איריס לעאל

איריס לעאל, צילמה איריס נשר

איריס לעאל (נולדה ב-1959) היא סופרת ומבקרת ספרות ישראלית.

ביוגרפיה

איריס לעאל נולדה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. היא גדלה אצל סבה וסבתה בחלקה הדתי של בני ברק ומאוחר יותר עברה עם אביה לקיבוץ כפר מנחם של השומר הצעיר. המעברים האלו בין כמה מקומות השונים זה מזה במהותם (חברה עירונית וחברה כפרית) ואף עוינים זה את זה מהבחינה האידאולוגית (חברה חרדית לעומת חברה חילונית נסיונית) השפיעו עמוקות על כתיבתה של לעאל ועיצבו את עמדתה הביקורתית הנמצאת ביסוד ארבעת ספריה ומאמרי הבקורת והדעות שפרסמה במשך השנים. בתה הראשונה נולדה ב-1980 ואתה נסעה לפריז למשך שנה, שם למדה צרפתית. בשנים 1991-1985 שהתה בלונדון, שם כתבה את ספרה הראשון (חוות מרפא) והרחיבה ידיעתה בפילוסופיה כסטודנטית שלא מן המניין באוניברסיטת לונדון.

לעאל עומדת בראש המחלקה לכתיבה ב"קאמרה אובסקורה" משנת 2000. היא כתבה במוסף הספרים של העתון "הארץ" מאז היווסדו. בנוסף לכך כתבה מאמרי ביקורת, רשימות וספורים קצרים שהתפרסמו בעתונים שונים ביניהם: ידיעות אחרונות, מעריב, וכתבי עת נוספים.

לעאל כתבה ביחד עם אמנון דנקנר את המחזה "אנשים כמונו", שעתיד להעלות כהצגה בתיאטרון הקאמרי במהלך 2012 בבימויה של עדנה מזי"א.

היא חיה בתל אביב עם בן זוגה ושלושת ילדיהם.

פרסים

• 2009 - מועמדת לפרס ספיר (בין 5 המועמדים הסופיים)

• 2003 -זוכת פרס ראש הממשלה

• 2001 - מועמדת לפרס ספיר (בין 5 המועמדים הסופיים)

• 1995 - זוכת פרס ברנשטיין לביקורת

• 1994 - זוכת פרס ראש הממשלה

ספריה

התימה החוזרת והנשנית בכל ספריה של לעאל היא המתח בין חיי משפחה שגרתיים לכאורה, לבין היחיד הנגוע בסוג של טירוף - שהוא למעשה הגילוי האוטנטי היחיד האפשרי של שפיות, לטענתה של המחברת, במרקם יחסים הרסני ואפל כל כך - ועושה מעשים קיצונים כדי להשתחרר מעריצותה של המשפחה.

ציר מרכזי ביצירתה של לעאל הוא כוחו של המבט האינטימי (משפחה, חיי נישואים) כמו גם החברתי, לעצב את זהותו של היחיד עד שהוא מתקשה להבחין בין עצמיותו האותנטית לבין השתקפותו בעיני הסביבה שלו. המאבק להגדרה עצמית ולשחרור הוא היסוד האונטולוגי בחיי הדמויות ומבעו הלשוני הוא פעמים רבות ארסי ואירוני.

חוות מרפא

זהו ספרה הראשון של איריס לעאל שראה אור בשנת 1993 ב"צד התפר", הסדרה לספרות מקור מייסודו ובעריכתו של יגאל שוורץ, בהוצאת כתר. הספר מגולל את סיפורן של כמה דמויות באזור כפרי בארץ הסובלות ממה שהן מכנות "מחלת החיים". הסיפורים שלהן חוצים זה את זה ומשתרגים זה בזה ויוצרים מארג של קולות, פעולות וגורלות. החווה, כמקום ההתרחשות, מתייחסת אל מסורת ספרי בית המרפא - כמו אצל דוד פוגל בנובלה "בבית המרפא", שיצאה לאור בישראל בשנת 1928 ומתארת חוויות מבית מרפא, וכן אצל תומאס מאן בספרו "הר הקסמים". הסיפורים האישיים של הדמויות - האהבות והאובדן - כולם קשורים לחשש העמוק שלהן למות בעודם בחיים. על כתיבת ספרה זה זכתה לעאל בפרס ראש הממשלה.

