אל תתעסקו עם הזוהן

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אל תתעסקו עם הזוהן
You Don't Mess with the Zohan
בימוי דניס דוגן
הופק בידי בארי ברנרדי
תסריט אדם סנדלר, רוברט סמייגל, ג'אד אפאטו
שחקנים ראשיים אדם סנדלר, ג'ון טורטורו, עמנואל שריקי, רוב שניידר, עידו מוסרי
מוזיקה רופרט גרגסון-ויליאמס
צילום מייקל ברנט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
חברת הפקה האפי מדיסון
חברה מפיצה סרטי קולומביה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 6 ביוני 2008
משך הקרנה 113 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט פרודיה, סרט פעולה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $90,000,000
הכנסות $201,802,891[1]
הכנסות באתר מוג'ו youdontmesswiththezohan
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אל תתעסקו עם הזוהן (באנגלית: You Don't Mess with the Zohan) הוא סרט קומדיה אמריקאי משנת 2008 בכיכובו של אדם סנדלר. במאי הסרט הוא דניס דוגן והתסריט נכתב על ידי סנדלר, ג'אד אפאטו ורוברט סמייגל. הסרט הופק על ידי חברת ההפקה של סנדלר האפי מדיסון, והופץ על ידי סרטי קולומביה. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-6 ביוני 2008, ובישראל ב-19 ביוני 2008.

הסרט מספר את סיפורו של זוהן דביר, חייל ביחידת קומנדו בצה"ל, המביים את מותו על מנת להגשים את חלומו - להפוך למעצב שיער בניו יורק. בנוסף להיותו פרודיה על דמות הלוחם הישראלי, הסרט כולל מסרים פוליטיים הנוגעים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהן דביר הוא לוחם עז נפש בשירות קבע ביחידת קומנדו בצה"ל, שבפתיחת הסרט נראה מבלה בחופשה על חוף ים בתל אביב. זוהן מבלה עם ידיד וכמה נשים במשחק כדורשק מסוג "האקי סאק" (כדור משחק זעיר עשוי מבד וממולא בזרעונים, שהמשחק בו מוצג בסרט כעיסוק מזרח תיכוני טיפוסי), וכן בצליית דגים ובאכילת חומוס, תוך שהוא עירום לחלוטין ורוקד תוך כדי לצלילי מוזיקת דיסקו. בעודו רוקד וצולה נשמע קולו של מסוק באוויר. זוהן נלקח מחופשתו, חרף מחאותיו, ומוחזר ליחידתו.

במהלך תדריך המועבר לזוהן בבסיס צה"ל סודי, מסתבר לו כי טרוריסט פלסטיני אכזר, המכונה "הפנטום", נמצא בביירות ויש אפשרות לחסלו מאחר שמיקומו ידוע. זוהן מביע את פליאתו, שכן לפני שלושה חודשים כבר לכד את הפנטום, אך מוסבר לו כי הלה הוחלף במסגרת עסקת חילופי שבויים. זוהן נאלץ לצאת לפעולה, בשל שכנועים מניפולטיביים של מפקדיו.

באותו ערב יושב זוהן בחדרו, וחולם על רצונו האמיתי - להיות מעצב שיער. הוא מביט בקטלוג של המעצב פול מיצ'ל משנות ה-80 של המאה ה-20, הכולל דוגמאות לעיצוב שיער האופייניות לתקופה. בארוחת ערב עם אמו (דינה דורון) ואביו (שלי ברמן(אנ')), מעלה זוהן את רצונו להשתחרר מצה"ל ולהגיע לניו יורק לממש את חלומו. תחילה תומכת אמו בנסיעה, ואף מציעה לו להצטרף לעסק לשיווק מוצרי אלקטרוניקה של דודם, אך משמתברר כי הוא רוצה להיות מעצב שיער, מתייחסים אמו ואביו לחלום בזלזול וצוחקים עליו.

זוהן מגיע לביירות על מנת לחסל את הפנטום. הוא מתגבר בקלות על שומריו של "הפנטום" ורודף אחריו. "הפנטום" (ג'ון טורטורו) מתעמת עמו בלב ים, במשחק מטקות בו רימון יד משמש ככדור. הרימון מתפוצץ בין שניהם, אולם רק הפנטום מגיח אל פני המים. זוהן מנצל את הזדמנות זו כדי לביים את מותו. הוא מתגנב לטיסה לניו יורק בכלוב שבו מוחזקים גם שני כלבים בשמות "סקראפי" ו"קוקו". בדרך הוא מספר את עצמו על פי דוגמה שראה בקטלוג הישן, ומאמץ לעצמו זהות חדשה - מעצב השיער "סקראפי קוקו".

