אישטוואן וש
 | |
| לידה |
24 בספטמבר 1910 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1991 (בגיל 81) בודפשט, הונגריה |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| שפות היצירה |
הונגרית |
| בן או בת זוג |
פירושקה סאנטו |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אישטוואן וש (בהונגרית: Vas István; 24 בספטמבר 1910 – 16 בדצמבר 1991) משורר, מתרגם, מסאי וסופר יהודי-הונגרי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אישטוואן וש נולד במשפחה יהודית אמידה בבודפשט. דרכו הספרותית של אישטוואן וש התחילה בראשית שנות הארבעים בעיקר כמתרגמם של פרנסואה ויון ושל גיום אפולינר להונגרית, אולם בשל מוצאו היהודי נרדף וש במהלך מלחמת העולם השנייה פוטר מעבודתו ונלקח מספר פעמים למחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודיים עבור הצבא ההונגרי) והוסתר בידי אשתו השנייה ובידי הסופר גזה אוטליק. אחרי 1945 התנגש המשורר בעסקנים המרקסיסטים, שמונו לפקח על מדיניות התרבות והספרות של הונגריה, ובמשך שנות החמישים נאסר פרסום כתביו. הוא זכה פעמיים בפרס קושוט, הפרס היוקרתי ביותר בהונגריה (דומה לפרס ישראל): בשנת 1962 ובשנת 1985. אשתו השלישית הייתה הציירת פירושקה סאנטו (לבית שטיינר).
אישטוואן וש פרסם בין השאר את קובצי השירה "הרס סתווי" (1932), "מוזה נמלטת" (1938), "יתום כפליים" (1947), "רגע רומאי" (1948), "רפסודיה בגן סתווי" (1960), "גזל רומאי" (1962), "שמש מחתרתית" (1965), "לא נחשב" (1969), "מה רוצה אותו אדם?" (1970), "מה שלא ניתן לומר" (1972), "דיוקן עצמי משנות השבעים" (1975), "מגיעים לזה" (1983) ו"בכל זאת" (1985). כמו כן פרסם, בין השאר, את הרומנים "בתים אבודים" (1943), "אהבה קשה" (1957) ו"לאחר מכן" (1991) ואת קובצי המסות "שנים ויצירות" (1958), "קירובים" (1969), "האל האלמוני" (1974) ו"גם כן, גם לא" (1987).
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס באומגרטן (1948)
- פרס אטילה יוז'ף (1951, 1956, 1961)
- לתרבות סוציאליסטית (1960)
- פרס קושוט (1962, 1985)
- עיטור מסדר הכבוד של העמל דרג זהב (1970)
- עיטור מסדר הדגל של הרפובליקה העממית ההונגרית מעוטר בזר דפנה (1980)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ki kicsoda a magyar irodalomban? Tárogató könyvek ISBN 9638607106(מיהו מי בספרות ההונגרית)
- גזה הגדוש: אישטוואן וש
- Színházi adattár. Országos Színháztörténeti Múzeum és Intézet (מאגר התיאטרון)
- Just Béla: Botrány. Szabó Lőrinc és Vas István Villon-fordításának bírálata; szerzői, Bp., 1940
- Zimáné Lengyel Vera: Vas István; FSZEK, Bp., 1974 (Mai magyar költők. Bibliográfia)
- Fenyő István: Vas István; Akadémiai, Bp., 1976 (Kortársaink) (אישטוואן פנייה: אטישטוואן וש. בני תקופנו)
- Sumonyi Zoltán: Vas István; Szépirodalmi, Bp., 1982 (Arcok és vallomások) (אישטוואן שומוני:אישטוואן וש. פנים ועדויות)
- Kis Istvánné: Vas István 75 éves. Pályavázlat és ajánló bibliográfia; Debreceni Városi Könyvtár, Debrecen, 1986
- Óda az észhez. In memoriam Vas István; vál., szerk., összeáll. Réz Pál; Nap, Bp., 1999 (In memoriam)
- Sturm László: Vas István; MMA, Bp., 2017 (Közelképek írókról) (לאסלו שטרום:אישטוואן וש. תמונות קרובות על סופרים)
- Domokos Mátyás: Ugyanarról másképpen /Racionalista költő és modernség (Vas István), 1975–76 ISBN 963 15 0951 6
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Emlékezések Vas Istvánra a Pimmédián (אישטוואן וש במוזיאון הספרותי פטפי)
- Vas István művei műfordításokban (תרגומי יצירותיו לחמש שפות)
- Vas István (אישטוואן וש)
- Pécsi Tudományegyetem Könyvtár (ספריית פץ')
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אישטוואן וש, בכל זאת, תירגם מהונגרית רמי סערי, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2006