פיקוד הדרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אלוף פיקוד הדרום)
פיקוד הדרום
סמל ודגל של פיקוד הדרום
סמל ודגל של פיקוד הדרום
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צבא הגנה לישראל
סוג פיקוד מרחבי
בסיס האם באר שבע
אירועים ותאריכים
מלחמות כל מלחמות ישראל
פיקוד
יחידת אם המטה הכללי
דרגת המפקד אלוף  אלוף
מפקדים מפקדי הפיקוד

פיקוד הדרוםר"ת: פָּדָ"ם) הוא פיקוד מרחבי בצה"ל. הפיקוד, שמפקדתו הראשית שוכנת בבית הסראייה בבאר שבע, אחראי לכל היחידות הממוקמות בגזרת עזה, הנגב, הערבה ואילת. מטה הפיקוד צפוי עד 2023 לעבור למתחם בצמוד לקריית התקשוב שמוקמת במזרח באר שבע. מפקד הפיקוד הנוכחי הוא אלוף ירון פינקלמן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל ותג פיקוד הדרום הישן, שהיה בשימוש משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד 2019. בספטמבר 2019 נכנס הסמל החדש עם שועל שעבר רענון ועיצוב מחדש[1]

במשך שנים רבות היה אחראי פיקוד הדרום על הגנת הנגבחצי האי סיני, בעת שהיה בשליטת ישראל) מפני מצרים. פיקוד הדרום היה מעורב בכל 5 מלחמות שבין ישראל למצרים: מלחמת העצמאות (1949-1948), מבצע קדש (1956), מלחמת ששת הימים (1967), מלחמת ההתשה (1970-1968) ומלחמת יום הכיפורים (1973). ריבוי הפעילות המבצעית באזור והנטל הרב על הפיקוד גרם לתחלופה מהירה יחסית של מפקדי הפיקוד.

במהלך פעולות התגמול, בחצי הראשון של שנות ה-50, ערך פיקוד הדרום פעולות אחדות, נגד מצרים ונגד ירדן. באמצע שנות ה-50 פורק הפיקוד משיקולי תקציב והפך למחוז דרום כחלק מפיקוד המרכז, אך הוקם מחדש לאחר חצי שנה.[2]

בעקבות מלחמת ששת הימים צורף חצי האי סיני לשטח שבשליטת פיקוד הדרום. הפיקוד נשא בחלק ניכר מעול הלחימה במלחמת ההתשה, שהחלה ב-8 במרץ 1969 ונמשכה עד 7 באוגוסט 1970. המלחמה התאפיינה בהפגזות כבדות של ארטילריה מצרית על עמדות צה"ל לאורך התעלה ובפשיטות קומנדו מצריות. בתגובה הפעיל צה"ל את חיל האוויר שניסה לשתק את מקורות הירי לאורך התעלה ובשלב מאוחר יותר עבר לתקיפת מטרות רבות בעומק מצרים. בנוסף, יזמה ישראל פשיטות קומנדו ופשיטות משוריינות לשטח מצרים.

במלחמת יום הכיפורים הייתה זירת הדרום הזירה היבשתית החשובה ביותר. הצבא המצרי חצה את תעלת סואץ וערך התקפה רחבת היקף על קו בר-לב. סמכות מפקד הפיקוד הופקעה מהאלוף שמואל גונן ("גורודיש") שאיבד שליטה בתחילת המלחמה בעקבות סכסוכים חוזרים ונשנים עם אלוף (מיל') אריאל שרון (שהיה קודמו בתפקיד). הממשלה מינתה בצו חירום את רא"ל חיים בר-לב, הרמטכ"ל לשעבר, כמפקד-על של חזית הדרום והוא זה שהנהיג את המלחמה שם עד לסיומה.

החל משנות ה-80, לאחר שנחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, הייתה חזית הדרום מול מצרים שקטה למדי ועיקר הפעילות התמקדה בשמירה על הגבול בפני מבריחים וביטחון שוטף ברצועת עזה.

לפיקוד הדרום יש המנון, שכתב איזי מן והלחין דרור אלכסנדר: "ארץ הדרום / של אשל ושיטה / אנחנו הפיקוד / על פני הסכנה / ארץ הדרום / שקטה אך לא שקטה / אנחנו הפיקוד / שומרים על המדינה...".

האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק מרכבה סימן 4מ עם מערכת "מעיל רוח" מסייר בציר הוברס.
אימון צמ"ה של "חתולי הפלדה"
ערך מורחב – האינתיפאדה השנייה - הלחימה ברצועת עזה

באינתיפאדה השנייה היה אחראי פיקוד הדרום על המלחמה בטרור ברצועת עזה. גדר המערכת שנבנתה סביב הרצועה ב-1993 סייעה למניעת זליגה של פיגועי התאבדות מהרצועה, אך המחבלים עקפו בעיה זו באמצעות פיתוח רקטות קסאם שנורו מעל הגדר לעבר יישובי עוטף עזה והעיר שדרות. רצועת עזה - אחד המקומות הצפופים בעולם - הייתה ידועה כמעוז קיצוני של הטרור, בייחוד של החמאס והג'יהאד האיסלאמי - שם הם שלטו במחנות הפליטים והקימו תעשיית יצור אמל"ח משגשגת. עזה רוויה בנשק נ"ט ולכן יש בה סכנה גדולה לכלי רכב בעלי מיגון קל. החל משנת 2004 הלחימה ברצועת עזה נהפכה לאינטנסיבית במיוחד, וכללה סיכולים ממוקדים, פשיטות משוריינות קצרות ומלחמה עיקשת במנהרות ההברחה והתופת של המחבלים. בעקבות ריבוי פעילות הטרור ברצועה, ובייחוד המנהרות וירי הקסאמים, חישפו דחפורי חיל ההנדסה שטחים נרחבים מאוד בצפון ודרום הרצועה והרסו (לפי מספרים של ארגוני זכויות אדם) אלפי בתים. זירות העימות העיקריות ברצועה הן (מצפון לדרום) מעבר ארז, בית חאנון, מחנה הפליטים ג'בליה, חאן יוניס, ציר כיסופים, רפיח וציר פילדלפי.

בשנת 2005 היה פיקוד הדרום מעורב בביצוע תוכנית ההתנתקות שחלקה העיקרי היה פינוי כל ההתנחלויות ברצועת עזה. ב-12 בספטמבר יצא אחרון החיילים מרצועת עזה וצה"ל נערך מחוץ לגדר המערכת.

אחרי האינתיפאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מקובל לציין את סוף האינתיפאדה השנייה ב-2005. אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות באוגוסט-ספטמבר 2005 המצב ברצועת עזה רק הסלים. קצב ירי הרקטות גבר, וצה"ל חזר לתקיפות אוויריות של פעילי טרור ומחסני אמל"ח. ב-25 ביוני 2006 נחטף החייל גלעד שליט ובעקבותיו יצאה ישראל למבצע גשמי קיץ שגרם נזק ואבדות לארגוני הטרור, אך לא השיג את מטרתו, בין השאר בעקבות פרוץ מלחמת לבנון השנייה בחזית הצפונית. בשנים שלאחר מכן התנהל עימות מוגבל ביישובי עוטף עזה שספגו פגיעות רקטות ופצמ"רים וברצועת עזה שם תקף צה"ל את ארגוני הטרור. ב-2008 הגיעו ישראל וחמאס להסכם רגיעה "תהדיאה", אך הוא נשבר בנובמבר 2008 ובעקבות הסלמה נוספת יצא צה"ל בסוף דצמבר למבצע עופרת יצוקה (דצמבר 2008 - ינואר 2009). ההיבט הצבאי של המבצע נוהל על ידי מפקד פיקוד הדרום האלוף יואב גלנט. במבצע גרמה ישראל נזק כבד ואבדות רבות לארגוני הטרור ובראשם לחמאס (למעלה מ-700 מחבלים נהרגו במבצע) תוך ספיגת מעט מאוד אבדות. מנגד, ישראל ספגה ביקורת בעולם על הנזק הרב שגרמה ברצועת עזה. בעקבות המבצע קטן ירי הרקטות באופן ניכר.

עד סוף 2010 שרר באזור שקט יחסי, אך המצב הסלים שוב בדצמבר 2010, אז ירה חמאס טיל נגד טנקים מדגם קורנט אל עבר טנק ישראלי. סבב הלחימה ידע הסלמות ורגיעות, כאשר באפריל 2011 רשמה מערכת כיפת ברזל יירוטים מוצלחים של רקטות גראד 122 מ"מ תקניות שנורו אל עבר אשקלון, אשדוד ובאר שבע.

