אירמה לה דוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אירמָה לָה דוּסצרפתית: Irma La Douce, 'אירמה המתוקה') הוא מחזמר צרפתי, עם עלילה ומילים מאת אלכסנדר בּרֶפוֹר (Breffort) ומוזיקה מאת מַרגֶריט מוֹנוֹ (Monnot). המחזמר הועלה לראשונה על הבמה בפריז בשנת 1956, בשנת 1963 הופק סרט קולנוע (בסוגת קומדיה רומנטית לא-מוזיקלית) בשם זה בכיכובם של שירלי מקליין וג'ק למון ובבימויו של בילי ויילדר.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירמה לה דוס היא פרוצה החיה בפריז ועובדת במועדון לילה ברובע פיגאל. סטודנט צעיר ואביון בשם נסטור מתאהב בה אנושות, אך אינו יכול להשיגה. בנסיון להתקרב אליה ולהציל אותה מחיי פרוצה, הוא מתחזה לאדם מבוגר ועשיר בשם אוסקר, ההופך ללקוח קבוע. לאחר שהוא מסתבך עקב גילום הדמות, מחליט נסטור "לרצוח" את אוסקר.

נסטור מואשם ברצח ונידון לגלות ב"אי השדים". הוא מצליח להימלט מהאי, לשוב לפריז, להוכיח את חפותו וכמובן - לזכות באהבתה של אירמה.

הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכורת המחזמר הייתה בתיאטרון גרמו (Théâtre Gramont) בפריז ב-12 בנובמבר 1956, ההצגה זכתה להצלחה רבה ורצה במשך ארבע שנים.

ב-17 ביולי 1958 הוצג המחזמר לראשונה באנגלית בווסט אנד בלונדון בבימויו של פיטר ברוק, שם הועלה 1,512 פעמים (כשלוש שנים).

ב-29 בספטמבר 1960 הועלה המחזמר לראשונה בברודוויי גם שם בבימויו של ברוק, הוא הועלה 524 פעם (כשנה וחצי). אליזבת סיל, שגילמה את אירמה, זכתה בפרס טוני לדמות נשית ראשית במחזמר והמחזמר היה מועמד לשש קטגוריות נוספות, בהן המחזה הטוב ביותר.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1962 הועלה המחזמר בתיאטרון הבימה בתרגומם של חיים חפר ודן בן אמוץ בבימויו של אברהם ניניו ועם אריק איינשטיין כנסטור והשחקניות/זמרות דינה דורון, גאולה נוני ושרה אמן כאירמה. עוד שיחקו בהפקה זו שלמה בר-שביט, יהודה אפרוני, שי דנון ואחרים.

ב-1971 הועלה המחזמר בהפקת אברהם דשא (פשנל), תחת השם "אירמה לה דוס מיפו", בכיכובם של גדי יגיל ורבקה זוהר.

ב-1987 הועלה המחזמר בהפקה רחבת-ממדים על בימת היכל התרבות בבימויו של צדי צרפתי עם חנה לסלאו כאירמה ומשה בקר כנסטור‏[1].

ב-2001 העלה את המחזמר תיאטרון חיפה בבימוי רוני ניניו ועם תפאורה של סבטלנה ברגר, עם רמה מסינגר ודני שטג בתפקידים הראשיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליקים ירון, הלם הקרב של אירמה, מעריב, 5 באוגוסט 1987