אלברכט השביעי, ארכידוכס אוסטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלברט השביעי, ארכידוכס אוסטריה
שליט ארצות השפלה ההאבסבורגיות
1559Albrecht-04.jpg
התחלת כהונה 6 במאי 1598
סיום כהונה 13 ביולי 1621
הקודם פליפה השני, מלך ספרד
יורש פליפה הרביעי, מלך ספרד
בת זוג

איזבלה, נסיכת ספרד

שושלת בית הבסבורג
אב מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
אם מריה, נסיכת ספרד, ארכידוכסית אוסטריה
תאריך לידה 15 בנובמבר 1559
וינר נוישטט, האימפריה הרומית הקדושה
תאריך פטירה 13 ביוני 1621 (בגיל 61)
בריסל, ארצות השפלה ההאבסבורגיות
מקום קבורה קתדרלת מיכאל הקדוש וגודולה הקדושה, בריסל

אלברכט השביעי, ארכידוכס אוסטריה (15 בנובמבר 1559 - 13 ביוני 1621) היה שליט ארצות השפלה ההאבסבורגיות במשותף עם רעייתו, איזבלה, נסיכת ספרד, בתו של פליפה השני, מלך ספרד.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכידוכס אלברכט השביעי היה ילדם העשירי ובנם השישי של מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ורעייתו מריה, בתו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הוא נשלח בגיל 11 לחצר המלוכה הספרדית שם חונך על ידי דודו, פליפה השני, מלך ספרד. כבן צעיר במשפחת מלוכה הוא חונך במטרה שייכנס לקריירה כנסייתית, וכבר בגיל 18 מונה כקרדינל של טולדו. הוא לעולם לא הוסמך ככומר או כבישוף, אך חינוכו הדתי השפיע על אורח חייו עד מותו.

בשנת 1583 הפך אלברכט למשנה למלך הראשון בפורטוגל לאחר סיפוחה לספרד, ולאחר מכן מונה גם כנציג האפיפיור וכאינקויזיטור הגדול בפורטוגל. במסגרת תפקידו כמשנה למלך הוא השתתף בארגון הארמדה הספרדית בשנת 1588 וכן בהדיפת מתקפת הנגד של הארמדה האנגלית על ליסבון בשנת 1589. בשנת 1593 קרא לו המלך פליפה השני בחזרה למדריד כדי שיוכל לתפוס תפקיד בכיר בממשל הספרדי.

המושל הכללי של ארצות השפלה ההאבסבורגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של אחיו הגדול, ארנסט, בשנת 1595 נשלח אלברכט לבריסל כדי להחליפו בתפקיד המושל הכללי של ארצות השפלה ההאבסבורגיות. פעולתו הראשונה כמושל הכללי הייתה לבסס מחדש את כוחה הצבאי של ספרד בארצות השפלה מול הכוחות המשולבים של הרפובליקה ההולנדית, אנגליה וצרפת. לאחר שש שנים בהם לא ניצחו הכוחות הספרדיים באזור הפתיע אלברכט את אויביו כאשר צבאו כבש את העיר קאלה מידי הצרפתים ואת העיר הולסט מידי ההולנדים. אולם ניצחונות אלו נשכחו במהרה בשל פשיטת הרגל השלישית של הכתר הספרדי מספר חודשים לאחר מכן ובשנת 1597 הצבא הספרדי ספג מספר מהלומות צבאיות קשות. מוריס, נסיך אורנז', הסטאדהאודר ההולנדי הצליח להביס את הספרדים במספר מעוזים ולהדוף אותם דרומה, והצבא הספרדי החל למרוד במפקדיו בשל חוסר הכסף.

