אלבניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת אלבניה
Flag of Albania.svg Coat of arms of Albania.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: "אל הדגל" המנון אלבניה
מיקום אלבניה
יבשת אירופה
שפה רשמית אלבנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
טירנה
41°20′N 19°48′E
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
בויאר נישני
סאלי ברישה
הקמה
- עצמאות
- תאריך
כמדינה פדרלית
מהאימפריה העות'מאנית
28 בנובמבר 1912
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
28,748 קמ"ר 
145 בעולם
4.7%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
3,020,209 נפש 
138 בעולם
105.06 נפש לקמ"ר
98 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
26,730 מיליון $ 
121 בעולם
8,850 $
127 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.749 
70 בעולם
מטבע לק ‏ (ALL)
אזור זמן UTC +2
סיומת אינטרנט .al
קידומת בינלאומית 355+

רפובליקת אלבניהאלבנית: Republika e Shqipërisë, מקור השם הוא כנראה "ארץ הנשרים") היא מדינה בדרום-מזרח אירופה. אלבניה גובלת במונטנגרו בצפון, קוסובו בצפון-מזרח, מקדוניה במזרח, יוון בדרום, וחוף הים האדריאטי במערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה הייתה אלבניה חלק מאיליריה וישבו בה שבטים איליריים ותראקיים שהגיעו לבלקן. במאה ה-2 לפנה"ס נכבשה איליריה בידי הרומאים, ובמרוצת המאות שלטו באזור עמים שונים, בהם הביזנטים, הנורמנים, הוונציאנים והסלאבים. בשנת 1479 כבשו העות'מאנים את הארץ, ו-500 שנות שלטונם באזור הביאו להתאסלמות רוב האלבנים.

ב-1912, עם תום מלחמת הבלקן הראשונה, נקבעו גבולות אלבניה כמדינה והיא הוכרזה כרפובליקה עצמאית. בשנת 1925 נעשה אהמט זוגו נשיא וב-1928 והכריז על עצמו למלך זוג הראשון. בשנת 1939 פלשה איטליה הפשיסטית לאלבניה והמלך נמלט מן המדינה. לקראת סיום מלחמת העולם השנייה תפס את השלטון מנהיג הפרטיזנים, הקומוניסט אנוור הוג'ה, והנהיג משטר קומוניסטי רודני. אלבניה הייתה בקשרים הדוקים עם ברית המועצות וסין, אך במשך השנים נוצר קרע בין המדינות והאלבנים ניסו לעצב גרסה חדשה של קומוניזם, תוך שהם מבודדים עצמם, באופן מוחלט, מכל שאר אומות העולם.

ב-1981 ננקטו צעדים לפיתוח אלבניה, ואלה הואצו ב-1985 אחרי מותו של הוג'ה, ששלט במדינה במשך למעלה מארבעים שנה. במארס 1990, בעקבות התסיסה במדינות הקומוניסטיות, פקד את אלבניה גל של הפגנות ושביתות, שבישרו את תחילתן של רפורמות כלכליות גם במדינה זו. כעבור שנה, התקיימו במדינה בחירות רב-מפלגתיות, אך בהן עדיין ניצחו הקומוניסטים (והועלו חשדות, לגבי זיופן). מקץ שנה נוספת, ב-1992, התקיימו בחירות חדשות, בהן זכתה האופוזיציה הדמוקרטית, הוקמה ממשלה רב-מפלגתית, והחל תהליך של הפרטת חברות ממלכתיות, והחזרת אדמות לאיכרים. כמו כן חודשו היחסים הדיפלומטיים עם מדינות המערב.

בשנות התשעים החל להיות נפוץ במדינה "משחק הפירמידה" שסחף את התושבים בהבטחות להתעשרות מהירה. המשחק התברר כתרמית רחבת היקף ובתחילת 1997 התמוטטות מזימת הפירמידה הביאה חורבן כלכלי על המדינה, לאחר שאזרחים רבים הפסידו כל חסכונותיהם. באלבניה השתרר, עקב כך, מצב של כאוס - מרכזי הערים הפכו לאזור של ירי פראי באוויר, ואזרחים תמימים רבים קיפחו בשל כך את חייהם. הממשלה הודחה והמפלגה הסוציאליסטית (לשעבר הקומוניסטית) עלתה לשלטון.

בראשית 1999 פרצה באזור מלחמת קוסובו, במהלכה נמלטו רבבות פליטים מחבל קוסובה, אז בשליטה סרבית, לאלבניה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת השלטון היא רפובליקה נשיאותית. הגוף המחוקק העליון הוא "האספה הלאומית" ובה 155 צירים, 115 נבחרים בבחירות ישירות, 40 לפי ייצוג יחסי. ההצבעה בבחירות היא חובה.

הנשיא נבחר על ידי האספה הלאומית, וראש הממשלה ממנה את שריו בכפוף לאישור הנשיא.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אלבניה-ישראל

ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוצרים העיקריים של אלבניה הם חיטה, תירס, סלק סוכר, תפוח אדמה, ירקות, וענבים. במשקי החי האלבנים מייצרים מגוון מוצרי בשר: בשר בקר, בשר כבש, בשר חזיר, בשר עוף, ובשר עז, וכן חלב וביצים.

המדינה נתברכה במגוון אוצרות טבע: נפט, גז טבעי, פחם, עופרת, ברזל, ניקל וכרום.

