איתן הבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איתן הבר. בתצלום מאחור: יצחק רבין

איתן הבר (נולד ב-12 במרץ 1940) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי, לשעבר מנהל לשכת ראש הממשלה יצחק רבין. שימש כתב צבאי של העיתון "ידיעות אחרונות" במשך 26 שנים.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתן הבר נולד בתל אביב בשנת 1940 ליהודה וטובה הבר. למד בבית הספר הדתי ביל"ו בתל אביב. את דרכו בעיתונות החל בגיל 9 בכתיבת שירים בעיתון "הצופה לילדים" וככתב נוער ב"חרות לנוער". בגיל 14 נמנה עם צוות עובדי עיתון "חרות". עם גיוסו לשירות סדיר בצה"ל (1958) הוצב ככתב צבאי בעיתון "במחנה", שבועון חיילי צה"ל. בעקבות ריבוי האירועים הביטחוניים בגבול עם סוריה נשלח לפיקוד הצפון. בפיקוד הצפון הכיר והתיידד עם אלוף הפיקוד, יצחק רבין, ומאז ליווה אותו ברבות מתחנות חייו. סיים שירותו הצבאי (במילואים) בדרגת סרן.

ביום שיחרורו מצה"ל, בשנת 1960, הצטרף ל"ידיעות אחרונות" ומאז ועד 1985, היה הכתב הצבאי וסיקר עבור העתון את כל האירועים החשובים בתולדות המדינה באותה תקופה, כולל אירועים מדיניים, פוליטיים וחברתיים. נמנה עם ראשוני העתונאים הישראלים במצרים (1978).

שימש כתחקירן ראשי בתוכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר בשנות ה-70: "חיים שכאלה" ו"זה הסוד שלי". ערך והגיש עשרות תוכניות בגלי צה"ל.

בסוף 1985 מונה כיועצו המיוחד וכיועץ לענייני תקשורת של יצחק רבין כשר הביטחון. ליווה אותו מקרוב בפעילותו במשך כחמש שנים, לרבות בימי האינתיפאדה הראשונה, אחת התקופות הסוערות במדינת ישראל. שירת לצד שר הביטחון בהחלטותיו ועשייתו הביטחונית והמדינית. פרש מתפקידו עם רבין בעקבות "התרגיל המסריח" (1990) וחזר ל"ידיעות אחרונות".

כאשר נבחר רבין כראש הממשלה ושר ביטחון (1992), מונה כיועץ ראש הממשלה ומנהל לשכת ראש הממשלה. בתפקיד זה ניהל משך כארבע שנים את לשכתו של רבין. הופקד על החלק הציבורי, התקשורתי, ובחלקו גם המדיני בלשכת ראש הממשלה וכתב את רוב נאומיו של ראש הממשלה. נמנה עם הצוות המדיני המצומצם שהכין בחשאי את הסכם השלום בין ישראל לירדן. אחראי על כל המסעות המדיניים והביטחוניים של רבין לחו"ל, לרבות מדינות שלראשונה פתחו שעריהן בפני ראש ממשלה ישראלי (אינדונזיה, מרוקו, עומאן, סין, יפן, קוריאה הדרומית ורבות אחרות). עם זאת, הבר לא היה שותף לשיחות על הסכמי אוסלו.

איתן הבר כתב חלק מנאומיו בתקופת כהונתו של יצחק רבין לרבות בימי מהלך למשא ומתן שהביא לחתימת הסכם השלום עם ירדן, ובהם הנאום שנשא רבין בוושינגטון שנאמר בו, בין השאר: "אני יצחק רבין, מספר אישי 30743, רמטכ"ל בדימוס, חייל בצבא השלום".

איתן הבר נמנה עם האחראים לארגון כל האירועים החגיגיים לחתימת ההסכמים עם ירדן ועם הפלסטינים, בארצות הברית ובערבה, הסכם אוסלו, הענקת פרס נובל לשלום ופרס אונסקו. בליל הרצח ב-4 בנובמבר 1995 עמד ליד מיטת מותו של רבין והודיע לעולם על מותו: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש הערב בתל אביב".

בתפקידו האחרון בלשכת ראש הממשלה, היה ממארגני מסע הלוויה של רבין אל הר הרצל בירושלים.

עם פרישתו מלשכת ראש הממשלה (1995), ממשיך בכתיבת מאמרים בעיתון "ידיעות אחרונות", הכנת תוכניות טלוויזיה ותוכניות-רדיו בגלי צה"ל.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מרבית הספרים כתב עם עיתונאים חברים (מיכאל בר-זהר, זאב שיף, אהוד יערי, ישעיהו בן-פורת ואחרים).