זוהן מגיע למנהטן במונית, שנהגה (כריס רוק) מספר לו כי החלום האמריקאי אינו קל למימוש. תחילה נכשל "סקראפי קוקו" במציאת עבודה בעיצוב שיער. הסטודיו של פול מיצ'ל דוחה אותו, וכך גם מקומות עבודה נוספים. לאחר שהוא מציל, בעזרת כישורי הלחימה שלו, עובר אורח בשם מייקל בתקרית שבה הסתבך, מזמין אותו מייקל לגור בביתו. לאחר מכן מצטער מייקל על ההזמנה, שכן זוהן שוכב עם אמו (לייני קאזאן). על מנת לנחם אותו מציע זוהן לצאת לדיסקו, כדי להשיג נשים. שם פוגש זוהן ישראלי בשם אורי (עידו מוסרי) המנהל חנות למוצרי אלקטרוניקה. אורי מזהה את זוהן, אך מסכים לשמור על זהותו בסוד, ומציע לו עבודה. זוהן מגיע למקום עבודתו של אורי בשכונה בעיר התחתית של ניו יורק, שבה נמצאים עסקים בבעלות ישראלים בצד אחד של הרחוב, ועסקים בבעלות פלסטינית בצד השני. לאחר מחשבה נוספת מסרב אורי לקבל את זוהן לעבודה בחנות האלקטרוניקה, על מנת שלא לנפץ את חלומו לעבוד כמעצב שיער, והוא מפנה אותו אל ספרית פלסטינית בשם דליה (עמנואל שריקי) המנהלת מספרה ממול. תחילה מתנגד זוהן לרעיון, בטענה שעולל מספיק להוריו, אך לאחר שאורי מראה לו באינטרנט כיצד פנטום חי את החלום בזכות ניצחונו על זוהן, הוא מסכים.

בתחילה מקבלת דליה את זוהן כשוליה, ללא משכורת, ואוסרת עליו להתקרב ללקוחות. זוהן משלים הכנסה כנהג לימוזינה בלילות, ומשמש כשוליה במספרה ללא תשלום בימים. לאחר התפטרותה של אחת הספריות במספרה, מתקבל זוהן לעבודה כספר, ומפגין יכולת הן בעיצוב שיער, והן במתן שירותי מין לנשים המבוגרות הנעזרות בשירותיו כספר. השמועה על כישוריו נפוצה בקרב אוכלוסיית הנשים המבוגרות במנהטן, ועד מהרה הופכת המספרה לעסק משגשג. במקביל, מתברר שהרחוב בו נמצאת המספרה נרכש על ידי איל הון בשם וולברידג' (מגולם על ידי מייקל באפר(אנ'), המוכר בעיקר ככרוז זירה בקרבות איגרוף גדולים), שרוצה לפנות את העסקים הקיימים על מנת לבנות במקום קניון, ועליו רכבת הרים.

ג'ון טורטורו, הוא "הפנטום", הנמסיס של זוהן
לייני קאזאן, היא גייל, אמו של מייקל, המארחת את זוהן בביתה
כרוז האיגרוף מייקל באפר מגלם את איל ההון וולברידג'
הנרי וינקלר

זוהן מזוהה על ידי נהג מונית בשם סלים (רוב שניידר), שהתעמת עמו בתקופה שבה שירת זוהן בצבא, כשאז השפיל אותו זוהן וגנב לו את העז. סלים משכנע את חבריו להתנקש בזוהן, אך ההתנקשות נכשלת. לאחר מכן הם פונים אל חזבאללה, אך מסתבר כי חזבאללה משעה את פעילות הטרור שלו "עד להתפוצצות המשא ומתן עם ישראל". לבסוף הם מאתרים את "הפנטום" טלפונית. לאחר שהתפרסם ברבים ש"הפנטום" חיסל את זוהן בביירות, הוא הפך לכוכב-על ופתח רשת מסעדות מזון מהיר מזרחי. אולם סלים מודיע לו שזוהן חי וקיים בניו יורק, ו"הפנטום", שתהילתו מבוססת על הידיעה (הכוזבת) שהרג את זוהן, מכריז שיגיע לניו יורק כדי להרוג את זוהן סופית.

