אלווים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Disambig RTL.svgאין לבלבל עם עלאווים, קבוצה אתנית וכת דתית שמרכזה בסוריה.

האלווים (טורקית: Alevîler) היא קבוצה דתית-תרבותית ותת-אתנית המרוכזת בטורקיה. האלווים מתייחדים בדתם הנחשבת לפלג של האסלאם השיעי "השנים עשרי", אך אינה מוכרת על ידי הסונים כחלק מהאסלאם, ובמסורות תרבותיות שונות. ישנם אלווים טורקים, כורדים וערבים ובכל קבוצה אתנית נחשבים האלווים כנבדלים תת-אתנית מהקבוצה האתנית שלהם. האלווים הערבים קרובים מאוד לעלאווים בסוריה ומקיימים איתם קשרי משפחה ותרבות‏[1].

המונח "אלווי" הוא מונח חדש יחסית המתייחס לזיקתם של האלווים לח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב מייסד השיעה, שהיה חתנו ובן-דודו של הנביא מוחמד[2], בעוד לאורך הדורות הם כונו לרוב בכינויים אחרים כגון נוציירים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של האלווים אינו ברור, אך ההנחה המקובלת היא כי האלווים, שנקראו "נוסייריה", הם בעלי זיקה לזרם השיעי המרכזי התריסרי. בנוסף, האלווים הושפעו מן הנצרות, וממנהגים אליליים שקדמו להופעת האסלאם בהסהר הפורה. האלווים מופיעים לראשונה בכתובים במאה העשירית. האלווים עצמם מייחסים את מקורותיהם לאימאם האחד-עשר חסן אל-עסכרי (الحسن العسكري) (846-874), אשר היה מורהו של אבן נוסייר (נפטר ב־868). נוסייר הכריז על עצמו כ"באב" (שער/דלת) או נציגו של האימאם האחד-עשר. נראה כי הכת התארגנה לראשונה בהנהגת תלמידו של א-נוסייר, אל-חסיבי, אשר מת בחאלב בשנת 969. נכדו של אל-חסיבי, אל-טברני, עבר לגור בלטקיה, עיר חוף בסוריה. שם הגה את האמונה הנוציירית, ויחד עם תלמידיו המיר את דתם של רוב תושבי העיר.

ישנן ארבע קבוצות מרכזיות של אלווים בטורקיה:

  1. אלווים בקטשים אשר לפי כמה הערכות מספרם נע בין עשרה לשנים עשר מיליון נפש.‏[3]
  2. אלווים דוברי ערבית הנמצאים בדרום טורקיה. מספרם בטורקיה הוערך ב-1995 בין 800,000 למליון. כמעט כל הערבים בטורקיה הם אלווים‏[1] והם קשורים לעלאווים של סוריה. רובם מרוכזים במדינת האטיי אשר עד 1939 הייתה חלק מסוריה.
  3. אלווים הדוברים טורקית מעורבת עם אזרית, החיים באזור קראס (Kars).
  4. אלווים טורקים-כורדים, מרוכזים בלב אנטוליה באזור דריסים (Derism))‏[4], המהווים כשליש מהכורדים בטורקיה

האלווים ברפובליקה הטורקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלווים בטורקיה

