אכדית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אשורית" מפנה לכאן. לערך העוסק בכתב האשורי, ראו כתב אשורי.
אכדית
אזורים בהם מדוברת: בבל ואשור
סך כל הדוברים: נכחדה במאה הראשונה לספירה
דוברי שפת אם:
כתב:
סיווג משפחתי: אפרו-אסיאתית
שמית
שמית מזרחית
אכדית
מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות: אין
גוף מפקח: אין
ראו גם: שפהרשימת שפות
תבנית אבן ובה חלק מ"עלילות גילגמש"
אחד ממכתבי אל עמרנה הכתוב באכדית

אכדית (לִישַׁאנֻם אַכַּדִּיתֻּם) היא שפה נכחדת ממשפחת השפות השמיות השײכת לענף השמי-מזרחי. שפה זו הייתה בשימוש במסופוטמיה בקרב האשורים והבבלים בין השנים 100-2500 לפני הספירה. גם בתקופה שהדיבור בה דעך, היא עדײן שימשה כשפה כתובה. בשיאה הייתה לינגואה פרנקה (שפת תקשורת בין עמים דוברי שפות שונות) של המזרח הקדום. דוגמה לכך אפשר למצוא באוסף המסמכים הקדומים המכונה מכתבי אל-עמארנה, שחובר במאה ה-14 לפני הספירה. המסמכים כתובים באכדית אף-על-פי שנשלחו ממלכים דוברי שפות כנעניות אל מלך מצרים.

בשל ריבוי החומר הכתוב באכדית, שפה זו נחקרה ונלמדה היטב ואף נעשה בה שימוש כדי לפענח שפות עתיקות אחרות. למשל, בחפירות העיר אוגרית נתגלו מילונים אוגריתײם-אכדײם. מילונים קדומים אלה סײעו בפענוח השפה האוגריתית, כיון שהשפה האכדית מוכרת היטב. המיתוסים הכתובים באכדית מושװים לעתים קרובות לסיפורי התנ"ך (בפרט לסיפורי ספר בראשית), ומספקים מקור חשוב להבנת הרקע לסיפורי התנ"ך וכן לפענוח מלים לא-ברורות בעברית מקראית. יתרון חשוב אחר של השפה נובע מכך שהיא נכתבה בכתב הברתי, הכולל סימון לתנועות. רוב השפות השמיות העתיקות נכתבו באבג'ד (אלפבית עיצורי), ולכן קשה לשחזר את הפונולוגיה (תורת ההגה) ואת המורפולוגיה (תורת הצורות) שלהן. הטקסטים האכדײם נותנים מידע רב-ערך על האופן שבו נהגו השפות השמיות הקדומות.

לצורכי מחקר, מקובל לכתוב את השפה האכדית באותיות לטיניות לפי תעתיק מוסכם. לפעמים משתמשים בתעתיק המשקף את החלוקה לסימנים בכתב יתדות, כך שכל סימן מתועתק בנפרד, למשל: ak-ka-du-ú (כל סימן מתועתק פונטית ומופרד במקף). לפעמים מתעתקים את הגײת המילה בלי התחשבות בחלוקה לסימני הכתב המקורײם, למשל: Akkadû (פירוש המילה: אכדי).

ניבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפשטותה, נוצרו בשפה האכדית ניבים המשתקפים גם בשפה הכתובה. שני הניבים העיקרײם הם:

  • בבלית - הניב הדרומי. נקרא כך כיון שהיה בשימוש באזור העיר בבל.
  • אשורית - הניב הצפוני. נקרא כך כיון שהיה בשימוש בממלכת אשור, שֶׁבִּירָתָהּ (החל מימי סנחריב) הייתה נינוה.

מבחינה היסטורית מחלקים החוקרים את התפתחות השפה האכדית לתקופות הבאות:

  • 2500 - 1950 (לפנה"ס): אכדית עתיקה
  • 1950 - 1530 (לפנה"ס): בבלית עתיקה/אשורית עתיקה
  • 1530 - 1000 (לפנה"ס): בבלית תיכונה/אשורית תיכונה
  • 1000 - 600 (לפנה"ס): בבלית חדשה/אשורית חדשה
  • 600 (לפנה"ס) - 100: בבלית מאוחרת

כתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אכדית הייתה בין השפות הראשונות שהועלו על הכתב, והשפה השמית הראשונה שבהן. הלבלרים האכדים כתבו את השפה בכתב יתדות. שיטת כתיבה זו פותחה בידי השומרים והיא ככל הנראה שיטת הכתב הראשונה בעולם. כתב זה כולל סימנים דמוײ יתדות אשר הוטבעו בלוחות חימר רך.

