אליהו בכור חזן

אליהו בכור חזן

לידה	1848 תר"ח איזמיר, האימפריה העות'מאנית
פטירה	21 ביוני 1908 (בגיל 60 בערך) כ"ב בסיון תרס"ח
כינוי	רא"ח
תקופת הפעילות	? – 21 ביוני 1908
תחומי עיסוק	חכם באשי
חיבוריו	תעלומות לב

רבי אליהו בכור חזן (תר"ח, 1848 – תרס"ח, 1908) היה אב בית דין בירושלים, החכם באשי ורבה הראשי של טריפולי שבלוב, רבה הראשי של אלכסנדריה שבמצרים ומחבר ספרים.

קורות חיים

נולד לר' רפאל באיזמיר שבטורקיה בשנת תר"ח, 1848, בן למשפחת רבנים מאצולת יהדות ספרד אשר מיוחסת לבית דוד. סבא רבא שלו היה הרב רפאל יוסף חזן, סבו היה הרב חיים דוד חזן (מחבר שו"ת נדיב לב). הסב כיהן בתור הראשון לציון והחכם באשי (שתי המשרות אוחדו על ידי הרב חיים דוד חזן). נישא לדינה, בתו של רבי ישעיה ברדקי מירושלים.

בארץ ישראל

בשנות העשרה לחייו עלה רבי אליהו לארץ ישראל בעצת זקנו, רבי חיים דוד, אצלו למד תורה בהגיעו לירושלים.

בהיותו כבן 18, בראשית שנת תרכ"ו (1865), מונה לסופר ומזכיר בית הדין הספרדי בירושלים ובשנת תרכ"ט (1869), התמנה לכהן כחבר בית הדין של רבי אברהם אשכנזי יחד עם רבי רחמים יוסף פרנקו. בתום אותה השנה התמנה לאב בית דין בירושלים, ועל אף גילו הצעיר התבקש לשמש כבורר בוויכוח בין כולל הספרדים בירושלים לבין קוני מס השחיטה (המכונה 'גאבילה') בהתאם לסמכותו התורנית.

שד"ר

בעקבות הרעב אשר שרר בירושלים בשנת תר"ל, 1870 יצא רבי אליהו לארצות אירופה כשד"ר במטרה לגייס תמיכה מנדיבים. שליטתו במספר שפות, ביניהן: ערבית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית, היו לו לעזר רב במסעו, ובין השאר ביקר באנגליה, צרפת ואיטליה ונפגש עם סר משה מונטיפיורי, הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ומנהיגי קהילת יהדות איטליה.

בשנת תרל"ב, 1872 יצא רבי אליהו לשליחות נוספת לאלג'יר, מרוקו ותוניסיה ובמסעו ענה על שאלות הלכתיות רבות אשר הובאו בפניו, בשנת תרל"ד, 1874 לאחר שנפטר רבה של טריפולי, רבי אברהם חיים אדאדי, הציעה קהילת יהודי טריפולי לרבי אליהו את כס הרבנות ורבי אליהו נענה בחיוב אך ביקש לשוב לארץ ישראל ולסדר את ענייניו.

במהלך שהותו במרוקו מחבר רבי אליהו את הפיוט "אוחיל יום יום אשתאה" - שיר שבח וגעגועים לירושלים, פיוט זה נכתב על בסיס הפיוט של רבי דוד חסין - העוסק בשבחה של העיר טבריה ופותח באותן המילים ושומר על אותם המשקלים. כיום פיוט זה מושר בקרב קהילת יהודי מרוקו ואף נכנס לשירת הבקשות ומושר בשבת פרשת בא.

רבה הראשי של טריפולי

בין השנים תרל"ד, 1874 - תרמ"ח, 1888 כיהן רבי אליהו כרבה הראשי של יהדות טריפולי והיה הראשון מבין רבני לוב אשר נשא את התואר "חכם באשי".

