולות התמרון על פני טווח הפעולה. אי היכולת להגיע להסכמה בעניינים אלו, הובילה לפרישתה של גרמניה מפרויקט האסראם, ופתיחת פרויקט פיתוח עצמאי.
בשנת 1995, הכריזה גרמניה על פרויקט פיתוח טיל האיריס-טי, בשיתוף פעולה עם יוון, איטליה, נורווגיה, שוודיה וקנדה. לאחר זמן מה נטשה קנדה את הפרויקט. חלוקת הפיתוח היא:
- גרמניה 46%
- איטליה 19%
- שוודיה 18%
- יוון 13%
- השארית התחלקה בין קנדה לנורווגיה.
בשנת 2003 הודיעה ספרד על הצטרפותה לפרויקט. חיל האוויר הגרמני - הלופטוואפה החל להצטייד בטיל ב-5 בדצמבר 2005.
כיום מפותחת גרסה ימית עתידית, הנקראת אידאס, ומיועדת לצוללות הצי הגרמני החדשות מדגם 212, לצורכי הגנה נגד מטוסים, לתקיפת כלי שיט קרובים (כטיל נגד ספינות) ואף נגד מטרות קרקעיות קרובות (כטיל ים-קרקע).
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניתן להתקנה ושיגור מכל כלי טיס המותאם לשיגור טילי AIM-9 סיידווינדר, ולפיכך בעל שוק רחב יותר מכל מתחריו.
- עלות גבוהה ביותר. זהו, ככל הנראה, טיל האוויר-אוויר היקר ביותר, בכל הקטגוריות. נאמד ב-500,000 דולר אמריקני ליחידה.
- יכולת עמידה בלחצים קיצוניים (עד 60G בפניות), ופניות הדוקות במיוחד.
- טווח ירי גדול ב-6 עד 8 ק"מ (כ-25 ק"מ) מהסיידווינדר בשיגור בלחזית (Head-On).
- בדומה למתחרו, ה-AIM-132 אסראם, בעל ניהוג וקטורי המשתמש, בנוסף לצינור פליטה מתכוונן, גם ארבעה כנפוני ניהוג הממוקמים בקצה האחורי של הטיל, ולהבדיל מהאסראם, ישנם עוד ארבעה כנפוני ייצוב ארוכים במרכזו. נראה שההאיריס-טי הוא בעל יכולות תמרון גבוהות בהרבה ממתחרהו.
- חיישן הדמיית תמונה תת אדומה (בעל רזולוציה של 128X128) ייחודי מתוצרת ריית'יאון-יוז.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איריס-טי (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של איריס-טי (בגרמנית)