בה בעת מתאהב זוהן בדליה, אך לאחר שמתברר לה שהוא ישראלי שלחם ביחידה ללוחמה בטרור, היא דוחה את חיזוריו.

איש העסקים וולברידג' מחליט להזמין את כל תושבי השכונה למשחק האקי סאק בין נבחרת ישראל לנבחרת לבנון. מטרתו הסמויה היא כי בעוד שתושבי השכונה יצפו במשחק, יצית צוות גזענים לבנים ששכר את העסקים הישראלים והפלסטינים, על מנת לגרום למהומות בין-גזעיות, שיאפשרו לוולברידג' לפנות את הדיירים ולבנות את הקניון.

זוהן מגיע למשחק ההאקי סאק יחד עם שאר הישראלים והפלסטינים ברחוב, ואפילו זוכה לפגוש את מריה קארי ומתעמת עם הפנטום המגיע אף הוא למשחק. אך בעודם נלחמים, מקבל זוהן ידיעה מאיש המשמר השכונתי (קווין נילון) שבתי העסק בשכונה עולים באש. זוהן מגיע למקום, ובשיתוף פעולה עם הפנטום מצליח לגבור על הגזענים ולחשוף את מזימתו של וולברידג'. זוהן והפנטום מתיידדים, ומסתבר כי דליה היא אחותו של הפנטום. הפנטום מתוודה בפני זוהן כי חלומו האמיתי הוא למכור נעליים. בשיתוף פעולה בין הישראלים והפלסטינים מובסים אנשיו של וולברידג', ובמקום נבנה קניון ישראלי-פלסטיני מכספי הביטוח. בקניון נפתח סטודיו של זוהן ודליה, שהתחתנו בינתיים, חנות לממכר נעליים של הפנטום, וכן דוכן לליטוף עזים של סלים, המקבל בחזרה את העז האהובה עליו. הסרט מסתיים בביקור הוריו של זוהן, המקבלים את עיסוקו של בנם בעיצוב שיער ואת כלתו הפלסטינית.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפקידים הראשיים בסרט מופיעים שחקנים ידועים כסנדלר וטורטורו. עמנואל שריקי, המשחקת את אהובתו הפלסטינית של סנדלר, היא שחקנית יהודייה-קנדית בת להורים יוצאי מרוקו[2].

המלהקים ניסו לשלב בסרט שחקנים ישראלים וערבים. משרד הליהוק שהוקם בישראל הביא לאתר הצילומים מספר רב של שחקנים ישראלים, כגון ימית סול, ראובן בר-יותם, עידו מוסרי, מורן אטיאס, נעמה נתיב סטל, גורי ויינברג, רותם סלע, יוסי מרשק, דינה דורון, אורי פפר, הרצל טובי ואחרים. על אף שרוב השחקנים הישראלים משחקים בתפקיד זוטר, לעיתים אף ללא טקסט, זכה עידו מוסרי לתפקיד משמעותי. הוא משחק את אורי, ידידו של זוהן, בעל החנות למוצרי האלקטרוניקה. בגיוסם של שחקנים ערבים נתקלו המלהקים בבעיה, עקב הדימוי שרכש לעצמו סנדלר כיהודי התומך במוסדות יהודיים. אך בסופו של דבר הצליחו המלהקים לשלב בסרט גם שחקנים ערבים רבים.[3]

