אלואט II

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלואט II
BGS-Hubschrauber Alouette II.jpg
מסוק אלואט II של מערב גרמניה בסיור לאורך הגבול עם מזרח גרמניה
מאפיינים כלליים
סוג מסוק קל
ארץ ייצור צרפת
יצרן איירוספסיאל
סוד אוויאסיון
טיסת בכורה 12 במרץ 1955
תקופת שירות 1957 – 1983‏
(בחיל האוויר הישראלי)
צוות 1
נוסעים 4
יחידות שיוצרו 1,500+
משתמש ראשי צרפת
גרמניה
משתמשים משניים ראו רשימת משתמשים
דגמים ראו דגמים
ממדים
אורך 9.66 מטר
גובה 2.75
קוטר מדחף ראשי 10.20 מטר
משקל ריק 895 ק"ג
משקל המראה מרבי 1,600 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט 170 קמ"ש
מהירות מרבית 185 קמ"ש
קצב נסיקה 4.2 מטר לשנייה
טווח טיסה מרבי 565 ק"מ
סייג רום 2,300 מטר
תרשים
Alouette2-schema.png

איירוספסיאל אלואט II‏ (צרפתית: Aérospatiale Alouette II, עפרוני) הוא מסוק קל מתוצרת צרפת. המסוק יוצר לראשונה על ידי חברת סוד אוויאסיון, שהייתה חברה ממשלתית, ולאחר מכן על ידי חברת איירוספסיאל. אלואט II היה המסוק הראשון בעולם שהונע באמצעות טורבינת גז ולא באמצעות מנוע הבוכנה המקובל.

אלואט II נועד בעיקר לשימוש צבאי, למטרות תצפית, צילום, חילוץ, קישור ואימון. בנוסף, היו גרסאות של המסוק שנשאו טילים נגד טנקים וטורפדות. למסוק היו גם שימושים אזרחיים: המסוק יכול היה לחלץ פצועים בשתי אלונקות שנישאו במתלים חיצוניים, ושימש גם להדברת מזיקים באמצעות ריסוס אווירי, וכן כמנוף מעופף שיכול היה לשאת עד 500 ק"ג במתלה המטען.

אלואט II היה אחד המסוקים הראשונים של חיל האוויר הישראלי. המסוק הראשון נכנס לשירות בשנת 1957, והאחרון הוצא מן השירות ב- 1983.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק הראשון של חברת סוד אוויאסיון היה האלואט SE 3120. מסוק זה תוכנן בחברת SNCASE[1], שאוחדה במרץ 1957 עם חברת SNCASO[2], ליצירת חברת סוד אוויאסיון. המסוק השיג שיאים עולמיים למהירות ולטווח טיסה, אך היה מורכב מכדי שניתן יהיה לשווקו. ממשלת צרפת הביעה עניין במסוק, אך דרשה שבתוך שנתיים יגיע המסוק לשלב הייצור. SNCASE הציעה שבעה דגמי מסוקים מונעים בטורבינה, ובמקביל פיתח יוסף שידלובסקי (מנהל מפעל טורבומקה לייצור מנועי מטוסים) את מנוע הארטוסטה (Artouste). היה זה מנוע טורבינה בעל הספק של 260 כ"ס, שהורכב על אחד מהדגמים המוצעים של חברת SNCASE. הצירוף של המנוע והתכנון הוביל ליצירת מסוק SE 3130 אלואט II.

טיסת הבכורה של המסוק התקיימה ב- 12 במרץ 1955, ושלושה חודשים לאחר מכן, ב- 6 ביוני, שבר אחד ממסוקי סדרת קדם הייצור, את שיא גובה הטיסה למסוקים. המסוק החדש הגיע לגובה 8,209 מטרים, כ- 27,000 רגל. ב- 13 ביוני 1958 שבר האלואט II שוב את שיא הגובה, כאשר נסק לגובה 10,984 מטרים, יותר מ- 36,000 רגל.

היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 3 ביולי 1956 חילץ מסוק אלואט II מטפס הרים שלקה בליבו בעת שהיה בטיפוס בגובה מעל 4,000 מ'. חילוץ זה היה הראשון מסוגו, וזיכה את המסוק בפרסום רב. חילוץ דומה אירע כמה חודשים לאחר מכן, ב- 3 בינואר 1957, כאשר מסוק אלואט II חילץ את צוותו של מסוק מדגם סיקורסקי S-58 שהתרסק בעת חיפוש אחר מטפסי הרים שנעלמו בהר מון בלאן. חילוצים אלה בוצעו עוד בטרם אושר המסוק לטיסה בצרפת, אישור שניתן ב-2 במאי 1957.