עם תום מלחמת העולם הראשונה והקמתה של טורקיה לא נשארו באנטוליה מיעוטים גדולים. במדינה הטורקית היה לכאורה שוויון אזרחי ופוליטי. המהפכה הכמאליסטית שהקים מוסטפא כמאל אטאטורק, סימנה את תחילתה של תקופה חדשה בהיסטוריה של האלווים. היחס העוין המסורתי כלפיהם מצד המדינה השתנה עם פעולות החילון של אטאטורק בהן הם תמכו בכל לב. בין השנים 1924 - 1938 הממשלה הרפובליקנית ביטלה את כל המכשולים בדרך לשילוב הדרגתי של האלווים בחברה הטורקית. האלווים תמכו בהפרדת הדת מהמדינה וייחסו כבוד רב לאטאטורק עד כי הם מקיימים פולחן לכבודו המורכב מאלמנטים דתיים. האנשים הפשוטים בכפרים היו משוכנעים כי הייתה ברית הדדית סודית בין אטאטורק לאלווים. תופעה זו מסמנת שינוי משמעותי בהיסטוריה של הקהילה אשר הדימוי העצמי שלה במשך מאות שנים היה מבוסס על התנגדות לרשויות המדינה ומוסדותיה. זה נמשך כל עוד המדינה עצמה נשארה נאמנה לעקרונות החילון שנקבעו על ידי אטאטורק. לא פלא כי בכניסה לבית אלווי ניתן לראות לא פעם תמונות של האימאם עלי ושל הקדוש חאגי בקטש ולי לצד ציור של אטאטורק.

בשנת 1928 עם ביטול הסעיף בחוקה שהכריז כי האסלאם הוא דת המדינה הטורקית נעשה צעד נוסף בכיוון החילון והדת הפכה לעניין אישי. הדבר תאם לתפיסת האלווים את הדת כאיזוטרית. באופן מסורתי הדת היא עבורם עניין שבלב. שנות מלחמת העולם השנייה הביאו להתגברות האוטוריטאריות של המדינה וזו השפיעה מצדה על מעמד המיעוטים. המשטר הכמאליסטי, שנקט מדיניות חלונית קשוחה, אטאטזים כלכלי קיצוני, לא תאם תמיד את האינטריסם והלוך רוחם של בני המיעוטים. הצלחת המפלגה הרפובליקנית בשנת 1950 הייתה ניצחון למיעוטים והפרידה מן הכמאליזם הנוקשה נמשכה ואף גברה עם עלות הדמוקרטים לשלטון, דבר שתאם בהחלט את מאווייהם של המיעוטים, המוסלמים כמו גם הלא-מוסלמים.‏[5]

האלווים תמכו ברפובליקה, כמו שתמכו בעקרונות היסוד של החילוניות והלאומניות, משום שזה נראה להם האמצעי הטוב ביותר כדי להתגבר על מעמדם הנחות כמיעוט דתי. העידן החדש הציע למעשה לאלווים להתקדם ברמה החברתית, הכלכלית והפוליטית במדינה בתנאי שלא ידגישו בציבור את זהותם הדתית הנבדלת. אבל, החסרונות של הרפובליקה לאלווים היו כפויים לרפובליקה עד לשנת 1960 .כאשר דור חדש גילה שהמרקסיזם הוא אמצעי טוב הרבה יותר להשגת שוויון, החלו רבים מהאלווים לחפש דרכים מדיניות חדשות.‏[6]

בין שנות ה-60 וה -70 של המאה ה-20 התקימה הגירה גוברת מן הכפר אל העיר בשל חוסר תעסוקה, מצוקה כלכלית וחוסר תקווה ממשית לשינוי. כל אלה, בתוספת השפעת תנועות מהפכניות רדיקליות מרחבי העולם, החלו נותנות בהדרגה את אותותיהן בזירה הפוליטית. הדבר התבטא, בעיקר בסוף שנות ה-60, בקבוצות מחתרת רדיקליות ומיליטנטיות מימין ומשמאל.‏[5] הכפריים דיברו על זמנים יותר קשים מבחינת מים ושדות, אנשים היו מאבדים אפילו ציוד חקלאי בעיקר בחשד שנגנבו. הם אמרו גם שהיה קשה יותר למצוא אדמה לעבד, והיו גולשים לטריטוריה של כפרים אחרים. כל זה היה מוביל לעתים קרובות לוויכוחים והידרדרות מצבים לאלימות, דבר שירד בצורה משמעותית בימינו. הקשר המתגבר של הכפריים עם העולם החיצוני הפחית את ההומוגניות של האנשים בקהילה. מה שעוד הפחית את האלימות זה היעדר התחרות בעסקי החקלאות ועלייה בשיתופי הפעולה כדי ללמוד דרכים להצליח בעולם החיצוני.

