אלימלך שפירא (תל אביב)

הרב אלימלך שפירא (תרע"ב - תשנ"ז) היה האדמו"ר מפיאסצנה-גרודז'יסק.

ביוגרפיה

הרב אלימלך שפירא נולד בפולין לרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ". אמו, חיה שרה, הייתה בת האדמו"ר נתן נחום הכהן רבינוביץ מקרמילוב. נקרא על שם סבו רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק, מצאצאי המגיד מקוז'ניץ, דור שישי לר' אלימלך מליז'נסק ה"נועם אלימלך".

ב-1924 עלה כילד עם אמו לארץ ישראל להתאחד עם אביו שכבר התגורר בירושלים, בשכונת הבוכרים. למד בישיבות "מאה שערים", "עץ חיים" וישיבת מרכז הרב. לאחר שנים, עבר עם אביו לתל אביב, שם החלה פעילותו בארגון הצעירים הדתיים שחיפשו לעצמם חברה הולמת ופינה תורנית חסידית, למסגרת ארגונית שנודעה לאחר מכן כ"ארגון הצעירים ללימודי היהדות של תל אביב והסביבה". בין חידושי הארגון: הקפות שמחת תורה ברחובה של עיר, שיעורי תורה ודעת לצעירים ומסיבות "ליל שבת" רבות משתתפים. כשלאחר השיעור או ההרצאה התורנית, יצאו לרחובות העיר בשירי שבת. פעילות זו, בנוסף לחברותו ופעולותיו של הרב שפירא ב"הגנה" ומשימותיה, בתור אחד ממייסדי הפלוגה הדתית בהגנה^{[דרוש מקור]}.

ב-4.8.1938 נסע עם אביו לפולין, שם נישא לבלומה צפורה בת יעקב דוד קאליש מוורקא (נפטרה ב' באייר ה'תש"ן) ושב לישראל עם אשתו ואביו אחרי חצי שנה. בשואה נספה דודו קלונימוס קלמיש שפירא הוכתר כאדמו"ר מפיאסצנה.

עם הקמת המדינה התגייס הרב לצבא, והיה ממייסדי וממקימי השירות הדתי^{[דרוש מקור]}.

בהמשך פעולותיו של הרב בעיר נוסד בביתו "מניין צעירים" תל אביבי, שבין מתפלליו וחבריו הקבועים, נמנו רבים מכל החוגים של הצעירים הדתיים שבעיר, וכאן החלה התמסרותו הרבה בארגון ישיבת ערב לנוער "חזון ישעיהו" בגוש דן, כאשר רוב בתי הספר קבעו חוגים תורניים בהלכה ואגדה במסגרת זו. במשך השנים וברבות הזמן התרכזו סביב הרבי מעריצים משרידי החסידים לבית גרודז'סק-פיאסצנה-קוז'ניץ-וורקא וענפיהם. לאחר פטירת רבי אברהם אלימלך שפירא מגרודז'יסק-ירושלים הוכתר גם כאדמו"ר מגרודז'יסק בעידוד ובברכת האדמו"ר בעל ה"בית ישראל" מגור ^{[דרוש מקור]}.

עם פרישתו מעבודת בית הדין הרבני בת"א, נוסד בית מדרשו בצפון תל אביב ברחוב סוקולוב 80, שם ייסד האדמו"ר בית כנסת חסידי, כולל לפנסיונרים וכולל לאברכים בשם "הכשרת אברכים". כמטרה ראשונה ועילאית ראה לעצמו האדמו"ר לההדיר ספרי אבותיו, מהם שראו אור בעבר, ומהם - שלראשונה ראו אור, כמו הספרים "אש קודש", "חובת התלמידים", "הכשרת אברכים", "מאור ושמש", "דברי אלימלך", "באר משה" ועוד. דברי התורה אשר נאמרו על ידו בזמן עריכת "השולחנות" נאמרו בעברית כדי לקרב את צעירי העדה, ששפה אחרת אינה מובנת להם כל צרכה.

נפטר בכ"ח באלול ה'תשנ"ז ונטמן בו ביום סמוך לרעייתו בבית העלמין נחלת יצחק בגבעתיים.

משפחתו

אחיו הוא השר לשעבר יוסף שפירא. בנו הבכור הוא הרב דוד שפירא, רב שכונת בית הכרם בירושלים, ובן נוסף הוא ישעיהו שפירא, העוסק בפעילות חינוכית בגוש עציון. בנו הצעיר, הרב קלמן מנחם שפירא, מונה לאחר פטירתו כממשיכו, ולו בית מדרש "אש קודש" ברמת בית שמש. נכדו, בן בנו, ישעיהו שפירא, הוא איש התקשורת אמוץ שפירא.