  • אדם סנדלר - זוהן דביר, לוחם ישראלי, הגיבור הראשי של הסרט, שנמאס לו ממלחמות ומחליט לזייף את מותו (ואף מחליף את שמו ל"סקראפי קוקו") בדרך לניו יורק, במטרה להיות מעצב שיער מצליח.
  • ג'ון טורטורו - פנטום, אויבו המושבע של זוהן, אשר כביכול מחסל אותו, בלי שיידע על הזיוף. מקים רשת מסעדות על שמו בלבנון.
  • עמנואל שריקי - דליה, מעצבת שיער פלסטינית בשכונה הישראלית-פלסטינית בניו יורק, אשר מקבלת את זוהן למקום עבודתה. בהמשך, זוהן מתאהב בה.
  • עידו מוסרי - אורי, ידידו הישראלי של זוהן, שמזהה אותו בניו יורק ומתאכזב מהעובדה שזוהן רוצה להיות מעצב שיער, ולא להילחם בטרור. בהמשך הוא עוזר לו למצוא עבודה ממול לחנות האלקטרוניקה הישראלית בה הוא עובד.
  • ניק סווארדסון (אנ') - מייקל, שנתקל בבחור עשיר ועצבני בתאונת דרכים, וניצל על ידי זוהן. מייקל נותן לו מקום מגורים בניו יורק אצלו ואצל אמא שלו.
  • לייני קאזאן - גייל, אמו היהודייה של מייקל.
  • רוב שניידר - סלים, פלסטיני שעובד כנהג מונית בניו יורק, שנזכר בזוהן כמי שחטף לו את העיזה שלו.
  • כריס רוק - נהג מונית שמגלה לזוהן שהחלום האמריקאי אינו כל כך פשוט להשגה.
  • יוסי מרשק - פנחס, עובד בחנות האלקטרוניקה של אורי.
  • דינה דורון - אימו של זוהן.
  • שלי ברמן (אנ')- אביו של זוהן.
  • מייקל באפר (אנ')- גרנט וולברידג', איש עסקים גזען, האנטגוניסט הראשי של הסרט, אשר מתכנן להקים קניון על שמו בשכונה הישראלית-פלסטינית.
    • באפר נחשב בעיני רבים לכרוז הספורט המפורסם בעולם, ומוכר בעיקר מקרבות איגרוף גדולים. למרות ששיחק במספר סרטים וסדרות טלוויזיה, זוהי אחת הפעמים הבודדות בהן שיחק דמות שאינה כרוז ספורט (בדיוני או הוא עצמו).

הסרט רווי בהופעות אורח של אישים ידועים המשחקים בתפקיד עצמם או בתפקידים קטנים:

הפקת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום סצנת המרדף הימי בסרט, באתר הצילומים במקסיקו

סנדלר, סמייגל ואפאטו, שכתבו את התסריט, התחילו בעבודה כבר בשנת 2000, אך האווירה הציבורית בארצות הברית לאחר פיגועי 11 בספטמבר לא אפשרה את המשך ההפקה. התסריט בוסס על המערכון "Sabra Price is Right" מתוכנית הטלוויזיה "סאטרדיי נייט לייב", בו הופיעו סנדלר ורוב שניידר. במערכון שיחק טום הנקס את תפקיד סוחר האלקטרוניקה הישראלי הרמאי "אורי שולמסון", אותו משחק עידו מוסרי בסרט.

בשנים שלאחר פיגועי ב-11 בספטמבר, ובעקבות שהות ארצות הברית בעיראק, נראה כי התרבות האמריקאית התחילה להביע עניין במתרחש במזרח התיכון, כפי שבא ליידי ביטוי בסדרות כגון "24", ובעקבות כך המשיכו סנדלר ואפאטו לעבוד על התסריט[3].

הסרט עצמו צולם באתרי צילום שונים: באולפני האחים וורנר וסרטי סוני בקליפורניה, באתרים שונים בניו יורק, בנמל התעופה ניוארק בניו ג'רזי, במקסיקו.

הקשר תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עוסק בסכסוך הישראלי-ערבי באופן הומוריסטי, תוך כדי שהוא מציג את ההבדל בין ניו יורק, הרב-תרבותית, בה יש מקום גם לישראלים וגם לפלסטינים, ובה חייל ישראלי יכול להינשא לפלסטינית, ובין המזרח התיכון השקוע עדיין בסכסוך. מסר נוסף הוא כי היהודים והערבים יכולים להגיע להישגים אם ישתפו פעולה. המסר מוצג בצורה פשטנית, והסרט רווי בהומור הרמיזות המיניות המזוהה עם סרטי אדם סנדלר.

הסרט מציג את התרבות הישראלית כפי שהיא נראית בעיני האמריקנים. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נראה כאין סופי וכחסר טעם. חלומם של הישראלים והפלסטינים כאחד הוא לעזוב את הסכסוך, ולהגר לניו יורק. הישראלים בניו יורק מוצגים באופן סטראוטיפי כבעלי עסקים לממכר מוצרי אלקטרוניקה זולים, שירותי לימוזינה והובלות, וכמי שעולמם סובב סביב החומוס, אותו אוכל זוהן עם כל דבר, ומשתמש בו לצחצוח שיניו ולכיבוי שרפה. הישראלים מחביאים נשק בטווח יד בחנויות שלהם.