עד לתחילת שנות ה-80, האלווים לא היו על המפה הטורקית, אך מאז הקהילה חוותה תקומה מסיבות שונות, חברתיות ופוליטיות, בין הוצאה לאור של חומרים תקשורתיים, עד למעבר האנשים לערים הגדולות, והרדיפה אחר עתיד כלכלי ומשגשג. במושגים כללים אפשר לצמצם את הגורמים הפוליטיים לשלוש סיבות:

  1. הנפילה של התנועה הסוציאליסטית שהייתה פופולרית בקרב הדור הצעיר והבינוני שחלק גדול מהם היו גם בתנועה השמאלנית.
  2. עלייתה של תנועה אסלאמית פוליטית בטורקיה.
  3. הבעיה הכורדית מאחר שהרבה אלווים הם כורדים, אז הנטייה הייתה להזדהות דרך הזרם הפוליטי.

בשנות ה-80 האלווים ניסו ליצור איחוד דתי ופוליטי ועם גדילתם של האסלאם בטורקיה האלווים הרגישו לא בנחת לכן מרבית מהם פנו לאידיולוגיות יותר אוניברסליות. בתהליך ההתחדשות של העדה, היא להיות בעלת חשיבה דמוקרטית חילונית פרוגרוסיבית.‏[7]

מאז אמצע שנות ה-90, כתוצאה מהתחזקותה של התנועה האלווית החדשה, לעומת ביקורתיים לגבי היחס שלהם כלפי הכמאליזים הפכו למיעוט חזק. לאחר הכורדים, האיסלמיסטים ואפילו חלקים של צבא הפנו גבם לכמאליזים. נותרו הקבוצה היחידה החברתית להגן על כוקלקטיב זה. בזמן שכל הכפריים נהנים מטקסים אלו, רוב המשתתפים משתייכים יותר לפלג השמאלי החברתי הדמוקרטי שהיה דומיננטי בין 1970 ל- 1990. מדגישים את האוניברסליות של האלווים בכך שזה מתמקד באדם או באנושות, והדרך המתאימה לחיות בעולם המודרני. עניין זה לא הפסיק להתקיים אחרי שהפלג הדמוקרטי החברתי הפסיד בבחירות 1999, ובנוסף עזיבתם של הרבה נציגים של הקהילה.‏[8]

לאחרונה כמה מהבכירים בדת האליווית התייחסו לעצמם כאל דת האסלאם האמיתית. מבחינה דתית האלווים קרובים יותר לשיעים, אך בפוליטיקה יותר לסונים. עוד קבוצה שמנסה לשחרר את האלווים מהמסורת הרגילה זוהי קבוצה של מאמינים חילוניים. מעבר לקבוצות אלו ישנן גם שתי קבוצות שמנסות לגשר בין המסורת הרגילה לדור החדש. בכל המקרים חוזר העניין של המוצא של כל אלווי, מאיפה הגיע. הדידיים של האלווים תמיד מתגאים בזה שהם צאצאים של הנביא מוחמד ושנים עשר האימאמים, מה שנותן להם סמכות מוחלטת לכל עניין. הדור החדש מדבר על הפצתה של הדת, בכוונה להגיע למקומות חדשים שבהם אנשים לא אלווים ילמדו על האלווים, ויגיעו למצב של להתגאות במעבר של אותם נוצרים או סונים לאלווים.

אורח החיים האלווי והאמונה האלווית מתאימים באופן כללי יותר לחיי הכפר, המבודדים והמרוחקים מכל צורה של שלטון, לפי כללים עצמאיים נוקשים. אולם כיום כל מי שרוצה ומאמין יכול לאלווים. הצמיחה של הדור החדש, והדרך בה הצעירים מחליטים לבסס את אמונתם אינה קשורה למה שהדדיים (מנהיגים רוחניים) מציעים, ולכן כוחם של אלה דעך וכמעט נעלם.

