אליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גזע יורקשייר

אליה - זנבה השמן והרך של הכבשה.

משקל האליה אצל הכבשה מגיע עד 6 ק"ג ואצל האיל עד 10 ק"ג. תפקיד האליה לשמש כמאגר מזון לכבשה בעונה של מחסור, בדומה לדבשת אצל הגמל. משערים כי האליה נוצרה ממוטציה של כבש-הבית בעל זנב ארוך. גזעים של כבשים בעלי אליה נפוצים במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה. האליה נחשבת כבשר משובח ועל כן נוצר הביטוי בתלמוד הבבלי אליה וקוץ בה[1], ופירושו: דבר הנראה על פניו כטוב ומועיל, אך יש בו גם חיסרון. זנב הכבש טעים למאכל, אבל פעמים רבות נתקעים בו קוצים[2].

האליה בקורבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האליה מוזכרת במקרא בהלכות הקרבת הקורבנות בתור אחד מן האמורים - אברי בהמת הקורבן הנשרפים על המזבח. הדבר מתואר בכתוב: "וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַה': חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה תְמִימָה, לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה".‏[3] לפיכך, הקרבת כבש שונה מהקרבת בקר או עז, בכך שזנב הכבש נשרף על המזבח שלא כמו זנב בקר או עז.‏[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת ראש השנה דף יז עמוד א
  2. ^ פירוש מהרש"א במסכת ראש השנה שם
  3. ^ ספר ויקרא, פרק ג', פסוק ט'
  4. ^ רמב"ם