סנדלר ביסס את דמותו של זוהן על שלושה אחים ישראלים בשם נצי, שאול ושלום ארביב, ששירתו בצה"ל וכיום עובדים בקליפורניה כמעצבי שיער[4]. זוהן מוצג כ"פושטק", על פי מבקר הסרטים האמריקני ג'ון פודהורץ. פודהורץ מסביר לקוראיו ב"ויקלי סטנדרד" כי הפושטק הישראלי הוא דמות משנות ה-70 ושנות ה-80 המסתובב עם חפיסת סיגריות מגולגלת בשרוול חולצתו, מאמין כי הוא מתנת האל לעולם בכלל ולמין הנשי בפרט, ולוקח עצמו ברצינות אפילו כשאחרים צוחקים עליו[5].

האקי סאק

הסרט רווי בתכונות, במנהגים ובביטויים שהם פרודיות על מאפיינים מזרח תיכוניים, בשמות אחרים. כך, למשל, זוהן מכור למשקה בטעם פירות בשם "פיזי בובאלך". בחורה קלת-דעת בסלנג ישראלי היא "פונתחת", שווארמה היא "מוכנטוחן", והישראלים והערבים כאחד מוצגים כמכורים למשחק ה"האקי סאק" שאינו מוכר במזרח התיכון (נראה כי המדובר בהתייחסות לעגנית, ממעיטה ופארודית למשחק הכדורגל הזוכה למעמד של הספורט האהוד ביותר בחברה המזרח תיכונית ובחברות רבות בעולם, אך ליחס מזלזל בתרבות האמריקנית). כמו כן מוצג זוהן כאדם חסר עכבות מיניות, כמקובל, כך נרמז, בתרבות הישראלית. גם "הפנטום" הוא פרודיה על דמות של מנהיג ולוחם ערבי שחצן, ריקני ורודף שמלות, אם כי בסצנת הסיום מתגלות חולשותיו ואנושיותו, המתבטאות באהבתו לנעליים מעוצבות.

השם "זוהן" עצמו, הוא שם שאינו מוכר בשפה העברית, ויש לו אף צליל מגוחך מעט. יוצרי הסרט היו מודעים לכך, אך חששו מלבחור בשמו של אדם אמיתי, שיוכל לתבוע אותם, והעדיפו להמציא שם שיישמע בעל צליל "ישראלי"[6]. לאחר יציאת הסרט לאקרנים בישראל, היו שניסו לקשור את השם הבדוי "זוהן דביר" עם זהר דביר, מפקד הימ"מ לשעבר[7].

זהו אחד הסרטים ההוליוודיים המעטים שבהם הדמות הראשית היא ישראלית. דוגמאות נוספות הן סרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" משנת 2005 בו הדמות הראשית היא המתנקש הישראלי אותו גילם אריק באנה, והסרט "אקסודוס" בשנת 1960 בו הדמות הראשית היא לוחם ארגון "ההגנה" אותו גילם פול ניומן.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל 39 שירים. לצד מוזיקה אמריקנית עכשווית, נשמעים גם להיטים משנות ה-80 של להקות כגון "The Human League" או "בננרמה", שכן חלק מהבדיחה החוזרת בסרט היא כי התרבות הישראלית "תקועה" בשנות השמונים. דגש ניכר ניתן למוזיקה ישראלית. פסקול הסרט כולל ארבעה שירים של להקת הדג נחש: "מה שבא, בא", "לא מוותר", "קליפורניה" ו"הנה אני בא", המושמע בכל פעם שזוהן מסתער על אויביו. "הנה אני בא" הפך לשיר המזוהה עם הסרט, וצופים בארצות הברית למדו לצעוק את השורה "הנה אני בא" בעברית ברגעים המתאימים. שילוב השירים בעברית בפסקול של סרט אמריקני נתפס כתקדים, ועורר בחברי להקת הדג נחש תקווה לקריירה בינלאומית, שהובילה להקלטת אלבום הכולל חומר רב באנגלית[8][9]. כן מושמעים שירים של דנה אינטרנשיונל, בלקן ביט בוקס, סינגפור ואינפקטד מאשרום[10].