בשנים האחרונות, חלה מגמה של נשואים מחוץ לקבוצה , במיוחד בקרב גברים אשר למדו באוניברסיטאות ו / או חיו באזורים אחרים של טורקיה. נישואים כאלו מקובלים כל עוד לא מדובר בנשואים של נשים מחוץ לקבוצה, שכמו אצל קבוצות אחרות אינם מקובלים.

האלווים נוטים לתמוך בצד השמאלי של המפה הפוליטית בטורקיה. עם זאת יש אנשים באזורים כפריים (בדרך כלל בני משפחות של אלווים בולטים) שתומכים במפלגות שמרניות "מפלגת נתיב האמת" (שנות ה-90).

הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלווים טוענים כי הינם שיעים מן הזרם של "שנים עשר האימאמים", אבל בעיני הסונים הם נחשבו לכופרים וקיצוניים, והוצאו מחוץ לגבולות האסלאם בשל הערצתם כאל את האמאם עלי. הדת האלווית דמוה מאוד למאפיני הדת השיעית האסמעילית. האלווים כמו האיסמאעילים מאמינים במערכת של התגלמות אלוהית וכן בקריאה איזוטרית של הקוראן. אך שלא כמו האיסמאעילים מאמינים האלווים כי עלי הוא התגלמות האלוהות בשילוש הקדוש - עלי הוא ה"משמעות". מוחמד הוא ה"שם" וסלמאן הפרסי הוא ה"שער". הקתכיזם האלווי מבוטא בנוסחה: "אני פונה אל השער, אני כורע בפני השם, אני מעריץ את המשמעות". האלווים מתפללים בנוסח שגובש אחרי השהאדה: "אני מעיד שאין אל פרט לעלי", אך הוא גם חייב להצהיר כי הינו מוסלמי. האלווים מאמינים כי הם המוסלמים הטובים והאמיתיים ביותר.

הדת האלווית הינה סודית, והאלווים אינם מקבלים לפרסם את ספרי הקודש. רוב האלווים אינם יודעים הרבה על תוכנם של כתבי הקודש או של התאולוגיה האלווית, הנשמרים בידי מעמד מצומצם של שותפי סוד. בגיל 15 או 16 מקבלים הבנים האלווים שיעורי דת, אך עליהם מוטל להחליט האם הם רוצים להמשיך בלימוד הדת, להיות תלמידיו של שייח', ולהתחיל בדרך ארוכה ללימוד סודות הדת האלווית. בכך ובדברים נוספים קיימת הקבלה בין האלווים לבין הדרוזים.

ישנם שישה עקרונות אמונה של האלווים:‏[9]

