אכילאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אכילאס וסמפטמיוס הורגים את פומפיוס

אכילאס (ביוונית: Αχιλλας; המאה ה-1 לפנה"ס, מת בשנת 47 לפנה"ס) היה אחד האפוטרופוסים של המלך המצרי תלמי השלושה עשר ומפקד צבאו. ב-29 בספטמבר 48 לפנה"ס, הרג עם חייל רומאי בשם לוקיוס ספטימיוס את המצביא הרומי גנאיוס פומפיוס מגנוס, כרת את ראשו והגישו ליריבו יוליוס קיסר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 51 לפנה"ס מת תלמי השנים עשר ועל פי צוואתו יורשיו היו בתו קלאופטרה השביעית בת ה-18 ואחיה תלמי השלושה עשר בן ה-10. מפאת גילו הצעיר של תלמי, נמנעה ממנו האפשרות להיות שליט יחיד, ופותינוס מונה להיות העוצר.‏[1] יחד איתו מונו לאפוטרופוסים גם המצביא אכילאס והמורה לרטוריקה שלו תאודוטוס (Theodotus of Chios).

קלאופטרה נקטה מדיניות עצמאית. אנשי החצר, ביניהם אכילאס, לא אהבו את עצמאותה בקביעת מדיניות וכן את אי תלותה הגוברת במנגנון, ופעלו נגדה. באביב 48 לפנה"ס, נאלצה קלאופטרה לברוח כדי לגייס צבא שיבוא לעזרתה. תלמי השלושה עשר נשאר השליט היחיד. בקיץ 48 לפנה"ס, חזרה קלאופטרה למצרים עם הצבא אותו גייסה כדי להיאבק על מקומה כשליטה. תלמי השלושה עשר ויועציו ידעו על גיוס הצבא על ידי קלאופטרה, והיו מוכנים לכך. הצבא שהוכן למאבק נגדה כלל 20,000 חיילים והיה חזק יותר מצבאה של קלאופטרה. צבא זה, בפיקודו של אכילאס, צעד מזרחה למרחק 50 ק"מ מהעיר פלוסיום והתייצב שם בנקודה אסטרטגית ליד הר קסיוס (אנ'). קלאופטרה וצבאה הגיעו ממזרח והתייצבו מול צבא תלמי. שני הצבאות עמדו זה מול זה במשך ימים אבל לא נכנסו בפועל לקרב. האירוע ששינה את המצב היה הגעתו של גנאיוס פומפיוס מגנוס לחופי מצרים.‏[2]

בשנת 48 לפנה"ס הייתה מלחמת האזרחים ברומא בשיאה. פומפיוס, שהיה מתחרהו הגדול של יוליוס קיסר, הפסיד במלחמה. הוא נאלץ לנוס על חייו למצרים, בה בחר בגלל עזרתו הרבה לתלמי השנים עשר במאבקו לחזור לשלטון במצרים בעת המרד נגדו. מטרתו הייתה לבקש את עזרת תלמי השלושה עשר ואנשיו במלחמה נגד יוליוס קיסר. הוא הגיע לחוף ליד הר קסיוס ממזרח לפלוסיום וב-29 באוגוסט ביוזמתו של פותינוס הרגו אכילאס וספטמיוס את פומפיוס. הם הגיעו בסירה לספינתו של פומפיוס ופיתו אותו לרדת לסירה איתה הגיעו ובדרך לחוף כרתו את ראשו. המעשה נעשה מתוך תקווה להוכיח לקיסר שהמצרים דחו כל קשר לאויביו וכי אין לו סיבה לפלוש למצרים.‏[3] לאחר שלושה ימים, ב-2 באוקטובר 48 לפנה"ס, הגיע קיסר לאלכסנדריה. עוד בהיותו על הספינה, הגיש לו תאודוטוס כמתנה את ראשו הכרות של פומפיוס. קיסר זועזע ממראה ראשו הכרות של אויבו פומפיוס.‏[4]

עם בואו של יוליוס לאלכסנדריה הוא הגיע למסקנה כי מניעת מלחמה בין קלאופטרה ותלמי הוא אינטרס חיוני עבורו, ולפיכך הזמין אותם לבוררות שנערכה על ידו, שבעקבותיה פרסם קיסר הודעה לציבור המבטיחה את קיום צוואת תלמי השנים עשר לשלטון משותף של שני האחים.‏[5] החלטת הפיוס לא תאמה את רצונם של אנשי החצר. לאחר שהסיתו את תלמי השלושה עשר כנגד קיסר וקלאופטרה, הם הפעילו את אכילאס. הוא צעד ממזרח לפלוסיום לאלכסנדריה, בראש צבא של 20,000 איש ו-2,000 פרשים, ששם מצור על קיסר. קיסר התבצר בארמון, ויחד איתו שהו קלאופטרה השביעית, אחותה ארסינואי הרביעית, תלמי השלושה עשר ותלמי הארבעה עשר.

בשלהי שנת 48 לפנה"ס, ככל הנראה, הצליחו אנשי החצר לשכנע את ארסינואי להצטרף לכוח הצבאי הצר על הארמון ולעמוד בראשו. היא ברחה עם הסריס שגידל אותה, גאנימדס (Ganymedes). לאחר מכן, בשנת 47 לפנה"ס, בעקבות עימות בינו ובין אכילאס, הורתה ארסינואי להרוג את אכילאס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 253
  2. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 309-301
  3. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 342-343
  4. ^ צבי יעבץ, יוליוס קיסר: תהפוכותיה של כריזמה, עמ' 197.
  5. ^ Adrian Goldsworthy, Antony and Cleopatra, Yale University Press, 2010, p. 359-360