אישיות משפטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אישיות משפטית היא ישות אשר החוק העניק לה כשרות לשאת בזכויות ובחובות משפטיות. האדם, ורק האדם, הוא אישיות משפטית טבעית. יצורים אחרים אינם מוכרים כאישיות משפטית, ואף חפצים דוממים אינם בגדר אישיות משפטית. תאגיד, לסוגיו השונים, הוא אישיות משפטית מלאכותית, נבדלת, בדרך כלל, מהאנשים המרכיבים תאגיד זה. אישיות משפטית מלאכותית מאפשרת לחבר בני אדם לפעול כאיש אחד, מבלי שיהיה צורך לפעול מול כל אחד ואחד מאנשי החבר.

לאישיות משפטית ישנה זכות הקניין והזכות לחתום על חוזים, ניתן לתבוע לדין והיא יכולה לתבוע אחרים לדין. לא כל הזכויות המוקנות לאדם מוקנות גם לאישיות משפטית מלאכותית - לזו אין זכות בחירה וזכות להתחתן, למשל. מדינות שונות נבדלות זו מזו ביכולתה של אישיות משפטית מלאכותית לעבור עבירה פלילית. כאשר אישיות משפטית עוברת עבירה פלילית, ניתן להטיל עליה קנס, אך עונש מאסר יוטל רק על אדם, ולא על אישיות משפטית מלאכותית.

בישראל קובע סעיף 4 לחוק הפרשנות "מקום שמדובר באדם - אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שאינו תאגיד". עם זאת נקבע כי רק אדם (כולל בני אדם אחדים) יכול להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, אך תאגיד אינו רשאי לעשות זאת. הבדל זה אינו מהותי אלא פרוצדורלי - תאגיד המעוניין להגיש תביעה, עושה זאת בבית משפט אחר. בפסק דין[1] של הנשיא (בדימוס) אהרן ברק נקבע כי זכות הקניין, כפי שנקבעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתנת לכל אישיות משפטית ולא רק לבן אדם. נימוקי פסק הדין לכך:

ראשית, מאחורי כל אישיות משפטית מסתתר, בסופו של דבר, בן-אדם. הוצאת האישיות המשפטית שאינה בן-אדם מתחום המעמד החוקתי של זכויות האדם, תיפגע קשות בבני האדם. שנית, הזכות להתאגד – שאף היא זכות חוקתית – תתרוקן מכל תוכן ממשי, אם התאגיד אשר יקום לא ייהנה מזכויות חוקתיות. לבסוף, הפעילות באמצעות גופים משפטיים שאינם בני אדם היא אלמנטרית בחברתנו. אין להלום חברה מודרנית בלעדיהם. מניעת זכויות אדם מגופים אלה תיפגע קשות במרקם החיים המודרניים.

ברק הסתייג והוסיף כי:

כמובן, לעתים מעצם מהותה של הזכות מתבקש כי היא מוענקת רק לבן-אדם. כך, למשל, ההוראה לפיה "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה" (סעיף 5) אינה חלה, מעצם מהותה, על מי שאינו בן-אדם.

בחוק ובפסיקה קיימים גם מקרי ביניים. בית הדין הארצי לעבודה פסק לעניין זה[2], כי לא ניתן למכור חברה בע"מ ביחד עם רישיון שקבלה לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996. זאת, בין היתר, מפני שהרישיון ניתן לאחר בדיקת יכולותיהם, אמינותם ועברם הפלילי של האנשים אשר עומדים מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כלומר האנשים השולטים בה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישיות המשפטית של התאגיד מתוך סיקינג

US Department of Justice Scales Of Justice.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.