ההזמנות הראשונות היו עבור צבא צרפת, ולאחר מכן עבור חברות אזרחיות. במשך שנות ייצורו, סופק המסוק ל- 80 מדינות ו- 47 גופים צבאיים, וכן נבנה ברישיון בברזיל, שבדיה, הודו וארצות הברית. בסך הכל נבנו כ- 1,500 מסוקים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוק אלואט II של חיל האוויר הגרמני, חמוש בטילי נ"ט

מבנה האלואט II הוא פשוט, ומבוסס על מערכת של מוטות פלדה מעוגלים ומרותכים, עם זנב בתצורת מסבך. בקדמתו תא טייס ונוסעים שרובו נמצא בבועה גדולה, המאפשרת ראות מצוינת לכל הכיוונים. הכניסה לתא נוחה מאד, בעזרת דלתות רחבות. מאחורי תא הנוסעים נמצאת מערכת התמסורת של המסוק, המניעה רוטור בן שלושה להבים בעלי זווית פסיעה ניתנת לשינוי. מנוע המסוק הוא, כאמור, מנוע טורבינה, שאותו מזין מכל דלק ובו 596 ליטר. בזנבו של המסוק נמצא הגה גובה ורוטור משני בעל שני להבים. מנור הזנב מוגן מחבטה בקרקע בעזרת מגלש זנב המותקן בחלקו האחורי. למסוק שני מגלשים, ובחלק מן הגרסאות הותקנו במקומם מצופים או גלגלים.

הסידור המקובל בתא הצוות היו שני מושבים מלפנים, אחד מהם של הטייס, ושלושה מאחור. היו אפשרויות רבות למתקון ציוד על המסוק, ובכללן נשיאת מטען במתלה מטען, התקנת אלונקות בצידי המסוק, נשיאת צינורות לריסוס חקלאי, מנוף חילוץ, ועוד.

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • SE.3130 אלואט II - הדגם הבסיסי, עם מנוע טורבומקה ארטוסטה IIC, משקל המראה מרבי - 1,500 ק"ג.
  • SA.313 אלואט II - סימול מחדש של המסוק לאחר 1968.
  • SA.313B אלואט II - סימול מחדש לתת דגם של המסוק לאחר 1968, עם מנוע טורבומקה ארטוסטה IIC 6, עם משקל המראה מרבי מוגדל ל- 1,600 ק"ג.
  • HKP 2 אלואט II - סימול דגם המסוק שיוצר ברישיון בשבדיה.
  • SE 3131 Governor (מושל) - גרסת מנהלים: מנור הזנב עוצב מחדש והמטוס ביצע כמה טיסות ראווה. הדגם לא נכנס לייצור מכיוון שהמשקל שנוסף לו הפחית מביצועיו, אך שימש בסיס לתכנון הדגם הבא, אלואט III. אב הטיפוס הוחזר אחר כך לגרסת SE.3130, ולאחר זמן נמכר לחיל האוויר הישראלי[3].
  • SE 3140 אלואט II - דגם ניסויי מונע במנוע טורבומקה טורמו II בעל 400 כוחות סוס, שאיפשר את קיצור הרוטור לקוטר 8.40 מטרים ואיפשר מהירות רוטור משתנה. הדגם לא הוכיח את עצמו ונזנח.
  • SE 3150 אלואט אסטזו - דגם של המסוק מונע במנוע טורבומקה אסטזו IIA ועם מערכת התמסורת של מסוק האלואט III. הרוטור הראשי היה בקוטר 11 מטר, והרוטור המשני בעל שלושה להבים. מסוק זה, שהותאם במיוחד (על ידי הקטנת מכל הדלק, הסרת ציוד לא חיוני, ועוד) שבר ב- 3 ביוני 1958 שיאי נסיקה לגובה למסוקים וקבע שיא חדש שבו החזיק במשך 14 שנים, עד שנשבר בידי דגם אחר של המסוק, "SA 315B LAMA".
  • SA 3180 אלואט II - פיתוח של הדגם הבסיסי, עם מנוע אסטזו IIA בעל צריכת דלק נמוכה יותר.
  • SA 318B אלואט II - סימול מחדש של דגם SA 3180 לאחר 1968.
  • SA 318C אלואט II - סימול מחדש של דגם SA 3180 עם מנוע אסטזו IIA2, עם משקל המראה מרבי מוגדל ל- 1650 ק"ג.
  • SA 315B LAMA (לאמה) - פיתוח של דגם Se 3150, שהותאם לטיסה בגובה רב מאד על פי דרישה של חיל האוויר ההודי שביקש להפעילו בהרי ההימלאיה. דגם זה צויד במנוע טורבומקה אסטזו IIIB. מסוק ראשון מדגם זה המריא ב- 17 במרץ 1969, ובניסויים שנערכו בהרי ההימלאיה המריא המסוק ונחת בגבהים מעל 7,500 מטר, כשעליו שני אנשי צוות וציוד במשקל 120 ק"ג - שיא עולמי בתחום זה. ב- 21 ביוני 1972 קבע דגם של מסוק זה את שיא העולם למסוקים, כאשר הצליח לטוס ברום של 12,442 מטרים (קרוב ל- 41,000 רגל) - שיא עולם שלא נשבר עד היום.
  • HAL Cheeta (ברדלס) - סימול דגם SA 315B שיוצר ברישיון בהודו. המריא לראשונה ב- 6 באוקטובר 1972.
  • HAL Lancer - דגם משודרג של HAL Cheeta.
  • HB 315B Gaviao - סימול דגם SA 315B שיוצר ברישיון בברזיל על ידי חברת הליבראס, שרכשה את רישיון הייצור בשנת 1978.