מוזיקת הרקע לסרט הולחנה בידי רופרט גרגסון-ויליאמס, שהלחין בעבר את הנעימות לסרטיו של סנדלר "צ'אק ולארי" ו"קליק", כמו גם לסרטים נוספים כ"מעבר ליער" ו"כוורת בסרט". הנעימות הוקלטו על ידי תזמורת "Hollywood Studio Symphony" באפריל 2008.

ביקורות והצלחה קופתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל שפה גסה, אלימות ופגיעה בבעלי חיים, אזכורים בעלי אופי מיני לכל אורך הסרט וכן קללות ועירום, קבע איגוד הסרטים של אמריקה את סיווג הצפייה שלו ל-PG-13, שמשמעותו היא כי ילדים עד גיל 13 יכולים לצפות בו רק בלוויית מבוגר. בישראל, המועצה לביקורת סרטים ומחזות הגבילה את הסרט לבני 14 ומעלה[11].

לפי האתר "Rotten Tomatoes", המרכז ביקורות סרטים בארצות הברית, זכה הסרט ל-179 ביקורות, מתוכן 36% היו ביקורות חיוביות. לפי האתר הסכימו רוב הביקורות כי הסרט מצחיק לעיתים וכי מעריציו השרופים של סנדלר יהנו ממנו, אך גם שהוא ממצה את עצמו לאחר זמן מה[12].

טיים מגזין טען כי הסרט הוא "פצצת צחוק", ומבקר הקולנוע הנודע רוג'ר איברט מ"שיקגו סאן-טיימס" העניק לסרט שלושה כוכבים מתוך ארבעה. עם זאת, המגזין "Entertainment Weekly" העניק לסרט ציון "מספיק בקושי", וקרא לו "בלגן נוסף של סנדלר, קרקס, שלא כמו 'הקרקס המעופף של מונטי פייתון', אינו ממריא"[13]. באתר ה"מייל" הבריטי נכתב כי ”סנדלר הוסיף עוד אלמנט קומי לרפרטואר שלו, בשם 'התאכזרות לבעלי חיים'” ואף הוסיפו לביקורת הערה עוקצנית המבטאת את דעת הכותב כלפי סנדלר[14].

הסרט היה הצלחה קופתית. בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארצות הברית, הוצג הסרט ב-3,462 אולמות קולנוע והכניס סכום של 38,531,374 דולר. באותו השבוע הגיע הסרט למקום השני בהכנסות סוף השבוע, כשהוא שני רק לקומדיה המצוירת "קונג פו פנדה" שיצאה אף היא לאקרנים באותו השבוע. הסרט לא הצליח לחזור על נתונים אלו בשבועות שלאחר מכן, אך במשך חמישה סופי שבוע שהה בין עשרת הסרטים הרווחיים ביותר. לאחר כתשעה שבועות להקרנתו, התקרבו הכנסות הסרט למאה מיליוני דולרים ממכירת כרטיסים בלבד[15].

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל התקבל הסרט באהדה, ומרבית הכתבות שעסקו בו עסקו בנקודה הישראלית שעולה מן הסרט, ובהצלחתו של עידו מוסרי במקום בו נכשלו רבים אחרים, הופעה בתפקיד חשוב בסרט הוליוודי מוביל. אורון שמיר מ"עכבר העיר" טען כי זהו "סרט הבורקס הטוב ביותר שנראה כאן כבר שנים",[16] נחום מוכיח מאתר "קולנוע" כתב כי הסרט הוא קומדיה פרועה, שמביאה לצחוקים רועמים.[17] במעריב כתבה אודטה שוורץ טענה כי הסרט עושה עבודת הסברה פרו ישראלית ואנטי מלחמתית יותר טובה משירות ההסברה של משרד החוץ[18]. איתי שלמקוביץ מאתר הקולנוע הישראלי "עין הדג" כתב כי מדובר בסרט מצחיק למרות איכותו הנמוכה.[19] למסקנה דומה הגיע יהודה סתיו שכתב בידיעות אחרונות כי הסרט הוא "סרט מצחיק, כשהוא לא מגוחך", וכי "זוהן הוא מסוג הסרטים שהם מעבר לטוב ולרע. זה סרט שצופים בו דרך משקפיים סלחניים, מתמכרים אליו לשבועיים כאילו היה סרט פולחן נצחי, ושוכחים ממנו לתמיד"[20]. דרור עמיר, באתר ynet, מצא כי הסרט הוא "מביך" ו"רדוד"[21].

זווית ראייה מהכיוון הפוליטי הציג שמואל חרל"פ, יושב ראש חברת "כלמוביל" (מגדולות יבואניות הרכב בישראל). במאמר בגלובס משתמש חרל"פ בסרט ובעלילתו כמבוא להצגת פתרונו של תומאס פרידמן לסכסוך, פתרון המדבר על "פרגמטיזם רדיקלי", וקובע כי "הסרט עוסק אמנם בסכסוך הישראלי-ערבי מזווית הומוריסטית, אך עולה ממנו מסר נורמטיבי: יישוב הסכסוך אפשרי אם שני הצדדים ישילו את שריונם הלאומני והלוחמני, וישתפו פעולה נוכח מצוקה משותפת"[22].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל תתעסקו עם הזוהן בוויקישיתוף

ביקורות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אל תתעסקו עם הזוהן, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
  2. ^ אמיר קמינר, ריקוד סלואן, באתר ynet, 18 ביוני 2008
  3. ^ 1 2 דייב איצקוף, אל תתעסק עם ערבים ויהודים, באתר הארץ, 27 במאי 2008
  4. ^ KGTV Channel 10 news report on real-life Zohan Nezi Arbib
  5. ^ ג'ון פודהורץ, לדחוף "פושטק" The Weekly Standard ‏ 16 ביוני 2008
  6. ^ ענבל בן דרור, "קליפורניקיישן", ידיעות אחרונות, מוסף 7 לילות, 20 ביוני 2008
  7. ^ יאיר אטינגר, אל תתעסקו עם זוהאן. גם לא עם זוהר, באתר הארץ, 2 ביולי 2008
  8. ^ רונית מזרחי, מושיק לין, בגובה העיניים עם יאיא כהן אהרונוב, באתר nrg מקומי, 25 ביולי 2008
  9. ^ אור ברנע, הדג נחש באנגלית, באתר ynet, 2 ביולי 2008
  10. ^ רשימת השירים בפסקול "זוהן" אתר IMDb
  11. ^ הגבלת הסרט באתר המועצה לביקורת סרטים ומחזות
  12. ^ "אל תתעסקו עם הזוהן", באתר rottentomatoes.com
  13. ^ בלגן נוסף של סנדלר, באתר CNN המביא את הביקורת של "אנטרטיינמנט ויקלי"
  14. ^ You Don't Mess With The Zohan: Turns out to be good advice , באתר MailOnline (באנגלית)
  15. ^ אל תתעסקו עם הזוהן - נתוני קופה, באתר Rotten Tomatoes
  16. ^ אורון שמיר, עכבר און-ליין, סרט בורקס אמריקאי, באתר הארץ, 22 ביוני 2008
  17. ^ נחום מוכיח, אל תתעסקו עם הזוהן, באתר "קולנוע", 18 ביוני 2006
  18. ^ אודטה דנין-שוורץ, "סרט מצחיק בטירוף", מוסף סופשבוע, מעריב 27 ביוני 2008
  19. ^ אל תתעסקו עם הזוהן, באתר עין הדג, 25 ביוני 2008
  20. ^ יהודה סתיו, "אל תתעסקו עם הזוהן", ידיעות אחרונות, מוסף שבעה לילות, 27 ביוני 2008
  21. ^ דרור עמיר, בבקשה אל תתעסקו, באתר ynet, 20 ביוני 2008
  22. ^ שמואל חרל"פ, ‏סוף טוב לסכסוך הישראלי-פלשתיני, שמואל חרלפ, באתר גלובס, 22 ביוני 2008



סרטים בבימויו של דניס דוגן
מותק, הילד השתגע (1990) • טיפשים שכמונו (1992) • לאלף את אבא (1994) • גילמור המאושר (1996) • הנינג'ה מבוורלי הילס (1997) • ביג דדי (1999) • להציל את סילברמן (2001) • שוטרים ללא הפסקה (2003) • חמים על הספסל (2006) • אני מכריז עליכם צ'אק ולארי (2007) • אל תתעסקו עם הזוהן (2008) • מגודלים (2010) • לזרום עם זה (2011) • ג'ק וג'יל (2011) • מגודלים 2 (2013)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אל_תתעסקו_עם_הזוהן&oldid=37882916"