  1. אמונה באל אחד: האלווים מאמנים כי האל הוא השליט, קובע הכל, הכל בידיו. המטרה שלהם היא לעמת את אמונתם עם אמונה של קבוצות דתיות אחרות. האמונה שלהם היא כי מי שעושה מעשים טובים אלוהים יגמול לו בחיי נצח בגן עדן. העונש של הכופר, לעומת זאת, הוא שריפה לנצח בגיהנום.
  2. אמונה במלאכים: האלווים מאמנים במלאכים טובים ורעים. האלווים מאמנים במלאך גבריאל שהוא השליח של אלוהים לנביא מוחמד במהלך הורדת הקוראן. עם זאת מרביתם לא מאמנים בקיום העל-טבעיות ואומרים כי השטן קיים.
  3. אמונה בספרי הקודש: האלווים מדברים על ארבעה ספרים קדושים – תורה, בשורה, תהילים וקוראן. ספרים אלו שייכים לדתות המונותואיסטיות כלומר: היהדות, הנצרות והאסלאם. כמעט כל האלווים אומרים כי ארבעת ספרי הקודש היו "השלחה מן השמים אל נביאם מסוימים: תורה למשה, תהילים לדוד, הבשורה לישו, והקוראן למוחמד". הם מאמנים כי הספרים הקדושים הם התגלות אלוהית וההתגלות האחרונה הייתה בקוראן. הקוראן אם כך, מכיל את שלושת הספרים הקודמים. האלווים בדרך כלל קוראים את הקוראן בטורקית ולא בערבית כדי להדגיש כי חשוב לאדם להבין את מה שהוא קורא.
  4. אמונה בנבואה: האלווים מאמנים בנביאים המוזכרים בקוראן שהם אנשים שנבחרו על ידי האל לזמנים מסוימים: משה, דוד, ישו ומוחמד אלה שקבלו את ספרי הקודש מהשמים. מאמנים בנביאים אחרים: נוח ואברהם. האלווים מאמנים שהנביאים הם ייצוגים אנושיים של האל. הם בעיקר מאמינים ומחשיבים את מוחמד וישו כנביאים האחרונים. ישו- כמו כל הנביאים האחרים נחשב למשיח. הם מאמנים שהוא נולד למריה הבתולה והנס הוא תחייתו מהמוות. מחשיבים אותו כי הוא פעל נגד הכופרים בימיו. יש גם כמה אלווים שמאמנים שישו הוא האדם השני שהגיע לכדור הארץ כמו המהדי האמאם השנים עשר. מוחמד- האלווים מאמנים במוחמד שהוא הנביא האחרון והוא המקלט של הקוראן ובן דודו של עלי, וחתנו הוא אביה של פאטמה אל-זהרא.
  5. אמונה ביום הדין: הם מאמנים שאלוהים ישפוט האנשים על ביצוע הפולחן הדתי במהלך חייו, אם אדם הוא צדיק ומאמין הוא יכנס לגן עדן ואם לא הוא יכנס לגיהנום לנצח.
  6. אמונה בגורל: האלווים מאמנים כי אלוהים שופט את הכל וקובע הכל, הוא המקור של הטוב והרע.

מיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלווים מאוד קשורים לדת ובכל דבר בחיים הם תמיד חוזרים לשורשי הדת בזיקה חזקה למיסטיקה. פרשנות זאת נקראת "סופיות". האלווים מאמינים בעלי ומחשיבים אותו כערך עליון ומחשיבים גם את קרב כרבלא, ושנים עשר האימאמים. אך הם לא רואים עצמם כשיעים והם מרגישים שהם מרוחקים מהשיעה של איראן.

הדרכים של האלווים לחזרה בתשובה נקראות "ארבעה דלתות וארבעים רמות":

  1. "חוקי הדת".
  2. " דרך הרוחניות".
  3. "ידע רוחני וקישורים רוחנים".
  4. "האמונה הרוחנית".

כל רמה בתוך הדלת נקראת "מקאם" על מנת לחזור בתשובה על האלווים לעבור בדלת הראשונה ולהמשיך להתקדם בכל הדלתות הבאות כדי לקבל הסמכה רוחנית שהיא עמוקה ומבוססת. אצל האלווים האדם האידאלי הוא אדם הקשור לדת ויש לו זיקה מיוחדת אליה, וכל הזמן הוא ממשיך בהשלמות הנפש בצדק, אבל הניתוח העכשוי לאדם השלם זה ששולט בכל הדחפים והצרכים שלו וזה משווה בין בני האדם ומשרת את האינטרסים של האחים. נקודה חשובה במיסטיקה האלווית שאדם המגיע לרמה של צדק האומנות: שקיפות, מציאות ואלוהית. והם חוזרים ומספרים את הסיפור של מנסור אל-חק שכינה את עצמו "אני הצדק."‏[10]

התייחסות האלווים ליסודות האסלאם והאמונה בהם:

