אליאונורה דוזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליאונורה דוזה

אליאונורה דוזהאיטלקית: Eleonora Duse;‏ 3 באוקטובר 1858 - 21 באפריל 1924) הייתה שחקנית איטלקייה, שנודעה בכינוי "דוזה".

ילדות, נעורים וקריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאונורה דוזה נולדה בוויג'באנו, צפון איטליה והחלה לעסוק במשחק (המקצוע המשפחתי) כילדה. את פרסומה רכשה בהופעה בגרסאות איטלקיות של תפקידים, ששרה ברנאר הקנתה להם את תהילתם. כבוגרת סיירה באירופה ובאמריקה ושמה נקשר בעיקר למחזות של גבריאלה ד'אנונציו.

ב-1897, כששהתה בנאפולי, פגשה את העיתונאי מאטינו קאפיירו והשניים שקעו בפרשיית אהבה, שהתקדמה בקצב מהיר. הוא עזב אותה כעבור פחות משנה, באמצע הריון. התינוק נולד מת וקאפיירו עצמו נפטר זמן קצר אחר כך. דוזה הצטרפה ללהקת התיאטרון של צ'זארה רוסי ופגשה את השחקן תיאובלדי קצ'י. השניים נישאו בשנת 1881. בשנת 1885 נולדה בתם, אך השניים התגרשו לאחר הרומן שדוזה ניהלה עם שחקן אחר, פלאביו אנדו.[1]

הקריירה שלה הייתה בשלב זה בתנופה מלאה והפופולריות שלה החלה לטפס מעלה מעלה. היא יצאה למסע הופעות בדרום אמריקה ובשובה כעבור שנה הקימה להקה משלה. ב-1895 פגשה את גבריאלה ד'אנונציו ובין השניים נוצר קשר רומנטי בד בבד עם שיתוף פעולה מקצועי. כשד'אנונציו נתן את התפקיד הראשי במחזה "העיר המתה" לשרה ברנאר במקום לדוזה, התחוללה מריבת איתנים ודוזה שמה קץ לקשריה עמו.

דוזה בציור של ג'ון סינגר סרג'נט משנת 1893 בערך

במהלך הקריירה שלה זכתה דוזה לכבוד ולתהילה על תמיכתה בשחקנים ושחקניות צעירים. היא פרשה מן המשחק בשנת 1909 אבל חזרה לבימה ב-1921 בשורה של הופעות באמריקה ובאירופה.[2]

ב-30 ביולי 1923 הייתה לאישה הראשונה מאז ומעולם שהופיעה על שער טיים מגזין. סגנונה הטבעי והאינדיבידואלי עמד בניגוד לרגשנות הבולטת של ברנאר והשתיים היו יריבות במשך שנים רבות.

דוזה נפטרה בגיל 65 בפיטסבורג, פנסילבניה בשעת מסע הופעות בארצות הברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליאונורה דוזה, ביוגרפיה מאת הלן שיהי (2003)
  • המסתורין בתיאטרון: אליאונורה דוזה מאת אוה לגלאליין (1973)
  • נשף המסכות האחרון מאת אנטוניו אורלנדו רודריגז (2005)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]