  • מאת כתבנו הצבאי, הוצאת רמדור, 1967 (עם אלי לנדאו וזאב שיף).
  • כך ניצחנו, 1967
  • גיבורי ששת הימים, הוצאת רמדור, 1967
  • ספר הצנחנים, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1969 (עם מיכאל בר-זוהר)
  • טייסת הקרב הראשונה: פרקי יומן, הוצאת טייסת הקרב הראשונה, 1973
  • Military Aspects of the Israeli-Arab conflict, University - Publishing Projects, Tel Aviv, 1975
  • המחדל, הוצאה מיוחדת, תל אביב, 1973 (אורי דן, ישעיהו בן פורת, יהונתן גפן, חזי כרמל, אלי לנדאו ואלי תבור)
    • Kippur, Special Edition, Tel Aviv, 1973
    • Kippur, Hachette Literature, paris, 1974
  • לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה-ביתן-מודן, 1976 (עם זאב שיף)
  • טיסה 139, זמורה-ביתן, 1976 (עם ישעיהו בן פורת וזאב שיף)
    • Operatie Thunderball, H.J.W.Becht, Amsterdam, 1977
    • Antebbe Rescue, Dell Book, New York, 1977
    • Antebbe, Hachette Lit., Paris, 1976
    • Antebbe Rescue, Delacorte Press, N.Y. 1977
    • מבצע אנטבה (טיסה 139) זמורה ביתן, 1991
  • Menachem Begin, The Legend and the Man, Delacorte Press, New York 1978
    • Menachem Begin, Stock, Paris, 1978
    • Menahem Begin, Mies Ja Legenda, Kustannuspiste y, Tampere, Finland, 1979
    • Menachem Begin, Dell Book, New York 1979
  • ברק, סיפור קרבות חטיבה 188, רמת הגולן, מלחמת יום הכיפורים, בהוצאת המשפחות השכולות, 1979.
  • שנת היונה, זמורה ביתן מודן, 1980 (עם אהוד יערי וזאב שיף)
    • The year of the Dove, Bantam Books, New York, 1979
    • L'annee de la colombe, Hachette Litterature, Paris, 1979
    • 1979ת חדת'ה פי קאמפ דיוויד (שנת היונה), הוצאת "כתאב אל-אהלי", קהיר
  • המרדף אחרי הנסיך האדום, זמורה-ביתן, 1984 (עם מיכאל בר-זוהר)
    • The Quest for the Red Prince, William Morrow, NY, 1983
    • The Quest for the Red Prince, Weidenfeld and Niclson, London, 1983
    • De Jacht OPDE Rode Prins, Salomon, Amsterdam, 1985
    • Le Prince Rouge, Fayard, Paris, 1984
    • The Quest for the Red Prince, The Lyons Press, Connecticut, 2002
    • נקמת מינכן, זמורה-ביתן, 2005 .
    • The Quest for the Red-Prince, Hayakawa Publishing Inc., Tokyo, 2006.
    • Rache Fur Munchen, Droste, Germany, Dusseldorf, 2006
  • יצחק רבין משוחח עם מנהיגים וראשי מדינות, הוצאת רביבים, 1984
  • היום תפרוץ מלחמה, עידנים – ידיעות אחרונות, 1987 - זכרונותיו של תת-אלוף ישראל ליאור
  • עמוד ראשון, ספר היובל של ידיעות אחרונות, 1989-1939, הוצאת ידיעות אחרונות, 1990. מהדורה שנייה - 2000
  • רודף שלום, נאומי השלום של ראש הממשלה, יצחק רבין, זמורה-ביתן, 1995
  • המרגלים, פרשיות ריגול בישראל, ידיעות אחרונות, 2002 (עם יוסי מלמן)
  • לקסיקון מלחמת יום הכיפורים, זמורה-ביתן, 2004 (עם זאב שיף)
  • "המלחמה" - מהדורה מורחבת ומעודכנת של לקסיקון יום הכיפורים (הוצאה משותפת לידיעות אחרונות וזמורה-ביתן, 2013)
  • זאב שיף - ספר-זיכרון, בהוצאת המשפחה, 2008 (עם אהוד יערי)

עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יו"ר ומנהל החברות הפרטיות "גיאופול", ט.ה קווים בע"מ.
חב' "גיאופול" ייצגה משך ארבע שנים בישראל את חברת "סמסונג איירוספייס" ו"סמסונג תעשיות כבדות" מקוריאה שימש כנציג הבכיר של סמסונג בישראל.
"ט.ה. קווים", בשותפות עם חיים טופול. הפיקה 250 סרטונים במסגרת הסדרה "קו לדמות" (על דמויות ביהדות ובציונות) שהוקרנו בטלוויזיה הישראלית, ו- 100 סרטוני "רק רגע", שתיעדו אירועים בתולדות מדינת ישראל (ערוץ 2).
  • שותף בישראל של "ג'יי. סי. דקו", חברה צרפתית לפרסום חוצות וריהוט רחוב.

דירקטוריונים ותפקידים בולטים לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפקת חלק מחגיגות 25 שנים למדינת ישראל.
  • הפקת עצרות צבאיות (במילואים).
  • אחריות לצד הצבאי במיפגן צה"ל ותערוכת הנשק, שנת 40 למדינה (במסגרת משרד הביטחון).
  • יזמות התערוכה "כחול על גבי לבן", מאוצרות גינזך המדינה במוזיאון ישראל, 50 שנה למדינה.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איש השנה בתקשורת מטעם האיגוד ליחסי ציבור, 1995.
  • יקיר העיר רמת גן, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]