  1. התפילה: בתפילה של האלווים מתקימת מערכת יחסים עמוקה עם מנהיג רוחני עד לדרגת הצופיות ויש להם מנהגים שונים "חאג' בקטש ולי". יש להם מנהגים שונים בתפילה רוקדים ושרים ביחד גברים ונשים, וטקסים שלא מתקיימת באסלאם.‏[11]
  2. צום: האלווים בדרך כלל בצום בחודש רמדאן אבל הם מקיימים צום בשנים עשר הימים הראשונים של חודש מחרם, אשר מגיע עשרים יום אחרי חג הקורבן. הם בדרך כלל צמים שלושה ימים בחודש פברואר.
  3. אל-שהאדתין: "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא השליח של אללה", אמירה הנדרשת מכל מוסלמי אבל האלווים הוסיפו לאמירה זו את האמירה "עלי הוא השליח של אלוהים והוא נאמן למוחמד."
  4. נדיבות (זקאת): אין נוסחה קבועה מהסכם צפוי נדבות בין האלווים. השיטה הנפוצה לצדקה היא באמצעות תרומת מזון, הקרבת בעלי חיים, תרומת כסף לעניים ולתמיכה בדת, פעילות חינוך וסיפוק מלגות לסטודנטים.
  5. עלייה לרגל: ביקור בקבר הקדוש חאג' בקטש ולי במטרה להתנקות רוחנית ולזכות לברכה רוחנית לעצמך ולאחרים. עלייה זו מתקיימת בכל שנה ב-16 באוגוסט.

החגים של האלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סמאח: ריקוד פולחן המאופיין בסיבובים וריקודים משותפים לגברים ולנשים כאחד בליווי מוזיקה מסוימת. סמאח היא חלק בלתי נפרד של הטקס "סים" (Cem). מסמל את דחיית העצמי ואיחודו עם אלוהים.
  • צום חודש מוחרם: האלווים צמים בדרך כלל ב-12 הימים הראשונים בחודש. צום יש להם צום או 20 יום אחרי חג הקורבן בהרלגים האלווים מתחלים בצום מהזריחה עד לשקיעה במהלך ה12 הימים יש אנשים שמתנזרים בדרך שהם גם לא שותים מים כל היום ולילה שהם צריכים הנוזלים בלילה, במהלך הצום הם נמנעים מכל הנאה או מנוחה. צום מחרם מצוין לזכר מות חוסיין בנו של עלי בקרב כרבלא.
  • עשורא: בסיום הצום של מוחרם יש סעודה מיוחדת הנקראת עשורא בה אוכלים מבחר גרעינים, אגוזים ופירות. יש המון מנהגים ששיכים לחגיגות אלה לזכר הצלת צאצאי חוסיין זין-אלעבדין בקרב כרבלא, אשר המשיכו את השושלת של הנביא מוחמד.
  • צום היזיר: חלק גדול מהאלווים צמים שלושה ימים באמצע חודש פברואר לכבוד היזיר,כי הם מאמינים בעל טבעיות האל ששלח את הייסורים לאורך כל ההיסטוריה.
  • חג הקורבן: מקריבים כבש ומחלקים אותו לשאר האנשים כחלק מהחגיגות של הקורבן. האלווים גם מקרבים כבש ומשתתפים בסעודות לזכר יקיריהם שנפטרו. לפי המסורת קוראים לו קורבן עבד מוסא. אנשי הכפר האלווים מתאספים פעם בשנה בחדשי החורף כדי להקריב קורבן (כבש), וכדי לבקש רחמים וברכות מהאל. האלווים המתגוררים בערים מתאספים במסגדים כדי לבצע משימה זו. הם מבקרים אחד את השני ומשתתפים בסעודה של בשר כבש ואורז ומשקה יוגורט בשם "אייראן".
  • אל-נירוז: חג החל ב-21 במרץ. חג זה ידוע אצל האלווים כיום החידוש, הפיוס, וכן כתחילת האביב. יש גם המאמנים כי זה יום הולדתו של האמאם עלי; שזה יום החתונה של עלי ופאטמה; שזה היום בו הוציאו את יוסף מהבאר; או יום בריאת העולם.‏[12]

הדעות הקדומות והרדיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלווים נרדפו במשך מאות שנים בידי הרוב הסוני בקרבו חיו עקב אמונתם. האלווים היו נתונים לא פעם גם לאלימות קשה. בבתי הספר התלמידים האלווים לא נחשבו כמוסלמים ולא השתתפו בשיעורי הדת. האלווים פועלים כנגד אפליה זו.‏[13]

