אישטוואן בוצ'קאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
אישטוואן בוצ'קאי קישמאריאי kismarjai Bocskai István
שליט טרנסילבניה
אישטוואן בוצ'קאי
התחלת כהונה 1605
סיום כהונה 1606
הקודם מוזש סייקיי
יורש ז'יגמונד ראקוצי
בת זוג

קאטה האג'מאשי

צאצאים

אילונה סילאגי

שושלת סילאגי
אב גיירג' בוצ'קאי
אם קריסטינה שוּיוק
תאריך לידה 1 בינואר 1557
קולוז'וואר
תאריך פטירה 29 בדצמבר 1606 (בגיל 49)
קאשה
מקום קבורה אלבה יוליה

אישטוואן בוצ'קאיהונגרית:Bocskai István, בגרמנית:Stefan Bocskay, ‏ 1 בינואר 1557 קלוז' (קולוז'וואר) - 29 בדצמבר 1606 קושיצה (קאשה)) היה שליט טרנסילבניה בשנים 1606-1605.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישטוואן בוצ'קאי נולד בשנת 1557 בעיר קלוז' כבנם של גיירג' בוצ'קאי ושל קריסטינה לבית שויוק. הוא גדל והתחנך עד שנת 1574 בחצרות הבסבורגיות בווינה ופראג. כנער חניך הועסק בקנצלריה של האימפריה. בשובו לטרנסלבניה, שהה בחצר של אישטוואן באטורי. כשזה נבחר בשנת 1576 למלך פולין, קרישטוף באטורי, שהיה גם גיסו של בוצ'קאי (בעל אחותו, ארז'בט לבית בוצק'אי) עלה על כס שליטי טרנסילבניה תחת חסותו של מלך פולין ששמר לעצמו את התואר "נסיך טרנסילבניה". אם בהתחלה הרחיקה אותו משפחת באטורי מהעניינים המדיניים, עם הזמן נשא האציל הצעיר חן בעיני גיסו, קרישטוף באטורי, והיה לאחד ממקורביו. כשנפטרו בשנת 1582 הוויבוד קרישטוף ואשתו, בנם ז'יגמונד באטורי, שהיה בן 9, התמנה בשנת לוויבוד של טרנסילבניה תחת חסות של מועצת עוצרים. בוצ'קאי הפך, באישורו של מלך אישטוואן באטורי, לאחד המורים של ז'יגמונד. שנת 1583 התחתן אישטוואן בוצ'קאי עם קאטה הג'מאשי, אלמנתו של טמאש ורקוץ' ונישואים אלה הוסיפו לו אחוזות רבות ומעמד.

אחרי שנת 1585 כשאחרי מותו של אישטוואן באטורי, התמנה יאנוש גיצי למושל טרנסילבניה, התעורר סכסכוך על עמדות השפעה בין גיצי ואצילים אחרים, ובין בוצ'קאי וכמה מבני באטורי, שביקשו לחזק את מעמד האצולה ולגרש את הישועים מחצר השליט. ‏[1]

המהפך האנטי-עות'מאני בברית עם האוסטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מול התנגדות מאוחדת של כמה מחנות אצילים שהיו קודם מסוכסכים, שכללו הפעם בני משפחת באטורי, אנשי קנצלריה ואצילים נוספים, השליט הצעיר ז'יגמונד פנה לעזרתו של בוצ'קאי. בעצה אחת עם בוצ'קאי הוא בחר להצטרף לקואליציה נוצרית שהתגבשה בראשות האימפריה ההבסבורגית נגד האימפריה העות'מאנית. אנשי הקנצלריה ואצילים ותיקים אחרים התנגדו למהלך הפוליטי-צבאי זה , מתוך חוסר אימון ביכולות האימפריה ההבסבורגית וזהירות ביחס לטורקים. לעומת זאת הנסיך ז'יגמונד, שנלהב מאוד מסיכויי המלחמה בעות'מאנים, גמל לבוצ'קאי על תמיכתו, מינה אותו לקפטן של מבצר נאג'וואראד והפך אותו לאחראי על כל חבל ארץ פרטיום (1598-1592).