רשימת משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Austria.svg אוסטריה

  • 16 מסוקים בשירות חיל האוויר האוסטרי

Flag of Indonesia.svg אינדונזיה

  • 3 מסוקים בשירות צבא אינדונזיה

Flag of El Salvador.svg אל סלוודור
Flag of Angola.svg אנגולה
Flag of Ecuador.svg אקוודור

  • 3 מסוקים בשירות חיל האוויר

Flag of Argentina.svg ארגנטינה

  • כ-10 מסוקים בשירות חיל האוויר, למטרות חילוץ והצלה וללוחמה

Flag of Bolivia.svg בוליביה

  • 2 מסוקים בשירות חיל האוויר

Flag of Belgium (civil).svg בלגיה

  • חיל האוויר הבלגי
  • צבא בלגיה
  • המשטרה הפדרלית הבלגית
  • הז'נדרמריה הבלגית

Flag of Congo Free State.svg קונגו הבלגית

  • הכוחות המזוינים של קונגו הבלגית (Force Publique)

Flag of Benin.svg בנין
Flag of Brazil.svg ברזיל
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה

Flag of Djibouti.svg ג'יבוטי

  • מסוק אחד מעודפי חיל האוויר הצרפתי הוענק לג'יבוטי ב1979

Flag of Guinea-Bissau.svg גינאה ביסאו
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית

Flag of South Africa.svg דרום אפריקה

  • 8 מסוקים לתפקידי לחימה

Flag of South Vietnam.svg דרום וייטנאם
Flag of South Korea.svg דרום קוריאה
Flag of India.svg הודו

  • למעלה מ-250 מסוקים מדגם HAL Cheeta נבנו ברישיון

Flag of the Netherlands.svg הולנד

  • 8 מסוקים בשירות חיל האוויר ההולנדי

Flag of the Dominican Republic.svg הרפובליקה הדומיניקנית

  • 2 מסוקים

Flag of the Central African Republic.svg הרפובליקה המרכז-אפריקאית
Flag of Côte d'Ivoire.svg חוף השנהב

  • ב1963 נרכשו שני מסוקים לשימוש הצבא

Flag of Togo.svg טוגו
Flag of Tunisia.svg תוניסיה

  • 8 מסוקים בשירות צבא תוניסיה

Flag of Turkey.svg טורקיה

  • 18 מסוקים בשירות צבא טורקיה, הועברו מאוחר יותר לכוחות המשטרה

Flag of Israel.svg ישראל

Flag of Laos.svg לאוס

  • 2 מסוקים

Flag of Lebanon.svg לבנון

  • 4 מסוקים

Flag of Madagascar.svg מדגסקר

  • מסוק אחד סופק ב1974

Flag of Mexico.svg מקסיקו

  • שני מסוקים

Flag of Morocco.svg מרוקו

  • 14 מסוקים

Flag of Namibia.svg נמיביה
Flag of Nepal.svg נפאל

  • צבא נפאל

Flag of Senegal.svg סנגל

  • 5 מסוקים בשירות חיל האוויר של סנגל

‏‏Flag of Portugal.svg פורטוגל

  • 7 מסוקים בשירות חיל האוויר של פורטוגל (הלקוח הזר הראשון של המסוק)

Flag of Finland.svg פינלנד

  • 2 מסוקים בשירות חיל האוויר של פינלנד

Flag of Pakistan.svg פקיסטן

Flag of Peru.svg פרו

  • 6 מסוקים

Flag of Chile.svg צ'ילה‏‏
Flag of France.svg צרפת

Flag of Cambodia.svg קמבודיה

Flag of Cameroon.svg קמרון
Flag of Sweden.svg שבדיה

Civil Ensign of Switzerland.svg שווייץ

  • 30 מסוקים בשירות חיל האוויר השווייצרי

המסוק בשירות חיל האוויר הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלואט II בשירות חיל האוויר הישראלי

מסוק האלואט II הראשון נתרם לחיל האוויר הישראלי על ידי נדבנית יהודיה-צרפתית ממשפחת דויטש-לאמארט. התרומה הותנתה בכך שהמסוק ישמש למטרות הומניטריות בלבד. על מסוק זה נצבעו המילים "י"י יראה", לבקשת התורמת‏[4]. המסוק הגיע לארץ בסוף יולי 1957, ושולב בגף "החרב המתהפכת" שהיה חלק מטייסת 100 (טייסת "הגמל המעופף"). ב- 1 בינואר 1958 הפך הגף לטייסת 124 העצמאית (טייסת "החרב המתהפכת"). בנוסף למסוק האלואט, כללה הטייסת שני מסוקי סיקורסקי S-55. הטייסת הייתה בפיקוד רס"ן אורי ירום, מחלוצי נושא המסוקים בחיל האוויר‏[5].

