אלג'ין ביילור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלג'ין ביילור
תאריך לידה 16 בספטמבר 1934 (בן 80)
עמדה פאוור פורוורד
גובה 1.95 מטר
מספר 2
מכללה אוניברסיטת סיאטל
דראפט בחירה מספר 1, 1958
מיניאפוליס לייקרס
קבוצות
1958-1972 לוס אנג'לס לייקרס
הישגים ‏MVP של משחק האולסטאר (1959)
שיא נקודות למשחק גמר ב-NBA עם 61
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל לשנת 1977

אלג'ין גיי ביילוראנגלית: Elgin Baylor; נולד ב-16 בספטמבר 1934 בוושינגטון די. סי.) הוא כדורסלן עבר אמריקני אשר שיחק בליגת ה-NBA במשך 13 שנים בקבוצת מיניאפוליס לייקרס ולוס אנג'לס לייקרס בעמדת הפורוורד. ביילור מונה למחליף מקום הג'נרל מנג'ר של הלוס אנג'לס קליפרס לאחר 22 שנים בהן עבד בקבוצה. כשחקן, ביילור היה קלעי מחונן, ריבאונדר חזק ומוסר מוכשר. ביילור כונה גם מר אינסייד בזכות קליעות הפנים שלו בניגוד לחברו ג'רי ווסט שכונה מר אאוטסייד בזכות קליעותיו מבחוץ.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כילד, ביילור לא היה תלמיד מוכשר ואפילו פרש מלימודים לפרק זמן מסוים לטובת עבודה בחנות רהיטים ולטובת משחק בליגה מקומית.

קריירת הקולג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

יכולת לימודית לא הולמת השאירה אותו מחוץ לקולג', עד שחבר אירגן לו מלגה בקולג' של איידהו, שם היה אמור לשחק כדורסל ופוטבול. לאחר עונה אחת הקולג' פיטר את מאמן הכדורסל והגביל את המלגה. סוחר מכוניות מסיאטל עניין את ביילור באוניברסיטת סיאטל. ביילור הוביל את סיאטל לטורניר אליפות המכללות בכדורסל, שם הפסידו בגמר לקנטקי. בעקבות ההישג המרשים, הצטרף ביילור בשנה שלאחר מכן (1958 - 1959) למיניאפוליס לייקרס ובשנת 1960 עבר איתם ללוס אנג'לס. בתקופת המכללות שלו השיג ביילור ממוצע של 31.3 נקודות למשחק.

קריירת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיניאפוליס לייקרס בחרה את ביילור כבחירת דראפט הראשונה שלה, במקום הראשון הכללי, ואז שכנעה אותו לוותר על שנתו הרביעית בסיאטל יוניברסיטי ולעבור לשחק מיד עבור המקצוענים. בעונה לפני שביילור הגיע ללייקרס, סיימה הקבוצה האיטית והמבוגרת הזו במאזן של 19 ניצחונות מול 53 הפסדים. ביילור חתם בעבור 20,000$, סכום גבוה מאד לאותה תקופה.

ב-1958 - 1959, עונת הרוקי שלו, סיים ביילור רביעי בליגה בין הקלעים עם 24.9 נקודות למשחק, שלישי בליגה בריבאונדים עם 15 כדורים חוזרים למשחק ושמיני בליגה באסיסטים עם 4.1 למשחק. הוא אף קלע שיא של 55 נקודות במשחק יחיד, התוצאה השלישית בטיבה בהיסטוריה באותה העת. ביילור זכה בתואר רוקי השנה ב-NBA והזניק את הלייקרס מהמקום האחרון, ישירות לגמר ה-NBA, שם הפסידה 4-0 לבוסטון סלטיקס, הסוויפ הראשון בגמר ה-NBA אי פעם. במהלך הקריירה שלו סייע ביילור להוביל את הלייקרס לגמר ה-NBA שמונה פעמים, ללא אף זכייה.

בשנים 1960 - 1961 עד 1962 - 1963 ביילור קלע 34.8, 38.3 ו-34 נקודות למשחק לעונה, בהתאמה. העונה בה קלע 38.3 נקודות למשחק, היא עונת השיא לכל שחקן שהוא אחרי וילט צ'מברליין. ביילור, שהיה חלק מכוחות המילואים של ארצות הברית נקרא לשרת בוושינגטון (מדינה) במהלך אותה עונת שיא ושיחק בה רק 48 משחקים. עם זאת, קלע באותה עונה סך של למעלה מ-1,800 נקודות.

ב-15 בנובמבר 1960 קלע ביילור 71 נקודות במשחק, שיא של כל הזמנים באותה עת. הוא קלע 61 נקודות במשחק מספר 5 בגמר ה-NBA של 1962, הישג שעדיין מהווה שיא קליעה לשחקן יחיד במשחק בסדרת גמר ה-NBA. ביילור, שלא הוערך דיו על יכולותיו כריבאונדר, קטף ממוצע של 13.5 כדורים חוזרים למשחק לאורך הקריירה שלו, עם עונת שיא של 19.8 ריבאונדים למשחק בעונת 1960 - 1961 הישג שדומה לו השיגו רק חמישה שחקנים אחרים בהיסטוריית ה-NBA. ביילור נבחר 10 פעמים לחמישיית הליגה ו-11 פעמים למשחק האולסטאר של ה-NBA.

ביילור החל לסבול מבעיות בברכיים החל מעונת 1963 - 1964. הבעיות הגיעו לשיאן בפציעה חמורה בברך בפלייאוף של האזור המערבי בשנת 1965. הפציעה פגמה ביכולותיו של ביילור שלא השיג שוב עונות של מעל ל-30 נקודות בממוצע למשחק. הלייקרס הוסיפו להיות כוח מרכזי בליגה, אולם בכל זאת חסו בצלם של הסלטיקס.

ביילור פרש לבסוף תשעה משחקים בתוך עונת 1971 - 1972, בשל הפציעות המציקות. פרישתו לוותה בשני ציוני דרך אירוניים: ראשית, המשחק הראשון שלאחר פרישתו ממשחק, היה הניצחון הראשון של הלייקרס מתוך סדרה של 33 ניצחונות רצופים, הישג שיא בליגה. שנית, בסיומה של אותה עונה זכו הלייקרס באליפות, דבר שביילור לא השיג מעולם. הוא סיים את הקריירה שלו עם סך של 23,149 נקודות, 11,463 ריבאונדים ו-3,650 אסיסטים, ב-846 משחקים. ביילור, 195 ס"מ בלבד גובהו, היה האחרון בדור של פורוורדים שהיום יכולים להיחשב "גמדים" של ממש, בגובה של גארד ממוצע. ב-1977 נבחר ביילור להיכל התהילה של הכדורסל, ביובל ה-35 לליגת ה-NBA הוא נבחר לאחד מבין 50 השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה, ובשנת 1996 ביובל ה-50 של הליגה, נבחר שוב לאחד מחמישים הכדורסלנים הטובים בהיסטוריה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס

בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט | 2014: ויגינס