בבואו לעיר הבחין בהיעדרו של מוסד תלמוד תורה ראוי עבור ילדי הקהילה, כאשר תחת זאת למדו הילדים בבתי הכנסיות של הקהילה, בצורה לא מאורגנת וברמת לימוד נמוכה שכללה לימוד תנ"ך בלבד. חוסר זה גרם לדעתו לבורות בקרב יהודי העיר במקצועות היהדות ולהידרדרות רוחנית של נערים הפונים ללמוד בבית הספר הנוצרי, בפרט אלו הנשלחים ללמוד במוסדות לימוד ברמה גבוהה בערי אירופה. הרב חזן קרא לייסד תלמוד תורה גדול במקום נפרד בו ילמדו כל ילדי הקהילה תנ"ך משנה ותלמוד, ולייחד שעה-שעתיים ביום בהן ילמדו שפות עברית ואיטלקית. להצעתו זו קמו מתנגדים בטענה שלימוד שפות זרות הוא דבר האסור על פי ההלכה. בתשובה הלכתית שכתב בתגובה לכך, הוכיח הרב חזן שאין בדבר שום איסור הלכתי, וכי במהלך כל הדורות יהודים למדו וידעו את שפת המדינה לצורכי חברה ומסחר. הוא תמך את דבריו גם בצורך של הכנת הנוער לחיי המעשה והתמודדות עם השינויים החלים בטריפולי בעקבות רוחות תנועת ההשכלה.

רבי מרדכי הכהן (1856 - 1929) בספרו "הגיד מרדכי" תיאר את פועלו כך:

בשנת התרל"ה 1875 היה ראש הרבנים החכם ר' אליהו חזן (נ"ע), דאג על הנהגת הלמוד כי הולך וחסור בלתי סדר ומשטר נכון, ויתן בדעתו לכונן בית ספר אחת חדרים חדרים אשר יכילו כל התלמידים לקבל למוד עברית, כתב וחשבון ושפה וגם שפה איטלקית המתהלכת בין הסוחרים...

רבי אליהו פעל גם לתיקון סדריה הפנימים של הקהילה וביטל את המונופול שהיה למספר משפחות על שחיטת הבשר והעוף והתקין כי המלאכה תעשה על פי מכרז ובכך הבטיח את הכנסות הקהילה ממס הבשר. בשנת תרמ"ה, 1885 רצו יהודי העיר תיגרנא לבנות בית כנסת נוסף על בית הכנסת אשר שכן במערה עתיקה ללא חלונות, השלטון לא ראה בעין יפה בניה של בית כנסת יהודי נוסף ומנע את הבניה, רבי אליהו פעל רבות להשיג אישור לבניית בית הכנסת ללא עיכוב.

רבי אליהו תיקן תקנות רבות אשר חלקן מוזכרות בספרו "תעלומות לב" כגון האיסור על בעל לשאת אישה נוספת על אשתו אם לא נולדו להם ילדים במשך עשר שנים, וכן אסר את הכנסת ארון המת לבית הכנסת בעת ההספד.

בשנת תרמ"ח (1888) עזב רבי אליהו את הנהגת קהילת טריפולי, את תקופה זו מסכם יהודה כחלון במאמרו:

ימיו של רבי אליהו חזן בתפקיד ראש הרבנים בטריפולי היוו ימי מבחן וימי מעבר, ואין להוציא מכלל הנחה סבירה שנתמזל מזלה של קהילת טריפולי שזכתה כי יעמוד בראשה, בעת אשר כזאת, דווקא איש זה שבתוקף אישיותו החזקה וחכמתו הרבה, מנע התחדדות יתר של היחסים בין הנוטים לחידושים וחדשנות ...ובין ראשי הקהל והדיינים.

רבה הראשי של אלכסנדריה

בשנת תרמ"ח, 1888 התמנה רבי אליהו לרבה הראשי של אלכסנדריה (נוא אמון, בספרות היהודית) וכיהן בתפקיד זה כעשרים שנה, עד יום מותו.

