איריס-טי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איריס-טי (IRIS-T)
IRIS-T air-to-air-missile.jpg
מידע בסיסי
ארץ ייצור Flag of Germany.svg  גרמניה
יצרן Diehl BGT Defence
עלות יחידה 500,000 דולר אמריקני
פעילות מבצעית ראשונה דצמבר 2005
פלטפורמת שיגור מטוסי קרב אירופיים
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע דלק מוצק
משקל 87.4 ק"ג
ממדים
אורך 2.936 מטר
קוטר 12.7 ס"מ
מוטת כנפיים 44.7 ס"מ
ביצועים
מהירות 3 מאך
טווח 25 ק"מ
גובה טיסה עד 20 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי חומר נפץ מרסק
מרעום מכ"ם קרבה והקשה משולב
הנחיה ביות חום תת אדום

איריס-טיאנגלית: IRIS-T, ראשי התיבות של: Infra Red Imaging System Tail/Thrust Vector-Controlled), הינו טיל אוויר-אוויר לטווח קצר, בעל ראש ביות תת אדום מתקדם, וניהוג וקטורי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 של המאה ה-20, התפתחה הסכמה בתוך מדינות נאט"ו שעל פיה ארצות הברית תפתח טילי אוויר-אוויר לטווח בינוני (ה-AIM-120 אמראם), על מנת להחליף את ה-AIM-7 ספארו המתיישן, ואילו בריטניה וגרמניה המערבית יפתחו טילי אוויר-אוויר לטווח קצר (ה-AIM-132 אסראם), על מנת להחליף את ה-AIM-9 סיידווינדר הוותיק. גרמניה פרשה מפיתוח הטיל בתחילת שנות ה-90, עם איחוד גרמניה, לאחר שירשה כמויות גדולות של הטיל הסובייטי וימפל R-73 (קוד פנטגון: AA-11, קוד נאט"ו : ארצ'ר), ביחד עם מטוסי המיג 29 של מזרח גרמניה. בזמן חקירת נתוני הארצ'ר, התברר שהוא בעל עדיפות ברורה על פני יריביו המערביים - בבחינת יכולות האיתור, זיהוי ומעקב אחר מטרות, ובעיקר ביכולת התמרון שלו. מסקנות אלו הובילו את גרמניה לדרוש שינויים נרחבים בתכנון טיל האסרם, תוך הדגשת הניהוג הווקטורי ויכולות התמרון על פני טווח הפעולה. אי היכולת להגיע להסכמה בעניינים אלו, הובילה לפרישתה של גרמניה מפרויקט האסראם, ופתיחת פרויקט פיתוח עצמאי.

בשנת 1995, הכריזה גרמניה על פרויקט פיתוח טיל האיריס-טי, בשיתוף פעולה עם יוון, איטליה, נורבגיה, שבדיה וקנדה. לאחר זמן מה נטשה קנדה את הפרויקט. חלוקת הפיתוח הינה:

  • גרמניה 46%
  • איטליה 19%
  • שבדיה 18%
  • יוון 13%
  • השארית התחלקה בין קנדה לנורבגיה.

בשנת 2003 הודיעה ספרד על הצטרפותה לפרויקט. חיל האוויר הגרמני - הלוופטוואפה החל להצטייד בטיל ב-5 בדצמבר 2005.

כיום מפותחת גרסה ימית עתידית, הנקראת אידאס, ומיועדת לצוללות הצי הגרמני החדשות מדגם 212, לצורכי הגנה נגד מטוסים, לתקיפת כלי שיט קרובים (כטיל נגד ספינות) ואף נגד מטרות קרקעיות קרובות (כטיל ים-קרקע).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניתן להתקנה ושיגור מכל כלי טיס המותאם לשיגור טילי AIM-9 סיידווינדר, ולפיכך בעל שוק רחב יותר מכל מתחריו.
  • עלות גבוהה ביותר. ככל הנראה הינו טיל האוויר-אוויר היקר ביותר, בכל הקטגוריות. נאמד ב-400,000 אירו ליחידה.
  • יכולת עמידה בלחצים קיצוניים (עד 60G בפניות), ופניות הדוקות במיוחד.
  • טווח ירי גדול ב-6 עד 8 ק"מ מהסיידווינדר בשיגור בלחזית (Head-On).
  • בדומה למתחרו, ה-AIM-132 אסראם, הינו בעל ניהוג וקטורי המשתמש, בנוסף לצינור פליטה מתכוונן, גם ארבעה כנפוני ניהוג הממוקמים בקצה האחורי של הטיל, ולהבדיל מהאסראם, ישנם עוד ארבעה כנפוני ייצוב ארוכים במרכזו. נראה שההאיריס-טי הוא בעל יכולות תמרון גבוהות בהרבה ממתחרהו.
  • חיישן הדמיית תמונה תת אדומה (בעל רזולוציה של 128X128) ייחודי מתוצרת ריית'און-יוז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]