אי שם באפריקה
| אי שם באפריקה | |
|---|---|
| שם במקור: | Nirgendwo in Afrika |
| בימוי: | קרולין לינק |
| הפקה: | פטר הרמן |
| תסריט: | קרולין לינק שטפני צווייג |
| שחקנים ראשיים: | לאה קורקה יוליאנה קהלר מראב נינידזה סידדה אוניולו קרולינה אקרץ |
| מוזיקה: | ניקי רייזר, יוכן שמידט-הנדלר |
| חברת הפצה: | סרטי צייטגייסט (ארצות הברית) |
| הקרנת בכורה: | 27 בדצמבר 2001 |
| משך הקרנה: | 141 דקות |
| שפת הסרט: | גרמנית, סוואהילית, אנגלית |
| תקציב: | 9,500,000 דולר אמריקני[1] |
| הכנסות: | 24,352,725 דולר אמריקני[1] |
| פרסים: | פרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ואחרים |
| דף הסרט ב-IMDb | |
אי שם באפריקה (בגרמנית: Nirgendwo in Afrika) הוא סרט גרמני משנת 2001, שבוים על ידי קרולין לינק ותסריטו עובד מספרה האוטוביוגרפי של שטפני צווייג באותו השם. הסרט זכה, בין השאר, בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.
תוכן עניינים |
עלילה [עריכה]
השנה היא 1938. בני משפחת רדליך היהודית - האב ולטר, עורך דין במקצועו, אשתו יֶטֶל ובתם רגינה - עוזבים את גרמניה עקב רדיפות הנאצים ומשאירים את קרוביהם מאחור. הם עוברים לקניה, שם מקבל ולטר משרה כמנהל חווה נידחת. יטל מתקשה להסתגל לחייהם החדשים, אך רגינה מתאימה עצמה במהירות, לומדת את שפת המקום ומתחברת עם הטבח הקנייתי שלהם, אוֹבוּר. בני הזוג עוברים משבר בחיי הנישואין שלהם עקב המעבר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מרוכזים כל יוצאי גרמניה על ידי השלטון הבריטי במחנה מעצר. יטל ובתה חוזרים לביתם אחרי שולטר מתגייס לצבא הבריטי. נשלח אליהם מכתב מאירופה, בו מספרים להם בני משפחתם שנותרו מאחור כי הם עומדים להיות מגורשים לפולין. רגינה עוזבת את החווה כדי ללמוד בפנימיה. לאחר סיום המלחמה, מחליט ולטר לחזור לארצם ומגיש בקשה לקבל משרת שופט בגרמניה הבתר-מלחמתית.
שחקנים [עריכה]
- לאה קורקה - רגינה הקטנה
- קרולינה אקרץ - רגינה הנערה
- מראב נינידזה - ולטר רדליך
- יוליאנה קהלר - יטל רדליך
- סידדה אוניולו - אובור
- מתיאס האביך - זיסקינד
- גרד היינץ - סבא מקס
- מריטה הווארת - ליזל
- רגינה צימרמן - קתה
- אנדרו סאכס - מר רובנס
- דיאן קין - גברת רובנס
הפקה [עריכה]
תסריט הסרט התבסס, בשינויים מסוימים, על אוטוביוגרפיה תחת אותו השם שכתבה העיתונאית וסופרת הילדים שטפני צווייג, שבהיותה ילדה בת חמש עזבה את גרמניה לקניה יחד עם אביה ואמה עקב היותם יהודים. הם שבו לארץ לאחר המלחמה.[2]
לבמאית קרולין לינק הוצע לצלם את הסרט בדרום אפריקה, מטעמים טכניים, אך היא החליטה שעל מנת לשמור על נאמנות לספר על הניצבים להיראות ולהשמע כילידי קניה. הסרט צולם בכפר מוּקוּטַני, לא הרחק מאגם ברינגו שבצפון המדינה. צוות ההפקה הקים קרן לסיוע לתושבי הכפר, על מנת לממן להם טיפול רפואי ולדאוג לאספקת מים נקיים. הם גם דאגו לסלול כביש למקום.[3]
קבלת הסרט [עריכה]
הסרט זכה בפרס הקהל ובפרס על ההפקה הטובה ביותר בטקס פרסי הקולנוע של בוואריה, כמו גם בפרסים בפסטיבלים של בורדו והמפטונס[4]; בפרס חבר המושבעים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי קרלובי וארי[5]; בפרסי הסרט, הבמאי, הפסקול ושחקן המשנה הטובים ביותר בטקס פרסי הקולנוע של גרמניה (פרסי ה'לולה')[6] ובפרס החוויה היהודית לסרט העלילתי בפסטיבל הקולנוע ירושלים ה-19.[7] הוא היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר[8] וזכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2003.[9]
סטיבן הולדן, מבקר הניו יורק טיימס, תיאר את 'אי שם באפריקה' כ"סרט נאה המעניק הן לנוף והן לחיים הקולוניאליים אלגנטיות של אלבום תמונות."[10] מבקר הסרטים של השיקגו סאן-טיימס, רוג'ר אברט, כתב כי "כל כך נדיר הוא למצוא סרט כמו זה, בו אתה נשאב אל תוך הסיפור."[11] באתר 'עגבניות רקובות', 86% מהביקורות כלפי הסרט חיוביות.[12]
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 דף הסרט באתר boxoffice.com
- ^ ראיון עם שטפני צווייג (באנגלית).
- ^ מידע על הסרט שאוגד על ידי חברת ההפצה שלו בקנדה (באנגלית).
- ^ "אי שם באפריקה" באתר מכון גתה (באנגלית).
- ^ זוכי פרסי פסטיבל קרלובי וארי 2002 (באנגלית).
- ^ זוכי פרסי הלולה ל-2002 (בגרמנית).
- ^ דף זוכי הפסטיבל ב-2002.
- ^ דף הסרט באתר הרשמי של הפרס (באנגלית).
- ^ זוכי האוסקר ל-2003 באתר הטקס (באנגלית).
- ^ טורו של הולדן (באנגלית). ניו יורק טיימס, 7 במרץ 2003.
- ^ הסקירה של אברט, באתר האינטרנט שלו (באנגלית).
- ^ דף הסרט באתר (באנגלית).