כבר באמצע המאה ה-19 נוצרו בערים המרכזיות של מצרים הפרדה בין ענייני הדת לניהול חיי הקהילה היהודית, תפקידו וסמכותו של רב העיר כללו את ענייני הכשרות, דיני המעמד האישי (נישואין, גירושין, גיור וכו'), חינוך לדת וחיי בית הכנסת, ואילו שאר ענייני הקהילה - ניהול בתי חולים וסיוע לנזקקים, ניהול בתי הספר הקהילתיים וגביית כספים והוצאתם - נוהלו על ידי מנהיגים לא רבניים. גדולתו של רבי אליהו והתייחסותו לשינויים אשר חוללה המודרניזציה, הקנו לו מעמד של מנהיג המקובל על הקהילה גם בתחומים אשר אינם שייכים ישירות לתפקידו הרבני, וכתב עליו בן ציון טרגן במאמרו "הגאון רבי בכור אליהו חזן, הרב הראשי באלכסנדריה" :

ישנם רבנים יחידי סגולה הרצויים מאוד רק בעיני חלק מהמון המשכילים, מפני חכמתם והשכלתם הרחבה, וישנם אחרים אשר הם קדושים ונערצים בעיני קהילתם מפני גדולתם בתורה ויראת שמים, וברב הגאון רבי אליהו חזן היו כל הסגולות והתכונות הטובות כדי לרכוש את ליבות כל המפלגות. כי מלבד גדלו בתורה ובקיאותו הנפלאה בש"ס ובפוסקים, אשר נחל שם גדול בתור ה"יחיד בין גדולי דורו" היה בקי בספרות החדשה, בחכמות המדעים וידע לדבר ולכתוב את השפות: ספרדית, איטלקית, צרפתית וערבית.

במקביל לו כיהן רבי רפאל אהרון בן שמעון כרבה הראשי של קהיר ויחדיו השפיעו רבות על אופייה של הקהילה היהודית במצרים.

בשנת תרס"ג, 1903 בעקבות מותו של ראש רבני ירושלים הרב יעקב שאול אלישר הוצעה לרבי אליהו משרתו של הראשון לציון, אך רבי אליהו דחה תפקיד זה בגלל היותו כרוך במחלוקות ומריבות.

בארץ ישראל

בשנת תרס"ח עלה לארץ ישראל, ושאף להקים בירושלים בית מדרש לרבנים. הרב נתקל במכשולים שונים, ולכן הטיל את התפקיד על הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, כאשר הרב חזן דאג בו זמנית לתקציב הישיבה. מספר חודשים לאחר מכן, בכ"ב בסיון תרס"ח, 21 ביוני 1908, נפטר הרב חזן. בעקבות פטירתו, הישיבה נסגרה מחוסר תקציב.

מחליפו בתפקיד הרבנות באלכסנדריה היה הרב רפאל דלה-פרגולה.

התמודדות עם המודרניזציה

התמורות שחלו בעולם בעקבות המודרנה חוללו שינויים בכל תחומי החיים, והשפיעו הן על הפרט והן על הקהילה, תהליכי החילון והתפתחות הטכנולוגיה השפיעו גם על הקהילות היהודיות, ניתן לחלק בין הקהילות היהודיות בארצות 'אשכנז' לבין הקהילות היהודיות בארצות האסלאם: בעקבות המימד האנטי דתי אשר שימש מרכיב מרכזי בתהליכי המודרניזציה האירופית הנוצרית והשפיע רבות גם על הקהילות היהודיות בארצות 'אשכנז', עברו הקהילות טלטלה עזה והתפצלו למחנות - "אורתודוקסיה" הטוענת לרציפות מלאה עם היהדות אשר קדמה למודרנה, והתאפיינה בשמירה על מאפייני היהדות המסורתיים וסגירות בעקבות החשש מרפורמה, ומנגד קמו זרמים אשר קראו במודע למידה זו או אחרת של שינוי בהלכה, והיו גם רבים אשר התרחקו מהיהדות - 'חילונים'. אך בקהילות היהודיות בארצות האסלאם נשמרה המסגרת הקהילתית למרות תהליכי החילון, ואנשים, הן יהודים והן מוסלמים, אשר סיגלו להם הנהגות ורעיונות מודרניים לא התרחקו מן הדת אלא בררו את דרכם בין מנהגי העבר להנהגות ההווה, ועל כן לא ראתה ההנהגה הרבנית צורך להגיב במתקפה או בהסתגרות כנגד תמורות הזמן.

רבי אליהו אשר צפה את השינויים אשר התרחשו בקהילות היהודיות בעולם בעקבות המודרנה, ואשר ראה חובה להתייחס לשינויים אלו כחלק מתפקידו כאיש הלכה, אף שבארצו לא היה המצב גרוע כמו הארצות אחרות, ופעל רבות לתת מענה לכל בעיה ושינוי אשר נוצרו בעקבות המודרנה, בעיקר ביחס להתרופפות העשייה ההלכתית, בעיות אישות והתפתחות הטכנולוגיה. כמו כן העלה רבי אליהו על הכתב בעיות אלו ואחרות בספרו "זיכרון ירושלים".