באכדית, סימנים אלו סימלו:

  • סימניות שומריות - לוגוגרמות, כלומר, סימנים המײצגים מלים שלמות, שהושאלו מהכתב השומרי (יש חוקרים המכנים אותם "שומרוגרמות").
  • הברות שומריות - סימניות שנשאלו מהכתב השומרי לסימון הברות ולא מלים. בשומרית, רוב המלים הן בנות הברה אחת, ולפיכך, ברוב המקרים סימן להברה הוא גם סימן למילה. בכתב האכדי, סימניות שומריות מצײנות לעתים קרובות רק את הערך הפונטי, ולא את המילה עצמה.
  • הברות אכדיות - סימניות שיש להן ערך פונטי מיוחד לאכדית. לעתים קרובות אלה הברות הכוללות עיצורים שלא היו קײמים בשומרית, ולפיכך האכדים לא מצאו סימנית מתאימה להן בכתב השומרי.
  • מגדירים - סימני עזר שאינם מײצגים מילה ואף לא כל ערך פונטי שהוא, אלא מצײנים את הקטגוריה אליה שײכת המילה הכתובה לפניהם. המגדירים נועדו להקל על הקריאה ולהבחין בין הומוגרפים.

השפה השומרית, שדובריה פיתחו את כתב היתדות, שונה מאוד מן השפות השמיות. לפיכך, כתב היתדות לא התאים לאכדית במובנים רבים. בין חסרונותיו היה חוסר יכולתו לײצג פונמות האופײניות לשפות שמיות, ובהן סותם סדקי, עיצורים לועיים ועיצורים נחציים. יש חוקרים המשערים שהשפה האכדית איבדה את העיצורים הלועײם, אולם ייתכן שדוברי אכדית פשוט לא מצאו דרך לײצג אותם בכתב היתדות. מבנה ההברה באכדית מגװן יותר מאשר בשומרית. לפיכך השתמשו דוברי אכדית בטכניקות שונות לסימון עיצורים כפולים (דגושים) ותנועות ארוכות. למשל, צרוף הסימניות ‍ak-ka מצײן שהעיצור k מודגש. צרוף הסימניות du-u מצײן שהתנועה u ארוכה. סימון העיצורים הכפולים הוא עקבי. לעומת זאת, במקרים רבים מסומנת תנועה ארוכה כאילו הייתה קצרה (כלומר סימנית אחת: du במקום שתײם: du-u).

לוחות חמר מתקשים בשריפה, ולפיכך הם השתמרו על אף הצתות שהתרחשו במהלך מלחמות או עקב אסונות. לוחות רבים שנכתבו באכדית התגלו בחפירות ארכאולוגיות בעיראק, בסוריה, בטורקיה, בלבנון ובמצרים, בעיקר במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. רוב הלוחות כוללים ניהול מסים וחשבונות. חלק מהם כוללים מכתבים דיפלומטיים ואף מכתבים אישײם. יש לוחות רבים המתארים מיתוסים (סיפורים על האלים), אפוסים, תפילות ולחשים דתײם וכדומה. לוחות אלה עוררו ענײן רב, בפרט בקרב חוקרי המקרא.

פונולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי האורתוגרפיה האכדית של כתב היתדות, מספר פונמות פרוטו-שמיות אבדו באכדית. הסותם הסדקי (מיוצג בעברית באות אל"ף) והחוכך הלועי (מיוצג בעברית באות עי"ן) הפרוטו-שמיים, והעיצורים החוככים ה"א, חי"ת וע'ין אבדו כהברות, בין על -ידי שינוי צליל ובין במובן אורתוגרפי, אך הם מגבירים את השימוש בתנועה e, אשר אינה מוכרת בפרוטו-שמית. העיצורים החוככים הצדיים התוך שיניים והאטומים (צאד וצ'אד) התלכדו עם עיצורים שורקים כבכנענית, והותירו 19 פונמות הברתיות: בּ', ג', ד', ז', ט', י', כּ', ל', מ', נ', ס', פּ', ק', ר', ש', ת', ח'א, צאד, ו-וואו.

ישנן ארבע תנועות בעלות אורך משתנה: a, e, i, u, ā, ē, ī, ū.


תנועות

(מימין לנקודה הלבנה תנועה מעוגלת, ומשמאל לה בלתי מעוגלת)

קדמיות כמעט קדמיות מרכזיות כמעט אחוריות אחוריות
סגורות i u
כמעט סגורות
חצי סגורות e
אמצעיות
חצי פתוחות
כמעט פתוחות
פתוחות a


דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפה שמית, לאכדית סממנים דקדוקײם בעלי דמיון רב לאלו אשר לערבית הקלאסית. באכדית שני מינים (זכר ונקבה); שלוש יחסות עבור שמות עצם ועבור שמות תואר (נושא, מושא ישיר ושײכות); שלושה מספרים (יחיד, זוגי ורבים); ובנײנים יחודײם עבור כינוײ שם בשלושת הגופים.