תחומי היצור העיקריים בתעשייה האלבנית הם: עיבוד מזון, טקסטיל ובגדים, עץ, נפט, מלט, כימיקלים, כרייה, מתכות ואנרגיה הידרואלקטרית.

אלבניה מייבאת מכונות, מוצרי מזון, כימיקלים, וטקסטיל מאיטליה, בולגריה, יוון, טורקיה, גרמניה, ומקדוניה בשווי של 4,625 מיליון דולר. לעומת זאת היא מיצאת טקסטיל, נעלים, אספלט, מתכות, עופרת, נפט גלמי, ירקות, פירות וטבק לאיטליה, יוון, גרמניה, הולנד, בלגיה וארצות הברית בשווי של 1.210 מיליארד דולר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבניה ממוקמת בדרום מזרח אירופה וגובלת במקדוניה, קוסובו, מונטנגרו ויוון.

טבע הארץ הוא הררי ושני שליש מפני השטח גבוהים מ-1000 מטרים מעל לפני הים. במערב אלבניה יש שפלת חוף פוריה. באלבניה מספר הרים, הבולטים שבהם הם גולבקרוב, יזרצה והרי אפירוס. מקווי המים של אלבניה הם אגם אוחריד ואגם פרספה.

מבחינה אדמיניסטרטיבית אלבניה מחולקת ל-12 מחוזות. המחוזות מחולקים למספר נפות.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלבניה חיים כ-3.5 מיליון איש. החלוקה האתנית היא: 98% אלבנים, 1% יוונים ואחוז נוסף מתפלג בין מקדונים, ולכים, צוענים, סרבים ובולגרים.

מבחינה דתית האוכלוסייה מתפלגת באופן הבא - 70% הם מוסלמים סונים ו-30% הם נוצרים (מתוכם 10% קתולים ו-20% יוונים אורתודוקסים). בפועל, בהשפעת השלטון הקומוניסטי שהוציא את הדת אל מחוץ לחוק, 60%-75% מתושבי אלבניה הם חסרי דת.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות אלבניה

במאה ה-16 הגיעו לאלבניה יהודים ממגורשי ספרד. ב-1930 חיו בה כ-200 יהודים בלבד. בתקופת השואה הגיעו אליה פליטים מיוגוסלביה, ויחד עם היהודים האלבנים מצאו מקלט אצל משפחות מקומיות ובקרב הפרטיזנים, לאחר שהמדינה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-1943. לאחר השחרור, נערך מפקד בקרב היהודים ונתגלה, כי במהלך כל המלחמה, לא הושמד ולו יהודי אחד מאלבניה, על ידי הגרמנים הנאצים ובעלי בריתם; כולם הוסתרו וניצלו. ב-1991 הותר לשארית הקהילה היהודית להגר ורובם המכריע עלו לישראל. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים בין אלבניה לישראל.

בחנוכה תשע"א (דצמבר 2010) נערך טקס חנוכת בית הכנסת ומרכז קהילתי של חב"ד באלבניה, ושליח הרבי מליובאוויטש, הרב יואל קפלן, הוכתר לרבה הראשי של אלבניה, במעמד הרב הראשי לישראל הרב שלמה משה עמאר[5].

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבנית נחשבת לשפה ייחודית באירופה, מכיוון שהבלשנים מתקשים לסווגה ואינם מוצאים דמיון רב בינה לבין השפות האחרות. האלבנית מהווה משפחה בפני עצמה בקבוצת השפות ההודו-אירופיות.

האלבנית המדוברת באלבניה שונה מזו המדוברת על ידי האלבנים שבקוסובה (יוגוסלביה לשעבר) ושבאיטליה.ניביה העיקריים של השפה האלבנית הם גֵג (במחציתהּ הצפונית של הארץ) וטוֹסְק (במחציתהּ הדרומית), כאשר הנהר שְׁקוּמְבִּינִי נחשב, בדרך-כלל, כקו-החלוקה הגיאוגראפי ביניהם. בקרב האלבנים שבדרום איטליה, מדובר ניב ארכאי של הטוסק, המכונה "אַרְבְּרֵשׁ".


ספרות אלבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-19 לא נוצרה ספרות של ממש בלשון אלבנית חוץ מתרגום כתבי הקודש. במאה ה-19 קמו לאלבניה כמה יוצרים חשובים בהם ג'ירולאמו דה ראדה, אבי הספרות האלבנית שנולד וחי באיטליה אך יצירתו שירי מילוסאו תרמה להתפתחות הספרות האלבנית. ונאים פראשרי בנו של קצין טורקי שחיבר שירה לירית ואפית. בין הבולטים שביוצרי אלבניה במאה ה-20 הם המשורר ג' פישטא, הסופר והמתרגם פ' ס' נולי, המשורר והמחזאי ק' יעקובה והסופר איסמעיל קאדרה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודית שן-דר, בסה, מילה של כבוד, מוסלמים אלבנים שהצילו יהודים בשואה, ירושלים: הוצאת יד ושם, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ השליח הוכתר לרבה הראשי של אלבניה


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות הבלקן
אלבניה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · טורקיה · יוון · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סרביה · קוסובו · קרואטיה · רומניה מפת מדינות הבלקן
מדינות ואזורים לחופי הים התיכון

איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה


טריטוריות חסות: אקרוטירי ודקליה (הממלכה המאוחדת) · גיברלטר (הממלכה המאוחדת)


טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין
MediterraneanSeaFromIsrael.jpg
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg