אי השדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אי השדים מול חופי גיאנה הצרפתית בדרום אמריקה
אי השדים

אי השדיםצרפתית: Île du Diable) הוא אי סלעי קטן באוקיינוס האטלנטי הנמצא 11 ק"מ צפונית לגיאנה הצרפתית בקבוצת איי הישועה. שטחו 140 דונם וגובהו 40 מטרים מעל פני הים.

אי זה, ששימש כחלק ממושבת עונשין צרפתית אשר שכנה באיים עד לשנת 1946, מוכר בעיקר בשל הכלא המבודד שבו. הוא נפתח לראשונה על ידי הקיסר נפוליאון השלישי, והפך להיות אחד מבתי הכלא המפורסמים בהיסטוריה.

אי השדים, כחלק מאיי הישועה, שימש את צרפת משנת 1852 ועד לשנת 1946, והכיל מגוון אסירים, החל מאסירים פוליטיים וכלה בגנבים ורוצחים. למעלה מ־80,000 אסירים נשלחו למקום שהתאפיין בתנאי מחיה קשים ושרץ מחלות. לבד מהאפשרות להשתמש בספינות, הדרך היחידה להימלט מהכלא הייתה דרך ג'ונגל בלתי עביר כמעט, ולכן רק מעטים הצליחו להימלט.

הזוועות והתנאים הקשים בהם הוחזקו האסירים במקום הגיעו לתודעת הציבור בשנת 1895 עם פרסום מאסרו של אלפרד דרייפוס אשר נשלח למאסר באי השדים.

בשנת 1938 הפסיקה צרפת לשלוח אסירים למקום, ובשנת 1946 נסגר הכלא באופן סופי. רוב האסירים נשלחו חזרה לצרפת, אך חלקם העדיפו להשאר בגיאנה הצרפתית.

מספר סרטים וספרים נכתבו על אי השדים. המפורסם שבהם הוא הספר פרפר, מאת אנרי שרייר, אסיר לשעבר באי השדים, המספר על החיים ונסיונות הבריחה שלו מהמקום. בשנת 1973 צולם גם סרט בשם זה בכיכובם של סטיב מקווין ודסטין הופמן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 5°17′38″N 52°35′0″W / 5.29389°N 52.58333°W / 5.29389; -52.58333