הארגונים של האלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורקיה יש ארגונים ובתי תפילה רבים של האלווים. כמעט בכל חודש נוסדים ארגונים ואגודות חדשים בכל רחבי הארץ במטרה לשמר המסורת של האלווים ושל חאג' בקטש ולי. רבים מהאלווים היגרו לשכונות בערים הגדולות בטורקיה שם הם נוטים לא פעם להתקבץ בריכוזים. המרכזים האלווים משמשים לא רק לתפילה כי אם גם למטרות חברתיות ותרבותיות. להלן חלק מהפעילויות והשירותים הניתנים על ידי הארגונים האלויים:‏[14]

  1. טקס שבועי.
  2. קורסי הכשרה להתעמקות בדת.
  3. בתי ספר ציבוריים ללימודי השלמה.
  4. שיעורי עזר בשפות.
  5. קורסי מלאכה ומיומנויות לנשים.
  6. רפואה ורפואת שיניים.
  7. שירותים למסיבות חתונה ושמלות כלה.
  8. קורסים וימי עיון על האלווים הבקטשים.
  9. מלגות לאוניברסיטות ולימודים.
  10. מכירת ספרים וקלטות.
  11. מחקרים ספרותיים.
  12. הוצאת ספרים וכתבי עת.
  13. תכוניות טלוויזיה ותחנות שידור ברדיו.
  14. שירותי הלוויות וקבורות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Shindeldecker, John. Turkish Alevis Today. Istanbul: Sahkulu Kulliyesi Vakfi,1998.
  • Shankland, David. The Alevis in Turkey: The Emergence of a Secular Islamic Tradition. London: Routledge Curzon, 2003.
  • White, Paul J. Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview. Leiden: Brill,2003.
  • The Lion and the Gazelle, 2009) dvd).
  • Alevi Identity: Cultural, Religious and Social Perspectives: Papers Read at a Conference Held at the Swedish Research Institute in Istanbul. Istanbul: The Swedish Institute, 1998.
  • דוד קושניר. "מיעוטים וזהות לאומית לאומית בטורקיה של ימינו", בתוך שפר, מירי ומיכאל וינטר (עורכים). טורקיה: העבר העות'מאני והווה הרפובליקני. תל אביב: מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל אביב, 2007, עמ' 337-319.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלווים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Turkey: A Country Study, Kessinger publishing, 2004, page 142
  2. ^ John Shindeldecker, Turkish Alevis Today (Istanbul: Sahkulu Kulliyesi Vakfi, 1998), p.8
  3. ^ Shindeldecker, Turkish Alevis Today, p.11
  4. ^ Martin van Bruinessen, "Kurds, Turks and Revival in Turky," pp.1-9
  5. ^ 5.0 5.1 דוד קושניר, "מיעוטים וזהות לאומית לאומית בטורקיה של ימינו," טורקיה: העבר העות'מאני והווה הרפובליקני (תל אביב: מרכז משה דין, אוניברסיטת תל אביב, 2007), עמ' 319-337
  6. ^ Paul J. White, Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview (Leiden: Brill, 2003), pp. 53-69
  7. ^ Alevi Identity: Cultural, Religious and Social Perspectives: Papers Read at a Conference Held at the Istanbul: Swedish Research Institute in Istanbul, 1998), pp.15-96.
  8. ^ White, Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview, pp.53-69
  9. ^ Shindeldecker, Turkish Alevis Today,pp.13-25
  10. ^ Shindeldecker, Turkish Alevis Today, p.42
  11. ^ The Lion and the Gazelle (2009) dvd
  12. ^ J Shindeldecker, Turkish Alevis Today, pp.25-35
  13. ^ White, Turkey's Alevi Enigma: A Comprehensive Overview, pp.53-69
  14. ^ Shindeldecker, Turkish Alevis Today, pp. 47-56