באכדית שלושה עשר בנײנים. שלושת השינוײם החלים בבנײן הקל (הממוספר כ-I או נקרא גְרוּנדסטאם, ג-סטאם) הם הכפלת אות השורש השנייה (II או דוֹפּלוּנגסטאם, ד-סטאם), תחילית ש' (III או ש-סטאם) או תחילית נ' (IV או נ-סטאם). סדרה שנייה נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "ta" בין שתי אותיות השורש הראשונות, היוצר מערכת בנײנים רפלקסיבית. שתי מערכות אלה - כל מערכת בת ארבעה בנײנים - הן הנפוצות באכדית. מערכת שלישית נוצרת באמצעות שיבוץ ההברה "tan" בין שתי אותיות השורש הראשונות. בבנײן האחרון חלה הכפלה של אות השורש השנייה והוספת התחילית ש'. להלן הבנײנים, הנומנקלטורה שלהם ודוגמות מהפועל parāsum (פ.ר.ס: "להחליט, להבדיל, להפריד"):

זיהוי הבניין סימון תבנית שימוש הערות
1.I "G" iprus בנײן קל (unmarked), משמש ליצירת פעלים יוצאים ופעלים עומדים מקביל לבנײן קל בעברית
1.II "D" uparris אות השורש השנייה מוכפלת ("בניין כבד") מקביל לבנײן פיעל בעברית
1.III "Š" ušapris צורן š (ש), מעיד על פועל גרימה (קוזטיבי) מקביל לבנײן הפעיל בעברית
1.IV "N" ipparis צורן n, מעיד על פועל חוזר (רפלקסיבי) מקביל לבנײן נפעל בעברית
2.I "Gt" iptaras בנײן קל עם תוכית t לאחר אות השורש הראשונה, מעיד על פועל הדדי או חוזר מקביל לבנײן אִפְתַעַלַ (בניין 8) בערבית
2.II "Dt" uptarris אות השורש השנייה מוכפלת ולפניה תוֹכית (infix) ‏t, מעיד על פועל חוזר ב"בנײן כבד" מקביל לבנײן התפעל בעברית
2.III "Št" uštapris צורן š (ש) עם תוֹכית t, מעיד על פועל גרימה חוזר מקביל לבנײן אִסְתַפְעַלַ (בניין 10) בערבית
2.IV "Nt" ittapras
3.I "Gtn" iptarras בנוי כבנײן קל עם תוֹכית "tan" לאחר אות השורש הראשונה
3.II "Dtn" uptarris אות השורש השנייה מוכפלת ולפניה תוֹכית "tan"
3.II "Štn" uštapris צורן š (ש) עם תוֹכית "tan"
3.IV "Ntn" ittapras צורן n עם תוֹכית "tan"

רוב הפעלים באכדית מורכבים משורשים בני שלושה עיצורים, אך קײמים גם שורשים בני שני עיצורים ובני ארבעה. ישנם שלושה זמנים: הװה, עבר פשוט ומצב. הװה משמש לציון פעולה אשר לא נשלמה, ועבר פשוט משמש לציון פעולה שנשלמה.

הריבוי באכדית הוא סדיר לרוב, אם כי קײמות מילים ממין זכר אשר ריבוין נקבי. במובן זה, אכדית דומה לעברית.

תחביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדפוס התחבירי הנפוץ באכדית הוא נושא-מושא-נשוא, אשר איננו אופײני למרבית השפות השמיות, המאופײנות בסדר המלים נשוא-נושא-מושא. בעבר הועלתה הטענה כי סדר מלים זה נוצר בהשפעת השפה השומרית, המאופײנת בתחביר זהה לזה האכדי. ישנן עדויות לכך שדובריהן הילידײם של שתי השפות היו במגע קרוב אלו עם אלו והיװ חברה משותפת במשך 500 שנה לכל הפחות; לכן, ייתכן כי נוצר ביניהן קשר הדדי.

עדות נוספת לשימוש בדפוסי נשוא-נושא-מושא או נושא-נשוא-מושא היא העובדה, כי כינוײ מושא ישירים ועקיפים נוספים לפועל. נראה כי סדרי מלים אלו נכנסו לשימוש בין האלף הראשון לפני הספירה לבין האלף הראשון לספירה, ככל הנראה תחת השפעת הארמית.

תעודות מרכזיות הכתובות באכדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת האכדית על העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שאכדית הייתה שפה בינלאומית היא השפיעה על העברית ותרמה לה מספר רב של מילים ביניהם ניתן למצוא את המילה היכל שהגיעה לעברית משומרית (E-GAL) דרך האכדית ((m)ekallu), סולם (באכדית simmiltu - "כבש מדרגות"), שמות החודשים העברײם תשרי (tišritu - "התחלה"), מרחשון (מצירוף המלים הבבלי "warh šman" - "החודש השמיני"), ניסן (nisano - "ניצן"), אלול (Ululu או Elulu - "קציר") וכן מלים רבות נוספות.

מאחר שגם העברית וגם האכדית הן שפות שמיות ניתן למצוא מלים דומות בשתי השפות בלא השפעת אחת על השנייה (למשל: bītum - בית, ummum - אמא, abum - אבא, tanurum - תנור וכן פעלים: akālum - לאכול, alākum - ללכת, wašābum - לשבת ועוד).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]