ב־18 באוגוסט 2011 התרחשה מתקפת הטרור בדרום ישראל, כ-12 ק"מ מצפון לאילת, בסמוך לגבול ישראל-מצרים. מחבלים מצרים פתחו באש על אוטובוס "אגד" (קו 392) בכביש 12, ובהמשך פתחו באש (לרבות שיגור טיל נ"ט) על אוטובוס נוסף ומכוניות של אזרחים ישראלים ובכך רצחו שישה אזרחים ישראלים, ופצעו 40. בחילופי האש במהלך המרדף אחרי התוקפים נהרגו 7 מהמחבלים, חמישה חיילים מצרים וכן חייל צה"ל ולוחם ימ"מ. ישראל הגיבה לפיגועים בהתקפה של חיל האוויר לעבר מטרות של ועדות ההתנגדות העממית ברצועת עזה, אותו האשימה ישראל בתכנון הפיגוע. הפלסטינים הגיבו בירי רקטות לעבר יישובי הדרום שגרר חילופי אש שנמשכו מספר ימים.

בשנת 2012 היו שני סבבים של הסלמה:

מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיר מנהרת טרור שאותר במהלך מבצע צוק איתן

אחרי מבצע עמוד ענן שרר שקט יחסי, שהופר מדי פעם בשיגורי רקטות ופצמ"רים ובהתקפות על ציר הוברס. צה"ל הגיב באופן נקודתי להפרות וכמעט שלא ביצע פעילות צבאית התקפית בהיקף משמעותי. בחודש מרץ 2014 החל המצב להתדרדר, בירי של למעלה מ-60 רקטות על ישראל. הירי נמשך עד לתחילת יולי 2014, אז בעקבות ההסלמה והירי הגובר יצאה ישראל למבצע צוק איתן. המבצע החל ב-8 ביולי 2014, והסתיים ב-26 באוגוסט עם הפסקת אש. המבצע החל בעקבות ירי רקטי הולך וגובר מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל, כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים ורציחתם ב-12 ביוני. בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה, תחילה לעיירה בית חאנון, במטרה להרוס את מנהרות הטרור. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.

עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 188 מהן כשלו ונפלו בתוך שטחי הרצועה ו-3,607 מהן נפלו בשטחים פתוחים. מנגד צה"ל תקף 6,231 מטרות טרור בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל עד היסוד ו-32 מנהרות טרור הושמדו בידי חיל ההנדסה הקרבית.[3]

בצד הישראלי נהרגו 67 חיילים ו-5 אזרחים, ונפצעו 1,620 חיילים ו-837 אזרחים. מבחינת הפלסטינים, מבצע צוק איתן היה קטלני ביותר: 2,203 פלסטינים נהרגו במהלך המבצע, מתוכם, בין 1,068 ל-1,408 פעילי טרור ובין 805–1473 אזרחים הרוגים, מעל ל-11,000 פלסטינים פצועים, ומעל ל-200 פעילי טרור נשבו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל. במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה נאלצו לנטוש את בתיהם.

לאחר מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי בהערכת מצב במטה פיקוד הדרום במהלך מלחמת חרבות ברזל

ב-2016 הוקמה המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות של פיקוד הדרום, ומאז 2017 החלה בגילוי, איתור והשמדה שיטתית של מנהרות הטרור חודרת הגדר שחפרו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מרצועת עזה אל תוך שטח ישראל.

מבצע שומר החומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2021 התרחש מבצע שומר החומות שנפתח עקב שיגור רקטות פלסטיניות על ישראל מרצועת עזה. במבצע שיגרו החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני למעלה מ-4000 רקטות על ישראל, כולל על עוטף עזה, אשקלון, אשדוד, השפלה, גוש דן וירושלים. מהירי נהרגו 9 ישראלים (8 אזרחים וחייל) ו-3 עובדים זרים. מנגד, צה"ל - ובעיקר חיל האוויר הישראלי - תקף אלפי מטרות טרור ברצועה, השמיד מעל 100 ק"מ של מנהרות לחימה ברצועת עזה, בניינים רבי-קומות ששימשו כמטות ומפקדות ארגוני הטרור, נכסי מודיעין צבאי ומשגרי רקטות. בתקיפות צה"ל נהרגו מעל ל-200 מחבלים ו-25 מחבלים בכירים.