בקיץ 1959 הוקמה חברת תעופה אזרחית בשם "ארקיע עליזה". חברה זו הייתה חברת בת של חברת ארקיע, ונוסדה בשותפות עם יוסף שידלובסקי, מנכ"ל חברת "טורבומקה", יצרנית מנוע האלואט. הכוונה הייתה לעשות שימוש בשלושה מסוקי אלואט II למטרות אזרחיות, אך הניסיון לא עלה יפה. בסוף שנת 1960 נסגרה החברה עקב הפסדים כבדים, ושלושת המסוקים הועברו בינואר 1961 לטייסת "החרב המתהפכת"‏[6].

ב- 1965 הועברו שני מסוקי האלואט II שנותרו, לטייסת חדשה, שבה היו גם מסוקי בל 47 (H-13 סו, Bell H-13 Sioux, על פי הכינוי בצבא ארצות הברית). במלחמת ששת הימים שימשו מסוקי הטייסת לקישור ותובלת מפקדים. לכל אלוף פיקוד ומפקד אוגדה הוקצה מסוק קל אחד. לאחר המלחמה הועברו מסוקי הבל 47 לטייסת 123 (טייסת "ציפורי המדבר") ואילו מסוקי האלואט הועברו לטייסת חדשה, טייסת 125 (טייסת "המסוקים הקלים"). מסוקי אלואט נוספים נרכשו, חלקם מדגם SE.3130, מונעים במנוע ארטוסטה, וחלקם מדגם SE.3150, עם מנוע אסטזו‏[3][6]. בשיאה כללה הטייסת 13 מסוקי אלואט II‏[7].

תקופת מלחמת ההתשה הייתה תקופת שיא פעילותו של מסוק האלואט בחיל האוויר. המסוקים שימשו לסריקת קוו הגבול עם ירדן ומצרים, כדי לאתר חדירות של מחבלים (בעיקר מגבול ירדן) וחוליות מודיעין וקומנדו (בעיקר מגבול מצרים). הראות המצוינת מתא הטייס וכן יכולתו של המסוק לטוס נמוך ולאט, הפכו אותו ליעיל ביותר במשימה זו. עם גילויה של חדירה, השתתף המסוק במרדף אחרי חוליית החודרים. המסוק סייע לגלות את נתיב החדירה ולעתים את המקום בו הסתתרה החוליה, הנחית כוחות בנקודות שיחסמו את דרך התקדמותה, וסיפק לכוחות הרודפים מים וציוד‏[7].

ב- 1970 החלה הטייסת לקלוט מסוקי בל 206 ("סייפן"). במלחמת יום הכיפורים עדיין שירתו מסוקי האלואט יחד עם המסוקים החדישים יותר בתפקידי קישור, סיור, תובלת מפקדים, ועוד. בשנת 1975 הוצאו אחרוני מסוקי האלואט מן השירות. למרות זאת, הוחזרו שני מסוקים לכשירות ב1977, ושימשו כמסוקיהם של שר הביטחון עזר ויצמן ומפקד חיל האוויר, דוד עברי. הם נהגו להטיס את המסוקים בעצמם וכך לחסוך שעות טיסה יקרות של טייסות המסוקים הסדירות. המסוקים הוצאו סופית מן השירות ב1983[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Société ,nationale des constructions aéronautiques du Sud-Est החברה הדרום מזרחית לתכנון אווירונאוטי.
  2. ^ Société nationale des constructions aéronautiques du sud-ouest, החברה הדרום מערבית לתכנון אווירונאוטי.
  3. ^ 3.0 3.1 על פי האשכול מסוקי אלואט בחיל האוויר, בפורום פרש צבא וביטחון.
  4. ^ אבינעם מיסניקוב, ‏אלואט 03 "ה' יראה", באתר "מרקיע שחקים".
  5. ^ על פי הדף טייסת החרב המהתפכת באתר חיל האוויר הישראלי.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 נעם הרטוך, ‏העפרוני - מבט נוסטלגי על מסוק האלואט ושירותו בחיל האוויר, באתר "מרקיע שחקים".
  7. ^ 7.0 7.1 "לא קלה דרכנו", באתר חיל האוויר הישראלי.