רבי אליהו האמין כי פתרון יסודי לבעיות הכלל-עולמיות ימצאו רק בדיון וקבלת החלטות של כל גדולי הדור, וכמו שכתב בספרו "תעלומות לב"

ודעת לנבון בנקל, כי בדבר גדול כזה - כמו בעניינים נחוצים אחרים אשר הזמן ומצב עמנו דורש תיקון - אין ביכולתנו להוציא משפט לאשורו, בלתי אסיפת רבנים גדולים...אך דבר זה אשורנו ולא קרוב,כי בני עליה מרבני זמננו, אשר לבם דוי בצרת צאן מרעיתם, הם מועטים, ואולי גם כן דבריהם אינם נשמעים... רואה אני, כי לא אני בן חורין לכבוש את נבואתי, והחובה מוטלת על כל הרבנים שבכל הארצות לבקש ארוכה ומרפה. אולי בהתאסף ראשי עם רבני הגלילות...

ואכן בשנת תרס"ג, 1903, נערך בקראקא כנס רבנים עולמי ורבי אליהו היה נשיאו, מאות רבנים הוזמנו אך ברגע האחרון החליט רב העיר קראקא לבטל את הכנס, בעקבות לחץ של מתנגדיו, ומברקים נשלחו למוזמנים, עשרות הרבנים, אשר הקדימו להגיע, התכנסו ודנו בבעיות השעה הקשות וגיבשו עמדות משותפות בהתייחסות אליהן. רבי מנחם מנדל לאנדא היה ממתנגדיו הגדולים של הכנס ובספר "תעלומות לב" מביא רבי אליהו את ביקורתו החריפה כנגד התהליכים והתכנים אשר נדונו בכנס, ודן בם.

במצרים

שלטון בריטי ישיר על מצרים והגירה יהודית מארצות אירופה הגדילו את השפעת המודרניוּת על הקהילות היהודיות. השלטון הבריטי הנהיג סדרי משטר ומשפט אירופיים מודרניים ויצר יציבות פנימית, שגשוג כלכלי, וקליטה מואצת של התפתחויות טכנולוגיות. וכן נתנו זכויות עודפות לבעלי נתינות אירופאית ובעקבות כך היגרו אלפי יהודים מאירופה למצרים. מהגרים אלו הביאו עימם הנהגות ואורחות חיים בעלי מאפיינים אירופיים והשפיעו רבות על אורח החיים בקהילות היהודית.

רבי אליהו אשר הנהיג את קהילת אלכסנדריה במשך עשרים שנה התמודד עם השינויים הרבים אשר חלו בקהילתו ובין כתביו ניתן למצוא את התייחסותו ופועלו בנושאים רבים ובכללם:

• לבוש והופעה חיצונית של גברים ונשים, בעקבות אימוץ סגנון הלבוש האירופאי.
• דרכי הבילוי והשפעתם על: זמני עריכת חופה, ריקודים מעורבים, ריבוי יצאניות יהודיות, ותקלות הלכתיות בעקבות ישיבה במסבאות.
• חידוש מעמדו של בית הכנסת כמוקד לעשייה דתית ולחיזוק הקשר עם היהדות על ידי לימוד שיעורי תורה לנוער,הקמת מקהלה, עשיית קידוש של ליל שבת בבית הכנסת ועריכת חופות.
• קבלת הקראים במצרים לקהל ישראל, היחס לממזרים מקורפו בעקבות התיישבותם במצרים. והיחס לנישואים בין יהודים לגויים וגיורם.
• הגבלת סמכותו של בית הדין הדתי לענייני אישות בלבד, והיחס לסמכותו והשפעותיו של בית המשפט האזרחי.
• הפקעת סמכותם החוקית של בתי הדין על יהודים בעלי נתינות זרה והשפעתם על בני הקהילה המקומית יצרו בעיות אישות כגון: קידושין פרטיים, עיגון, נישואים אזרחיים וכו', והפתרון החלקי שניתן על ידי תקנת הפקעת גירושין אם לא התקיימו מס' תנאים.
• התפתחות התחבורה: הרכבת וספינת הקיטור, התפתחות תקשורת המונים: דואר וטלגרף, והשפעתם על ההלכה בנושאים שונים: דיני אבלות, כשרות מזון מיובא, דיני אישות ועוד.
• שינוי סדרי הקהילה המקובלים בעקבות ההתפתחות העירונית ויציאה מהרבעים היהודיים לפרברים.