אחרי כמה ניצחונות נוצרים על הטורקים, המצב במדינה הסתבך במהרה בנסיבות מתקפת נגדית של העות'מאנים והטטרים ותבוסת הבאן של לוגוז', ג'יירג' פלטיץ', על ידי הטורקים.

בניגוד להמלצתו שך בוצ'קאי ושל מפקדים אחרים, ב-12 במאי1594 דחתה שהתכנסה בטורדה את תוכניות הנסיך ז'יגמונד לצאת למלחמה. באלבה יוליה ב-1 ביולי 1594 חזרה הדיאטה על אותה החלטה. בוצ'קאי נאלץ לאוץ לעזרת הכוחות הטרנסילבנים שכותרו על ידי הטורקים במצודת דבה.‏[2] הוא התערב בכוח בסכסכוך שפרץ בין ז'יגמונד באטורי והמחנה הפרו-עו'תמאני של האצולה ההונגרית בטנרסילבניה. אחרי שהשליט ,מאוכזב ,עזב את השלטון ונסע ל[קוואר, שוכנע על ידי מפקדיו, בוצ'קאי, גסטי וקורניש, לחזור למשול. הוא נכנס לקולוז'וואר בראש חייליו של בוצ'קאי וכפה על הדיאטה להכריז מלחמה בטורקים. ראשי האופוזיציה נרצחו, מי בעריפת ראש (שני אחים קנדי), מי בחניקה בכלא (הקנצלר קובאצ'וצי,בולדיז'אר באטורי, פרנץ קנדי)

בראש משלחת טרנסילבנית, חתם אחר כך בוצ'קאי , ב-28 בינואר 1595, בפראג על ברית עם הקיסר רודולף השני. באותה שנה , 1595, הוא התמנה לסגן מפקד של הצבא הטרנסילבניה. במרץ אותה שנה סוכם עם נישואי הנסיך הטרנסילבני ז'יגמונד באטורי עם הארכידוכסית האוסטרית מריה כרסטינה (1621-1574), צעד שהיה עשוי לחזק את הברית. בראש כוחות טרנסילבנים, שכללו סקלרים רבים, הוא השתתף במסע אנטי-עות'מאני בוולאכיה, בברית עם השליטים הרומנים, מיכאל האמיץ של ולאכיה ושטפאן רזבאן של מולדובה. אחרי שני ניצחונות, בטרגובישטה (18 באוקטובר 1595) ובג'ורג'יו (20 באוקטובר), הטורקים נאלצו לסגת מדרום לדנובה.‏[3]

הסקלרים השתתפו בהתלהבות במלחמה זו אחרי שהשליט שחרר אותם מהשיעבוד לאצולה ההונגרית. אולם כשביטל אחר כך ז'יגמונד באטורי את החלטתו, הם מרדו נגדו. לפני התענית הגדולה של שנת 1596, דיכא אותם בוצ'קאי באמצעים אכזריים שלא חסכו בהעלאות על שיפוד, תליות וכריתות אברים.‏[4]


בהיעדר תרומת הסקלרים למאמץ המלחמתי, ובתנאי מתקפה טורקית נוספת ותבוסות אוסטריות וטרנסילבניות בחזית ההונגרית וגם הטרנסילבנית, כמו בטמשוואר ובקרב מזה-קרסטש, התייאש השליט ז'יגמונד ובשנת 1597 נסע יחד עם בוצ'קאי לפראג לבקש עזרה, תוך כדי איומים בהתפטרות. סופו של דבר התפטרותו של ז'יגמונד באטורי הפך לעובדה, השלטונו הוחלף על ידי שלושה נציבים אוסטרים. בוצ'קאי השביע את לוחמיו אמונים בקיסר. אבל כשהמחנה הפרו-עות'מאני הרים שוב את הראש, בוצ'קאי פוטר מתפקידו כמפקד.