בין שומר החומות למלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מבצע שומר החומות שרר שקט יחסי למשך שנה, שהופר מדי פעם בשיגורי רקטות ופצמ"רים ובהתקפות על ציר הוברס. צה"ל הגיב באופן נקודתי להפרות וכמעט שלא ביצע פעילות צבאית התקפית בהיקף משמעותי. המצב החל להתדרדר בליל 2 באוגוסט 2022 בו ערכו צה"ל, מג"ב והשב"כ, כחלק ממבצע שובר גלים, מבצע מעצרים נרחב בג'נין, שבמהלכו נעצר בסאם א-סעדי, ראש הג'יהאד האסלאמי בג'נין. המעצר הביא לאיומי הסלמה, מצד הג'יהאד האסלאמי, והעלאת המתיחות. לאחר שכל הניסיונות להפיג את ההסלמה נכשלו פתח צה"ל במבצע עלות השחר במסגרת המבצע תקף צה"ל מטרות המזוהות עם הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה, כולל מחסני אמצעי לחימה ועמדות צבאיות, מתקני שיגור רקטות, מנהיגי הארגון ויעדים צבאיים נוספים.

דחפור משוריין D9R וכוחות הנדסה פועלים בעזה, מלחמת חרבות ברזל, 2 בנובמבר 2023

לאחר מבצע עלות השחר שרר שקט יחסי במשך פחות משנה. ב-2 במאי 2023 מת בכלא בישראל האסיר הביטחוני ח'דר עדנאן, חבר בפלוגות אל-קודס של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אחרי שביתת רעב ממושכת. בתגובה למותו, בהמשך אותו היום שיגרו הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני 102 רקטות לעבר שדרות, יישובי עוטף עזה וצפון הנגב. במטחים אלו נפצע קשה אדם (עובד זר) בשדרות ונפצעו עוד כ-6 אנשים. במשך שבוע נמנעה ישראל מלהגיב על הירי מהרצועה, עד 9 במאי, פתח צה"ל במבצע מגן וחץ.

מלחמת חרבות ברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת חרבות ברזל

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,500 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו 1,150 בני אדם, מתוכם רצחו 779[4] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־253 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,550[5] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 55[6] שוטרים, 10[7] אנשי שירות הביטחון הכללי ו־301 חיילים. בעקבות המתקפה הכריזה ממשלת ישראל על מלחמת חרבות ברזל, שמטרותיה הן השמדת חמאס, שחרור החטופים והשבת הביטחון ליישובי עוטף עזה.

השלב הראשון של פעילות צה"ל, שהחל ב-7 באקטובר, כלל הריגה של מאות מחבלים בשטח ישראל, טיהור עורף ישראל ממחבלים, יציבות קו הגבול והתקפה מהאוויר ומהקרקע של יעדי טרור ברצועת עזה. השלב השני היה תמרון קרקעי על ידי אוגדה 162, אוגדה 36 ואוגדה 252, בשילוב אש מהאוויר ומהים.

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיקוד הדרום

אלוף ירון פינקלמן
 
 
ראש מטה הפיקוד
תא"ל מנור ינאי
 
 
 
 
 
 
 
קצין אג"ם פיקודי
אל"ם אפרים אבני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אוגדת עזה

תא"ל אבי רוזנפלד
עוצבת אדום

תא"ל איתמר בן חיים
עוצבת הפלדה

תא"ל יצחק כהן
עוצבת סיני

תא"ל מורן עומר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חטיבת הגפן

אל"ם חיים כהן
 
 
חטיבת פארן

אל"ם שמר רביב
 
 
חטיבת גבעתי

אל"ם לירון בטיטו
 
 
עוצבת התבור

אל"ם יותם בורשטיין
גדוד האיסוף
הקרבי
נשר

 
 
גדוד האיסוף
הקרבי
איתם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חטיבת קטיף
 
 
חטיבת יואב

אל"ם איתמר דשל
 
 
חטיבת הנח"ל

אל"ם יאיר צוקרמן
 
 
חטיבת ירושלים

אל"ם נתאי עוקשי
גדוד
התקשוב
רעם

 
 