ספריו

בספריו הרבים של רבי אליהו באה לידי ביטוי גדולתו העצומה בתורה, רגישותו הרבה לבעיות הדור והמחויבות הגדולה למציאת פתרונות לתהליכים השונים אשר התרחשו בעולם היהודי בזמן החדש. ספריו העיקריים הם:

"תעלומות לב"

ספר שו"ת הבנוי על פי חלקי השולחן ערוך, ובו מרוכזות שאלות אשר הופנו לרבי אליהו ממקומות רבים בעולם: ארץ ישראל, סוריה, טורקיה, מרוקו, אנגליה, תוניסיה, פולין, יון, מלטה, תימן ועוד, והתכתבויות אשר ניהל עם חכמי ישראל ומארצות במזרח ובמערב. שאלות רבות עוסקות תהליכי החילון בקהילות היהודיות השונות, ומתוכנן ניתן ללמוד על הכבוד והערכה הרבה אשר חשו השואלים כלפי רבי אליהו, כפי שעולה מדבריו של רבי בכור חיים בן משה ביג'ראנו מרומניה

עת צרה היא ליעקב...על כן אחת אמרתי לראשי וטובי העיר פרנסי המדינה שאין לנו להשען אלא על איש יקר רוח ואמיץ לבב וכי כביר מצאה ידו בש"ס ופוסקים. ויען כי ידעתי מאז שאדוני הרב ידיו רב לו בכל חכמה ודעת ולמחיה שלחו אלוקים...על כן הנני מפיל תחינתי לפני מעלת כבוד תורתו...למען יודיענו אם יש איזה תיקון?...ונא אדוני ימהר יחיש מעשיהו כי עינינו לך תלויות...

תשובותיו של רבי אליהו בספרו מייצגות את דרכו ההלכתית בהתמודדותו עם בעיות דורו מתוך השקפת עולמו הייחודית, ואת התמורות אשר חלו על הקהילה היהודית במצרים.

"זיכרון ירושלים"

מחזה הבנוי משש עשרה מערכות וכתוב בעברית מודרנית, מתובל בביטויים בשפה הצרפתית ושזורים בו שירים, משלים וחידות. סיפור המחזה מגולל את קורותיו של שד"ר צעיר בתוניסיה "הגֱר", המתארח אצל יהודי משכיל "האזרח" ומפגשיו עם דמויות נוספות המייצגות זרמים שונים בעולם היהודי: הגברת, הקצין, הנסיך, הנשיא, הנדבן ועוד.

המחזה, דרך הדיאלוגים בין הדמויות שבו בוחן מחודש את עיקרי האמונה היהודית ודרכי ההתמודדות עם בעיות העם היהודי בזמן המודרני, בחיבור זה מציג רבי אליהו את השינויים החלים בעולם היהודי כפי שנוכח במסעותיו בעולם כשד"ר, ומביא את דעותיהם של כל זרמי היהדות עימם נפגש אף שאינם מקובלות עליו. במחזה נידונים בין היתר הנושאים: נישואין אזרחיים, יין נסך ופת עכו"ם, יחס יהודי הגולה ליהודי ארץ ישראל, ייבום וחליצה, מעמדם של הנשים בחברה, לימוד שפות זרות, לימודי חול ולימודי קודש, לימוד נשים, שאלות פילוסופיות - שכר ועונש, דת ומדע ועוד. בזכות ספר זה נתוודעו רבים מהרבנים לבעיות העולם היהודי ולחומרתן, לרגישותו של רבי אליהו לבעיות אלו והרגשת המחויבות אותה חש במציאת פתרונות הלכתיים.