הוא שם את פעמיו למושבו של ז'יגמונד באטורי בגלות צ'כיה והחזיר אותו לקולוז'וואר. בעזרתו, נכנס ז'יגמונד באטורי שוב לתפקידו כשליט. הוא החזיר את בוצ'קאי לראשות הצבא והעניש את יריביו , כולל הקנצלר אישטוואן יושיקה שהוצא להורג.‏[5] אולם החצר בפראג לא הכיר בשלטונו של ז'יגמונד באטורי ש,מחוסר בריריה ,פנה לסיוע פולני. פולין התנתה את עזרתה בחילופי שלטון. במקום ז'יגמונד נבחר לשליט בן דודו, הקרדינל אנדראש באטורי, שקיבל אתהסכמת הסולטאן. בו'צקאי הצטרך לסגת לאחוזותיו בביהר וניסה שם לגייס צבא חדש.

המרד בהבסבורגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי תקופת השלטון הקצרה של מיכאל האמיץ בטרנסילבניה, התערבות צבאית הבסבורגית הביאה להשכנת שלטון של טרור בראשות הגנרל ג'וגר'ו בסטה. משטר זה שהתלווה ברדיפות נגד הפרוטסטנטים.בתקופה זו סבלה הארץ ממחסור, הוצאות להורג סדרתיות ומגיפות. בוצ'קאי מחה נגד הרודנות, אך האוסטרים הגלו אותו לפראג, בה נשאר למשך שנתיים.

מאוכזב ממדיניות ההבסבורגים, חזר אחר כך לאחוזותיו בחבל ביהר. באותם ימים התוודע עם אציל פרוטסטנטי אחר, גאבור בתלן ושניהם הגיעו למסקנה שיש למרוד בהבסבורגים בסיוע של העות'מאנים. אולם התכתבותם התגלתה על ידי הגנרל האוסטרי ג'קומו ברביאנו, רוזן בלגיויוזו, מפקד המבצר קאשה שיצא בראש כמה אלפי חיילים, לעצור את בוצ'קאי בביתו. רבה הייתה הפתעת ברביאנו כשרבים מחייליו, שהיו איכרים הונגרים שכירי חרב, הידועים בשם "היידו Hajduk , פרוטסטנטים בדתם, מרדו ועברו לצדו של בוצ'קאי. המרד שלהם ב-15 באוקטובר 1604 והקרבות באלמושד (במחוז ביהר, בימינו ברפובליקה ההונגרית) ובדיוסיג (ביהר-דיוסג, בימינו במחוז ביהור, בשטח רומניה) גרמו לנסיגת הגנרל האוסטרי לנאג'וואראד ואחר כך בחזרה לכיוון קאשה. שם נכח ברביאנו לדעת ששערי המבצר נעולים בפניו ושרוב כוחותיו ערקו לאויב ושנותר עם חמישים לוחמים בלבד.‏[6] בנוסף להיידוק, גם אזרחים פרוטסטנטים רבים, שסבלו מהמדיניות הריכוזית המופרזת וחוסר הסובלנות ברוח הקונטרה-רפורמציה של ההבסבורגים, העדיפו את המחנה של בוצ'קאי ובתלן. בוצ'אקי נכנס לקאשה עטור תהילה בראש ההיידוק שלו, והתקבל בכבוד על ידי בתלן שמסר לו חרב וצו מינוי כנסיך טרנסילבניה שנשלח לו על ידי הסולטאן אהמט הראשון. בהמשך הגיעו גם תגבורות טורקיות וטטריות.‏[7]

המושל ג'ורג'ו בסטה נאלץ הפסיק את העימות עם העות'מאנים באזור אסתרגום כדי להפתנות נגד המורדים. היו לו מספר הצלחות באושגיאן ובאדלן, אבל לא עלה בידו לבוש את קאשה. בדצמבר 1605 נאלץ להורות על נסיגה. כל המבצרים שממזרח לטיסה חוץ מנאג'וואראד, עברו לצד בוצ'קאי, נגד הקיסר.