יחידת המודיעין
פיקוד הדרום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חטיבה 460

אל"ם דביר אדרי
 
 
חטיבה 401

אל"ם בני אהרון
 
 
חטיבת הנגב

אל"ם עברי אלבז
אגד לוגיסטי
מרחבי 5005

 
 
אגד לוגיסטי
מרחבי 5006

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית הספר להפעלת אש

אל"ם דוד גטניו
 
 
עוצבת עמוד האש

אל"ם אהוד ביבי
 
 
חטיבת הראל

אל"ם איתמר מיכאלי
 
 
 
 
 
יחידת המשטרה
הצבאית 392

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עוצבת השרון

אל"ם טל קוריצקי
 
 
עוצבת המחץ

אל"ם טל אלקובי
יחידת השלישות
פיקוד הדרום
 
 
יחידת הרפואה
פיקוד הדרום

 
 
 
 
 
 
גדוד ציוד
מכני הנדסי

 
 
בסיס אימונים
פיקודי דרום

 

מקרא:      חטיבה מרחבית;      חטיבת חי"ר;      חטיבת שריון;      חטיבת אש;      גבול אפור מסמן חטיבת מילואים


מפקדי הפיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן שם תקופת כהונה צעדים עיקריים הערות
אלוף יגאל אלון 1948 – 1949 מפקד חזית הדרום במלחמת העצמאות לימים ראש הממשלה (בפועל) ,שר החינוך, שר החוץ,שר הקליטה, שר העבודה ה-5 וסגן ראש ממשלת ישראל
סגן-אלוף יצחק רבין 1949 כיהן כממלא מקום לימים הרמטכ"ל ה-7 ,ראש הממשלה

,שר הביטחון ה-10 שר העבודה ה-7

אלוף משה דיין אוקטובר 1949 – אוקטובר 1951 במקביל למד קורס מפקדים בכירים בריטניה לימים הרמטכ"ל ה-4 ,שר החוץ, שר החקלאות ושר הביטחון ה-4
אלוף משה צדוק אוקטובר 1951 – ינואר 1954 מפקח הכללי של צהל ראש אגל בנוי ומשק במשרד הביטחון
אלוף יעקב פרי (פרולוב) 1954 כיהן כממלא מקום נשיא בית הדין הצבאי לערעורים ויו״ר האגודה למען החייל ויו״ר יד לבנים רחובות
אלוף-משנה צבי גילת 1955 פיקד עליו בתקופת הפדאיון ופעולות התגמול נספח צבאי בגאנה
אלוף מאיר עמית נובמבר 1955 – אוגוסט 1956 תכנן את מבצע קדש לימים ראש המוסד
אלוף אסף שמחוני אוגוסט – נובמבר 1956 מפקד הפיקוד בתקופת מבצע קדש, נספה בתאונת מטוס לאחר המלחמה, והועלה לדרגת אלוף לאחר מותו
אלוף חיים לסקוב נובמבר 1956 – ינואר 1958 תקופת מבצע קדש לימים הרמטכ"ל ה-5
אלוף חיים הרצוג (ממלא מקום) ינואר – יולי 1958 לימים נשיא המדינה ה-6
אלוף אברהם יפה יולי 1958 – מאי 1962 לימים מפקד אוגדה 31 במילואים ויו״ר רשות שמורת הטבע ממסיידי התנועה למען ארץ ישראל השלמה
אלוף צבי זמיר מאי 1962 – דצמבר 1965 לימים ראש המוסד
אלוף ישעיהו גביש דצמבר 1965 – דצמבר 1969 תקופת מלחמת ששת הימים מפקד מרחב שלמה במלחמת יום כיפור ומנכ״ל כור תעשיות
אלוף אריאל שרון דצמבר 1969 – יולי 1973 מלחמת ההתשה, מיגור הטרור ברצועת עזה לימים ראש הממשלה ושר הביטחון ה-8
אלוף שמואל גונן (גורודיש) יולי – נובמבר 1973 תקופת מלחמת יום הכיפורים. ב-10 באוקטובר הוכפף לחיים בר-לב שמונה למפקד חזית הדרום.
רב-אלוף חיים בר-לב אוקטובר 1973 כיהן כמפקד חזית הדרום בתקופת מלחמת יום כיפורים (כשהיה רמטכ"ל בדימוס), אחר היותו הרמטכ"ל ה-8 לימים שר המשטרה, שר המסחר והתעשייה ה-10, שר הפיתוח ה-9 ושגריר ישראל ברוסיה ה-9
אלוף ישראל טל נובמבר 1973 – ינואר 1974 פיתח טנקי מרכבה אחר היותו סגן הרמטכ"ל
אלוף אברהם אדן ינואר – יולי 1974 התמנה כממלא מקום ממיניפי דגל הדיו באום רשרש לימים מבקר משרד המשטרה
אלוף יקותיאל אדם יולי 1974 – מרץ 1976 מימוש הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975 לימים סגן הרמטכ"ל
אלוף הרצל שפיר מרץ 1976 – פברואר 1978 לימים מפכ"ל משטרת ישראל
אלוף דן שומרון פברואר 1978 – ינואר 1982 היה אחראי על פנוי חלקו המערבי של סיני לקו אל עריש - ראס מוחמד לימים הרמטכ"ל ה-13
אלוף חיים ארז ינואר 1982 – אוקטובר 1983 היה אחראי על השלמת נסיגת כוחות צהל מסיני לימים ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה
אלוף משה בר כוכבא (בריל) אוקטובר 1983 – פברואר 1986 לימים מנכ״ל רכבת ישראל
אלוף אורי שגיא פברואר – אוגוסט 1986 לימים ראש מפקדת חילות השדה גיס 479 וראש אמן
אלוף יצחק מרדכי אוגוסט 1986 – 1989 תחילת האינתיפאדה הראשונה לימים שר הביטחון ה-12, שר התחבורה ה-23
אלוף מתן וילנאי 1989 – נובמבר 1994 לימים סגן הרמטכ"ל שר המדע, התרבות והספורט ה-13 ,שר להגנת העורף ה-1 שגריר ישראל בסין ה-7 וסגן שר הביטחון
אלוף שאול מופז נובמבר 1994 – 1996 לימים הרמטכ"ל ה-16 ,המשנה לראש הממשלה, סגן ראש הממשלה,שר הביטחון ה-15 שר התחבורה והבטיחות בדרכים ה-29