אושר פתאומי

זהו ספרה השני שיצא לאור בהוצאת כתר ב-1999. הספר עוסק מבחינה תמטית בהתנגשות בין התרבות לבין הטבע. הוא מפגיש שני אנשים: דניאל, סופר בעל שם השרוי במחסום כתיבה, ואלעזר, רופא כפרי בכפר דייגים בצפון הארץ. בתווך נמצאת עמליה, בתו של אלעזר ואהובתו של דניאל. המאבק בין העקרות הרגשית והריסון המוסרי של התרבות לבין הכאוס הליבידיניאלי של הטבע מוליד התנגשויות וזעזועים שחושפים אסונות פרטיים קבורים וסודות משפחתיים שמשנים את חייהן של הדמויות. הספר היה מועמד לפרס ספיר.

המשפחה

הנובלה ראתה אור בהוצאת כתר בשנת 2001. זהו ספרה היחידי של לעאל שמסופר בגוף ראשון. הספור מתרחש בלונדון והוא בוחן את קהילת הישראלים, יזמי הנדל"ן והמתעשרים החדשים בבירה הבריטית, דרך מבטה הלועג של מספרת חסרת שם המתאהבת בצעיר אנגלי יפה תואר ומאחז עיניים המאמין בכל ליבו שהוא אריסטוקרט ממשפחת המלוכה הטוען לכתר מספר 72. גם כאן מאמץ האימים לשמור על מראית עין של שביעות רצון ואהבה משפחתית מתוסכל בגלל הופעתה של זרה, פליטה לבנונית המעוררת את רחמיו ואהבתו של גיסה של המספרת והמשפחה שבשם הספר משנה את צורתה ללא היכר.

אש בבית

זהו ספרה האחרון של לעאל שראה אור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2008. הוא מגולל את סיפורן של שני זוגות שנפגשים למשך 24 שעות בביתם הכפרי ובפרק הזמן הקצר הזה נפרשת מסכת חיים שלמה שנוגעת באהבה ובמסחר באהבה, באמנות, במסחר באמנות, בהגירה, באבדן השפה והכבוד העצמי של המהגרים ובעלילות של החברה הישראלית. הספר היה מועמד לפרס ספיר.

ספריה

• אש בבית, הוצאת זמורה ביתן, 2008.

• המשפחה, הוצאת כתר, 2001.

• אושר פתאומי, הוצאת כתר, 1999.

• חוות מרפא, הוצאת כתר, 1993.

קישורים חיצוניים

• איריס לעאל ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הבלוג של איריס לעאל באתר "בננות"
• מתוך "אש בבית" לאיריס לעאל, nrg ‏, 14/9/2008
• ריקה ליכטמן, דרושים אנשים גדולים מהחיים, גלובס, 22/10/2007

על ספרה אש בבית

• אריק גלסנר, ספרות ריאליסטית מעולה ב"אש בבית", nrg ‏, 10/10/2008
• שהם סמיט, טרגדיה גדולה של מזרחית קטנה?, באתר הארץ, 24/09/08
• דפנה שחורי, ליזה קרנינה-על 'אש בבית' של איריס לעאל, באתר "בננות", 27/11/2008
• אבי גרפינקל, מזרחים נגד עצמם (על איריס לעאל), בלוג באתר "רשימות", 27.10.2008

כתבות של איריס לעאל

• מדף הספרים של איריס לעאל, nrg ‏, 14/9/2008
• סעודה באמאוס, פורסם לראשונה ב-"ynet" תרבות
• שם הבת: איריס לעאל שם האב: משה (פרומרמן) רן, זה לא ליטוף, זה לא חיוך, באתר הארץ, 16/04/03
• גיבורי על: המדור של איריס לעאל, ynet
• קריאה כהלכתה, על ספרו של דן מירון, באתר "אופקים חדשים" גיליון 33, 26.10.2006
• האם כבר אין ספרות, אלא רק כתיבה, באתר הארץ, 07/03/07, על ספרה של אן למוט
• "אם העבודה תצליח להראות לי משהו - אז היא תראה את זה גם לאחרים", באתר הארץ, 15/04/08, על תערוכה של נחום טבת
• מה לך ילדה, על הילדה מ"הידיד הקטן" של דונה טארט, ynet ‏ 05.01.10
• חד-קרן כחול פסים, אחרי מותו של ג'יי די סאלינג'ר, ynet‏, 29.01.10