אליוט סמית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אליוט סמית'
Elliott Smith live NYC.jpg
אליוט סמית' בהופעה, ינואר 2003
מידע כללי
שם לידה סטיבן פול סמית'
תאריך לידה 6 באוגוסט 1969
מקום לידה אומהה, נברסקה
תאריך פטירה 21 באוקטובר 2003 (בגיל 34)
שנות פעילות 1991 - 2003
סוגה אינדי רוק
כלי נגינה גיטרה, זמרה, קלידים, קלרנית, גיטרה בס, מפוחית פה, תופים
חברת תקליטים Virgin Records, Cavity Search, Kill Rock Stars, Suicide Squeeze, DreamWorks, ANTI-, Epitaph, Domino Records
שיתופי פעולה בולטים Heatmiser, Quasi, Mary Lou Lord, Pete Krebs, No. 2
www.sweetadeline.net

אליוט סמית' (אנגלית: Elliott Smith‏; 6 באוגוסט 1969 - 21 באוקטובר 2003) היה זמר-יוצר ומוזיקאי אמריקאי.

סמית' יצר מוזיקת לו-פיי - ז'אנר מוזיקלי אשר שגשג בעיקר בסוף שנות התשעים בארצות הברית. הלו-פיי מתאפיין בשירים אישיים מאוד, המוקלטים על טייפ 4 ערוצים ללא התערבות של חברות התקליטים. סמית' התייחד בקולו השברירי, וכן בעובדה שניגן בכל הכלים בכל אלבום שהוציא. בשיריו הוא מדבר על אהבות נכזבות, שאיפה לפרפקציוניזם ותחושה של חוסר מיצוי עצמי, תוך שילוב בין רוק רך לפולק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1969 באומהה, נברסקה בארצות הברית תחת השם סטיבן פול סמית'. הוריו התגרשו כאשר היה בן חצי שנה והוא עקר עם אימו באני, זמרת לשעבר ועם אביו החורג צ'ארלי לטקסס. בשלב מאוחר יותר בחייו, סמית' טען שעבר התעללות מצד אביו החורג. הוא שיקף את החוויות מהתקופה הזו בשיר Some Song:

"Charlie beat you up week after week, and when you grow up your'e going to be a freak".

סמית' הילד, מתואר כרזה מאוד, שברירי וחסר ביטחון עצמי. בגיל 9 החל לנגן בפסנתר. בגיל 10 קבל מאביו את הגיטרה הראשונה שלו והחל לנגן גם בכלי זה. בגיל 14 חזר לגור עם אביו הפסיכיאטר בפורטלנד, אורגון. בשלב זה של חייו התחיל להשתמש בסמים ואלכוהול לראשונה, אך גם להקליט מוזיקה באופן עצמאי. לאחר סיום התיכון, החל לקרוא לעצמו 'אליוט', כיוון שחשב שהשם 'סטיב' נשמע כמו סטריאוטיפ של אתלט אמריקני, ושהשם סטיבן נשמע 'חנוני' מדי. הביוגרף של סמית' סובר שהשם אליוט נלקח משם הרחוב שסמית' התגורר בו בזמן שגר בפורטלנד, או שהשם הוצע על ידי חברתו מתקופת התיכון. בשנת 1991 הוא סיים את לימודיו בחוג למדעי החברה ופילוסופיה בקולג' המספייר שבמסצ'וסטס. לאחר סיום הלימודים עבד תקופה במאפייה.

בשנת 1992 שב לפורטנלד שם ייסד ביחד עם חבריו לקולג' - טוני לאש, ניל גאסט, וסאם קומס את להקת "Heatmiser". במקביל לפעילותו בלהקה החל להופיע עצמאית עם שיריו בברים ובמועדונים וכן להקליט שירים במרתף החזרות של חבריו. הלהקה הוציאה שני אלבומים: (1994) 'Dead Air' (1993), 'Cop and Speeder ואי-פי אחד (Yellow no.5). הלהקה זכתה לחשיפה מסוימת והוחתמה על ידי חברת התקליטים 'Virgin', ובה הוציאו אלבום נוסף: 'Mic City Sons'. הלהקה התפרקה לבסוף בשנת 1996 וחבריה פנו איש איש לקריירת סולו. בשנת 1997 זכה להצלחה המסחרית הראשונה שלו כאשר השיר Miss Misery שתרם לפסקול הסרט "סיפורו של וויל האנטינג" - היה מועמד לזכייה באוסקר.

מאוחר יותר, ליווה שירו Needle in the Hay ניסיון התאבדות בסרט משפחת טננבאום (2001).

אליוט הוציא חמישה אלבומים. עיקר פרסומו בא לו כיוצר עצמאי, הכותב ומלחין שירים אישיים וכנים מאוד. במשך שנים ארוכות התמודד סמית' עם דיכאון והתמכרות לאלכוהול וסמים. בשנת 2002 עשה ניסיון להיגמל במרכז גמילה. אבל רק לאחר יום הולדתו ה-34 הגשים סופית את משאלתו "להתנקות" - אפילו מסוכר לבן ובשר אדום. בבדיקה טוקסיקולוגית שנערכה לאחר מותו לא נמצאו חומרים אסורים בדמו, אלא מינון סביר של תרופות נגד דיכאון והפרעת קשב וריכוז.

הוא שם קץ לחייו ב-21 באוקטובר 2003 בשתי דקירות סכין לליבו - בעת ויכוח עם חברתו, ג'ניפר צ'יבה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]