נסיך טרנסילבניה. ההסכמים עם אוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתר של אישטוואן בוצ'קאי - מתנת הסולטאן אהמט הראשון, 1605 , במוזיאון לתולדות האמנות בווינה

ב-21 בפברואר 1605 בניאראדסרדה (ברומנית:ניירוקריה ניראז'ולוי) נבחר אישטוואן בוצ'קאי לנסיך טרנסילבניה, בחירה שאושרה גם על ידי הדיאטה שהתכנסה בסרנץ'. עד סוף השנה השתלט בוצ'קאי, בתמיכת סקלרים, על כל טרנסילבניה ועל כל חלקי הונגריה שלא היו בשליטה ישירה עות'מאנית, כולל אלו בצפון-מערב שבשליטה אוסטרית. הוא אילץ את הארכידוכס מתיאס של אוסטריה לפתוח איתו במו"ם. בנובמבר 1606 שלח הסולטאן לבוצ'קאי כתר מפואר שיוצר בפרס ומקושט באבנים טובות מרהיבות עין, על מנת שישמש תחת חסותו ל"מלך הונגריה המרכזית". בוצ'קאי לא הסכים לשאת תואר זה, אך נהנה מפירות הברית עם העות'מאנים.

ב-12 בדצמבר 1605 העניק בוצ'קאי ל 9,524 היידוק תוארי אצולה וחילק להם אדמות בצפון המחוז סבולץ'. הוא נתן להם גם פריבילגיות כלכליות כמו הקלות מסים. על מנת להציל את המחוזות ההונגריים של האימפריה ההבסבורגית,הארכידוכס מתיאס התעלם מאחיו הבלתי יציב, הקיסר רודולף השני , פתח במו"ם עם בוצ'קאי וחתם איתו את הסכם וינה ב-23 ביוני 1606. הסכם שלום זה ערב לכל הזכויות והפריבילגיות של ההונגרים בטרנסילבניה ובהונגריה המלכותית כאחד. החצר האוסטרית הכירה בבוצ'קאי כנסיך טרנסילבניה ובזכות טרנסילבניה לבחור באופן עצמאי את נסיכיה. אוסטריה ויתרה על המבצר טוקאי ועל המחוזות ברג, סטמר ואוגוצ'ה בתנאי שיוחזרו אליה אחרי מות בוצ'קאי אם לא יהיו לו ילדים. במקביל, ביישוב שנמצא בשפך הנחל ז'יטבה, בסלובקיה של ימינו, נחתם הסכם שלום בז'יטבטורוק בין הארכידובס של אוסטריה ובני בריתו בקואליציה הנוצרית ובין הסולטאן אהמט. הסכם זה אישר את תנאי הסכם וינה.

מותו הפתאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצ'קאי עצמו לא שרד אלא חודשים ספורים לניצחונו הדיפלומטי המזהיר. ב-29 בדצמבר 1606 הוא נפטר בקאשה (קושיצה) באופן פתאומי, ככל הנראה, מורעל על ידי הקנצלר של טרנסילבניה, מיהאי קאטאי. הרוצח המשוער, נשחט לחתיכות על ידי נאמני הנסיך בככר המרכזית של העיר. הובא לקבורה בפברואר 1607 באלבה יוליה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באנדרטת הרפורמה הנוצרית בז'נבה הוצב גם פסל של אישטוואן בוצ'קאי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 2011 ,.Béla Köpeczi et al עמודים 743-744
  2. ^ 2011 ,.Béla Köpeczi et al עמודים 746-747
  3. ^ 2011 ,.Béla Köpeczi et al עמוד 749
  4. ^ 2011 ,.Béla Köpeczi et al עמוד 750
  5. ^ 2011 ,.Béla Köpeczi et al עמוד 751
  6. ^ B.Köpeczi et al 2011 עמוד 758
  7. ^ B.Köpeczi et al 2011 עמוד 758-759