אישה קטלנית
בהלכה אישה קטלנית היא אישה שהתאלמנה פעמיים. אישה זו אסורה להינשא בשלישית, שכן היא מוחזקת למות בעליה, ועל כן קיים חשש שהיא הגורמת למות בעליה, והנישואים איתה מסכני חיים[1] .
תוכן עניינים |
[עריכה] טעם הדין
בסיבת מסוכנותה של האישה הקטלנית נחלקו אמוראים, לדעת רב הונא האיסור נובע מחשש שמחלה מסוימת מהאשה היא שגרמה למיתת שני בעליה, ולדעת רב אשי מזלה של האשה הוא שגורם, מכיוון שנגזר עליה שלא יהיה לה בעל מפרנס.[2] החילוק ההלכתי שבין הטעמים הוא אם הבעלים מתו לאחר האירוסין, לפני הנישואין, כך שוודאי הדבר לא נגרם מחמת מחלה של האשה. חילוק נוסף הוא אם הבעל מת כתוצאה מתאונה שסיבת מותו ידועה (כגון נפילה ממקום גבוה).
עולה השאלה מדוע דווקא אישה שמתו בעליה פסולה להינשא, אך לא גבר שמתו נשותיו. בפוסקים[3] מצוי ההסבר כי מזלו הרע של אדם יכול לגרום למות מפרנסו. לפיכך אישה עלולה לגרום למות בעלה, אך בעל אינו מתפרנס על ידי אשתו ולפיכך גם מזלו הרע אינו צפוי להביא עליה אסון. הסבר זה מוקשה במידת מה על ידי העובדה שמימי הביניים ועד העידן המודרני, במשפחות יהודיות רבות היה עיקר עול הפרנסה על האישה.
[עריכה] האם בדיעבד צריך להתגרש
הרמב"ם פסק כי גם אם אין להינשא מלכתחילה לאישה כזו, אם אדם נישא לה אין הוא מחויב לגרשה ואף חייב לשלם כתובתה אם גרשה[4] בתשובה מסוימת כתב הרמב"ם[5]:
|
קטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון, שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים, ואין חילוק בין זה לאוכל מכישא דאסר גננא. ואף על פי שיש חכמים שסוברים שלא תנשא, אומרים לה אם תמצאי מי שיקדש אותך לא נחייבנו לגרש, והיו מערימין ומקדשים בפני שני עדים ואחר כך כותבין לה בית דין כתובה, דמכניסין אותה לחופה, ומברכין שבע ברכות הואיל ונתקדשו. כן היו עושים ב"ד של רבינו יצחק בעל ההלכות וב"ד של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכל הבאים אחריהם, וכן עשינו אנחנו במצרים להתיר. |
||
לעומת זאת לפי הרא"ש, אין אדם בעלים על חייו ואין לו זכות לסכן אותם. לפיכך גם אם נישא גבר לאישה קטלנית עליו לגרשה.
[עריכה] גדרי אישה קטלנית
מקור הדין בתלמוד, שבו חלוקות הדעות האם אישה נחשבת קטלנית אחר שמתו לה שני בעלים או אחר שמתו לה שלושה בעלים. להלכה התקבלה הדעה הראשונה, וכדעתו של רבי יהודה הנשיא, שחזקה היא בשתי פעמים, למרות שבשור המועד ההלכה נפסקת כאביו רבן שמעון בן גמליאל.
דין האישה הקטלנית תקף בהלכה עד היום, אך הפוסקים צמצמו במידת מה את תחולתו. בין השאר היו שאמרו כי אישה שבעליה מתו על קידוש השם אינה נחשבת לקטלנית, שכן לא מזל רע מביא למוות כזה, אלא זכות. כיום מקובלת דעה מצמצמת לפיה האישה הקטלנית היא דווקא זו שבעליה מתו ממחלה שהחלה אחר הנישואין, אך לא ממחלה שהחלה קודם הנישואין, ממגפה או מתאונה.[6] בנוסף, לפי הדעה המקובלת, האישה נחשבת לקטלנית רק אם בעליה מתו לפני גיל שבעים.
בפסק דין של בית הדין הרבני העליון (פד"ר חלק ו עמ' 80), בו ישבו בדין הרב יוסף שלום אלישיב, הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר גולדשמידט, נקבע עוד, שרק אם הבעל נפטר זמן קצר אחרי הנישואין, או בלא ילדים - אשתו נחשבת כקטלנית, אבל אם הבעל חי מספר שנים ואף הוליד בן - אין אשתו נחשבת כקטלנית.
חלוקות הדעות בשאלה האם גיורת שבעליה מתו בעודה גויה נחשבת לקטלנית אחר הגיור. הרב יוסף שלום אלישיב הורה שרק הנשואה כדת משה וישראל (לא לגויים ואף לא ליהודים בנישואין אזרחיים) נחשבת כקטלנית[7].
אשה קטלנית הזקוקה לייבום – מצווה לקחת אותה לאישה למרות היותה קטלנית, כדי לקיים את מצוות הייבום[8].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם גרוסמן, חסידות ומורדות, מרכז זלמן שזר, תשס"א
- אברהם שטינברג, אנציקלופדיה רפואית הלכתית, כרך ה', ערך קדושין
[עריכה] הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקת הלכה