בזמן שאלברכט נלחם במסגרת מלחמת שמונים השנה הוא ניסה גם להגיע לשלום עם אויביה של ספרד, אולם רק המלך הצרפתי אנרי הרביעי הסכים להיכנס למשא ומתן רשמי. בתיווכו של נציג האפיפיור, הקרדינל אלסנדרו דה מדיצ'י (לעתיד האפיפיור לאו האחד עשר), הגיעו ספרד וצרפת להסכם שלום ב-2 במאי 1598. ספרד הסכימה להחזיר את השטחים הצרפתיים אותם כבשה בתמורה ליציאתה של צרפת מהמלחמה, אולם למרות שהכוחות הצרפתיים הפסיקו להלחם המשיכה צרפת להעניק סיוע כספי לרפובליקה ההולנדית. מספר ימים לאחר החתימה על הסכם השלום הכריז פליפה השני על החלטתו להשיא את בתו הבכורה, הנסיכה איזבלה, לארכידוכס אלברכט ולהעניק לשניהם יחדיו את הריבונות על ארצות השפלה ההאבסבורגיות. בהחלטתו הוא ציין כי אם הזוג ימות ללא ילדים אז יחזרו ארצות השפלה ההאבסבורגיות להיות שוב תחת ריבונותו של מלך ספרד. אלברכט התפטר מתפקידו כקרדינל ונסע לספרד ב-14 בספטמבר 1598, לא מודע לעובדה שהמלך פליפה השני נפטר יום לפני כן. הזוג נישא בולנסיה ב-18 באפריל 1599.

שנות מלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכידוכס אלברכט השביעי יחד עם רעייתו ושותפתו לשלטון, איזבלה, נסיכת ספרד.

השנים הראשונות לשלטונם של אלברכט ואיזבלה אופיינו בעיקר על ידי מלחמה נמשכת. לאחר שנסיונות הידברות עם אנגליה ועם הרפובליקה ההולנדית לא צלחו החליטו השליטים ההבסבורגים לנסות להכריח בכוח את יריביהם לפתוח במשא ומתן ולבודד את ההולנדים. אולם אלברכט, שהכיר מנסיונו את חוזקו של המרד ההולנדי והאמין כי יהיה זה בלתי אפשרי לכבוש שוב את המחוזות הצפוניים, לא הסכים עם גיסו, מלך ספרד החדש פליפה השלישי, ששאף לשמור על שמה הטוב ועל כבודה של ספרד. בעוד שהמלך סיפק את כל הדרוש להמשך המלחמה נטה אלברכט להתעלם מהוראותיו, דבר שיצר מתח בין מדריד לבריסל.

שמו של אלברכט כמנהיג צבאי מוכשר נהרס כאשר הפסיד שוב בקרב למוריס, נסיך אורנז' בשנת 1600 וכן כאשר לא הצליח לסיים את המצור על אוסטנדה שנמשך בין 1601 ל-1604, ולבסוף הוא נאלץ לוותר על תפקידו כמפקד הכוחות הספרדים בפלנדריה לטובת אמברוג'יו ספינולה, שהצליח להדוף את ההולנדים צפונה בפעם הראשונה מאז 1594.

עלייתו לשלטון של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה אפשרת לספרדים להגיע להפסקת אש עם האנגלים בשנת 1607 ולהפסקת אש כללית בארצות השפלה שנמשכה 12 שנים. לפי הסכם הפסקת האש, שנחתם באנטוורפן ב-9 באפריל 1609, הוכרה הרפובליקה ההולנדית כמדינה ריבונית, סעיף לו הסכים אלברכט למרות התנגדותו של מלך ספרד.

שנות השלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתים עשרה השנים של הפסקת האש העניקו לארצות השפלה ההאבסבורגיות מרווח נשימה הכרחי. משטרו של הארכידוכס עודד את התושבים לחזור ולעבוד את האדמה שהייתה מוצפת במהלך המלחמה וכן מימן את ייבוש אזור הביצות הגדול שמסביב לדנקירק. התאוששות החקלאות באזור גרמה לעלייה במספר התושבים וכן לגידול בענפי המסחר והתעשייה. כדי להלחם בעוני האורבני שנוצר בשל המלחמה תמך המשטר בהקמת מוסדות צדקה.

