אלבטרוס שטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאלבטרוס שטלר
Short tailed Albatross1.jpg
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: יסעוראים
משפחה: אלבטרוסיים
סוג: Phoebastria
מין: אלבטרוס שטלר
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Phoebastria albatrus
‏(פאלאס, 1769)
אלבטרוס שטלר

אלבטרוס שטלר (שם מדעי: Phoebastria albatrus) הוא עוף ימי גדול ונדיר החי בצפון האוקיינוס השקט. אלבטרוסים נוספים בני אותו סוג טקסונומי מצויים באותו אזור, ועם זאת, אלבטרוס שטלר מציג מאפיינים מורפולוגיים והתנהגותיים דומים לאלה שמציגים אלבטרוסים שחיים באוקיינוס הדרומי. הוא תואר על ידי חוקר הטבע הגרמני פטר סימון פאלאס, שהתבסס על עורות שנאספו על ידי גאורג שטלר (ומכאן שמו של המין). בעבר הייתה אוכלוסייה גדולה של אלבטרוסי שטלר, אולם בעת החדשה האוכלוסייה הגיעה לידי סף הכחדה בשל פעילותם של סוחרי נוצות. צעדים שננקטו באחרונה על-מנת להגן עליו רושמים הצלחה חלקית.

אלבטרוס שטלר הוא עוף גדול. מוטת כנפיו היא 2.37 מטרים, אורכו כ-90 סנטימטרים ומשקלו כ-4.3 קילוגרמים. הוא נבדל משני מיני האלבטרוס האחרים החיים בתחום מחייתו (האלבטרוס הנצחי והאלבטרוס שחור הרגל) בגודלו הרב ובמקורו הוורוד (בעל קצה כחלחל). גם ניצויו שונה במעט מניצוים של שני המינים האחרים. זנבו אינו קצר יותר מזנבם של שני המינים האחרים, והוא אף ארוך יותר מזנבו של המין הרביעי בסוג, הלא הוא אלבטרוס גלאפגוס (בניגוד לנרמז משמו האנגלי, "Short-tailed Albatross"). נוצותיו בבגרות לבנות, כנפיו שחורות וראשו צבוע בצהוב-דהוי. ניצוי הפרטים הצעירים - חום.

אלבטרוסי שטלר מקננים כיום באי אחד בלבד, הוא האי היפני טורישימה [1]. הם נוהגים לצוד את טרפם בים ברחבי צפון האוקיינוס השקט, ובמיוחד בים ברינג, שם מספריהם הם הרבים ביותר. עם זאת, ניתן יהיה לצפות בהם גם בקליפורניה, למשל. בעבר, האי טורישימה שימש כאתר ההזדווגות החשוב ביותר לאלבטרוסים, אולם הם הזדווגו גם באיים צפוניים לטיוואן. באשר לעבר הרחוק יותר - מאובני אלבטרוסים שנמצאו בברמודה ובצפון קרוליינה ושתוארכו לתקופת אמצע הפליסטוקן קרובים יותר לאלבטרוסי שטלר מאשר לכל אלבטרוס אחר.

בעבר עמדו אלבטרוסי שטלר על סף סכנת הכחדה ממשית. במחצית השנייה של המאה ה-19 הם ניצודו בקנה מידה כמעט-תעשייתי בשל נוצותיהם; לפי הערכות ניצודו למעלה מ-10 מיליון פרטים. עד לשנות ה-30 של המאה ה-20 נשארה רק אוכלוסייה יחידה, זו שחיה באי טורישימה. ב-1933 הכריזה הממשלה היפנית על איסור מוחלט על ציד אלבטרוסי שטלר על מנת להציל את המין. בשלב זה נראה היה כי האלבטרוסים הללו נכחדו כליל, והמחקר הפך לבלתי-אפשרי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב-1949 הגיע לאי חוקר אמריקאי, שהכריז כי המין נכחד. עם זאת, אוכלוסייה שגודלה נאמד בכ-50 פרטים, רובם צעירים כפי הנראה, שרדה באותו זמן בים (לכל מיני האלבטרוסיים לוקח זמן רב יחסית עד ההגעה לבגרות מינית, והם לא חוזרים למושבת לידתם במשך שנים רבות). אחרי חזרת האוכלוסייה לאי, ננקטה זהירות רבה יותר בהגנה עליהם, וכך הביצה הראשונה הוטלה על ידי הציפורים השבות ב-1954. לאחר שהתגלה כי שהייה בקבוצה מעודדת אלבטרוסים אחרים להתרבות, נוסה הדבר גם על מין זה בעזרת מיקום מושכל של פיתיונות ברחבי האי. מאז, ובעזרת מאמצי ההגנה והשימור על המין, אוכלוסייתו גדלה בהדרגה. ב-2003 נאמדה אוכלוסייתו בכ-1840 פרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]