רשימת ספריו

• "זיכרון ירושלים" - יצא בליוורנו בשנת תרל"ד, 1874.
• "תעלומות לב" - חלקו הראשון יצא בליוורנו בשנת תרל"ט, 1879, וחלק שני יצא בשנת תרנ"ג, 1893, חלק שלישי יצא בנא אמון בשנת תרס"ג, 1903 וחלק רביעי יצא בשנת תרס"ז, 1907.
• "נווה שלום" - המכונה "מנהגי נא אמון", יצא בנא אמון בשנת תרנ"ד, 1894.
• "ישמח לב" - יצא לאור בליוורנו בשנת תרל"ד, 1874.
• "אספת דינים" - יצא בנא אמון בשנת תרס"ב, 1902.
• "תהילה לדוד" - קונטרס לרגל חנוכת בית חולים באלכסנדריה, יצא בנא אמון בשנת תרנ"ב, 1892.
• "דבר אליהו" - על סדר הגט, נתפרסם בתוך הספר "בן שלמה" של רבי שלמה חזן.
• "זיכרון אליהו" - פירוש על "המקח והממכר" לרב האי גאון, מצורף לספרו "תעלומות לב".
• "קונטרס הכללים" - כללים בפסיקת הלכה והכרעה בין תקדימים וסמכויות, מצורף לספרו "תעלומות לב".
• "קונטרס ראשית לימודים" - תשובות ודברי תורה שחיבר בימי צעירותו, מצורף לספרו "תעלומות לב".

אילן יוחסין

עץ משפחת חזן

יוסף חזן                               חיים חזן (הראשון) כלב     דוד חזן     חיים חזן (השני)     רפאל יוסף חזן (חקרי לב)             רושא (חווה)                                                                                                                           יעקב פאלאג'י   קאלי קאדין חיים דוד חזן אליעזר חזן רחמים אליהו חזן                     חיים פאלאג'י משה חזן רפאל חזן ישראל משה חזן                                                   יוסף פלאג'י רחמים נסים יצחק פלאג'י אברהם פלאג'י שרה (חזן)   יוסף רפאל עוזיאל אליהו בכור חזן   דינה (ברקי)                                   משה הכהן נהר   ג'ויה שלמה דוד בן-ציון מאיר חי עוזיאל         שרה   ישמעאל בן פנחס הכהן

לקריאה נוספת

• צבי זוהר, מסורת ותמורה -התמודדות חכמי ישראל במצרים ובסוריה עם אתגרי המודרניזציה 1920-1880, ירושלים: מכון בן צבי, תשנ"ג.
• אליעזר בשן, "ר' אליהו חזן, רבן של טריפולי ואלכסנדריה, ויחסו להשכלה", בתוך: מ' זהרי ואחרים (עורכים), הגות עברית בארצות האסלאם, ירושלים תשמ"ב, עמ' 410–418.
• יצחק בצלאל, 'פתחון פה ליהודייה במזרח : היחס לאשה ב"זיכרון ירושלים" לר’ אליהו חזן', בתוך: נ' אילן (עורך), עין טובה - דו-שיח ופולמוס במסורת ישראל (תשנ"ט), עמ' 197–223.

• Norman Stillman, Sephardi Religious Responses to Modernity (London: Harwood Academic Publishers, 1995), pp. 29-49

קישורים חיצוניים

• בן-ציון אייזנשטט, חזן, הרב אליהו, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ו, עמודים 34–35, באתר היברובוקס
• דוד תדהר (עורך), "הרב אליהו (בכור) חזן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3140
• רשימת מאמרים על אליהו בכור חזן באתר רמב"י
• רבי אליהו חזן, הפיוט אוחיל יום יום אשתאה, באתר הפיוט והתפילה
• "בתי הדין הרבניים בלוב" - מאמר, באתר מרכז אור שלום
• צאצאי רבי ישעיהו ברדקי מירושלים, בבלוג "תולדות ושורשים בעם ישראל"
• Zvi Zohar. "Ḥazzan, Elijah Bekhor." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014
• אליהו בכור חזן, תעלומות לב, חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד, באתר HebrewBooks
• אליהו בכור חזן, באתר "החכם היומי"
• אליהו בכור בן יוסף רפאל חזן (1840-1908), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

הקודם: הרב משה פארדו

רבנים ראשיים של אלכסנדריה

הבא: הרב אברהם אביכזיר