וראש האופוזיציה ה-11

אלוף שלמה ינאי 1996 – ספטמבר 1997 ראש אגף התכנון
אלוף יום טוב סמיה ספטמבר 1997 – 2000
  • פריצת האינתיפאדה שנייה בעזה
אלוף דורון אלמוג 2000 – יולי 2003 לימים חתן פרס ישראל ויו"ר הסוכנות היהודית
אלוף דן הראל יולי 2003 – אוקטובר 2005 לימים סגן הרמטכ"ל
אלוף יואב גלנט אוקטובר 2005 – אוקטובר 2010 לימים שר החינוך ה-24 ושר הביטחון ה-22
אלוף טל רוסו אוקטובר 2010 – אפריל 2013 לימים חבר הכנסת
אלוף סמי תורג'מן אפריל 2013 – אוקטובר 2015
אלוף אייל זמיר 14 באוקטובר 2015 – 6 ביוני 2018 לימים סגן ראש המטה הכללי ומנכ"ל משרד הביטחון.
אלוף הרצי הלוי 6 ביוני 2018 – 21 במרץ 2021 לימים סגן ראש המטה הכללי והרמטכ"ל ה-23.
אלוף אליעזר טולדנו 21 במרץ 2021 – 9 ביולי 2023 לימים ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי
אלוף ירון פינקלמן 9 ביולי 2023 –

ראשי מטה הפיקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
צבי צור 1949-?
רחבעם זאבי 1955-1957
חיים הרצוג 1957-1958
אריה שחר 1967
אשר לוי 1967-1970
נתן שרוני 1972-1973
ששון יצחקי 1973
חיים גרניט 1978-?
יעקב לפידות 1983-1984
יעקב אור 1987-1990
יחיאל גוזל 1998-?
צביקה פוגל 2000-2003
אפי עידן 2005-?
דוד סויסה 2008-2009
הראל כנפו 2009-2010
רועי אלקבץ 2011-2013
אודי בן-מוחה 2013-2016
עופר לוי 2016-2019
ציון רצון 2019-2022
מנור ינאי 2022-מכהן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פיקוד הדרום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]