משטרו של הארכידוכס הבטיח את ניצחונה של הרפורמציה הקתולית בארצות השפלה ההאבסבורגיות ורוב הפרוטסטנטים עזבו את ארצות השפלה הדרומיות. בשנת 1609 פורסם צו לפיו הפרוטסטנטים הנותרים לא יירדפו כל עוד הם לא יתפללו בפומבי או יעלו ויכוחים דתיים. למרות הסובלנות הדתית שאפיינה את תקופה זו היו באותה העת גם גלים גדולים של ציד מכשפות. במהלך תהליך השבת הקתוליות לאזור תמך הארכידוכס במסדרים דתיים שונים. הוא העניק ממון רב למסדר הישועי שאפשר להם בניית מבנים שאפתניים בבריסל ובאנטוורפן, וכן תמך במסדר הקפוצ'ינים ובמסדר הכרמליטים היחפים.

במהלך תקופת שלטונם של אלברכט ואיזבלה גדל כוחו של השלטון ההאבסבורגי והפך לריכוזי יותר. הפרלמנט של המחוזות המקומיים לא זומן בשל העדפתו של המשטר לנהל ישירות את המחוזות. תקופה זו גם ראתה שינויים נרחבים במערכת המשפטית של ארצות השפלה ההאבסבורגיות.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברכט השביעי, צוייר בשנת 1609 על ידי פטר פאול רובנס.

עם חלוף השנים היה זה ברור כי לאלברכט ואיזבלה לא יוולדו ילדים, ולאחר שבריאותו של הארכידוכס הדרדרה קשות בחורף של שנת 1613 נלקחו צעדים כדי להבטיח את העברת ארצות השפלה ההאבסבורגיות לריבונותו של פליפה השלישי לאחר. במאי 1616 נשבעו נציגי כל המחוזות לקבל את המלך הספרדי כיורשו של אלברכט, אולם פליפה מת לפני גיסו ב-31 במרץ 1621 וזכות הירושה עברה לבנו, המלך החדש פליפה הרביעי.

בסוף שנת 1620 הייתה בריאותו של אלברכט רופפת ביותר והוא השקיע את כל כוחו בהבטחת המשך הפסקת האש, שהייתה אמורה להסתיים באפריל 1621. למרות נסיונותיו גם הכתר הספרדי וגם הממשל ההולנדי לא הסכימו להתייחס לבקשותיו לשלום והוא מת ב-13 ביולי 1621, מעט לפני הפריצה המחודשת של המרד ההולנדי. לאחר מותו הפכה אלמנתו איזבלה לנזירה והמשיכה לשלוט בארצות השפלה ההאבסבורגיות בשם מלך ספרד.

פטרון האמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שלא נותר דבר מארמונם של אלברכט ואיזבלה בבריסל ידוע כי בני הזוג היו אוספי אמנות נלהבים וכי הם תמכו באמנים פלמים רבים. בשנת 1609 הם מינו את פטר פאול רובנס לתפקיד צייר החצר וכן הזמינו יצירות רבות מאמנים גדולים כמו פרנס פורבוס הבן, אוטו וניוס ויאן ברויגל האב. אלברכט ואיזבלה תרמו לתור הזהב האמנותי של ארצות השפלה וארמונם נחשב לאחד המרכזים האמנותיים החשובים של זמנם.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלברכט השביעי, ארכידוכס אוסטריה מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה פליפה הראשון, מלך קסטיליה
חואנה, מלכת קסטיליה
אנה, נסיכת בוהמיה והונגריה ולדיסלב השני, מלך בוהמיה והונגריה
אן דה פואה
מריה, נסיכת ספרד, ארכידוכסית אוסטריה קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה פליפה הראשון, מלך קסטיליה
חואנה, מלכת קסטיליה
איזבלה, נסיכת פורטוגל מנואל הראשון, מלך פורטוגל
מריה, נסיכת אראגון וקסטיליה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]