בית חולים אלין
| בית חולים אלי"ן | ||
|---|---|---|
 לוגו בית החולים אלין |
||
| גיאוגרפיה | ||
| מיקום | קרית היובל, ירושלים | |
| כתובת | רח' שמריהו לוין | |
| מאפייני הארגון | ||
| סוג | בית חולים שיקומי לילדים ונוער | |
| שם המנכ"ל | ד"ר מורית בארי | |
| היסטוריה | ||
| נוסד | 1932 | |
| שירותים | ||
| מספר מחלקות | 4 | |
| מיטות | 59 | |
| בית חולים אלין | ||
בית-חולים אלי"ן (ראשי תיבות: אגודה לעזרת ילדים נכים) הוא מוסד שיקומי לילדים ונוער, היחיד מסוגו בישראל, השוכן בשכונת קרית יובל בירושלים. בית החולים שהוקם בשנת 1932 מציע את שירותיו לילדים ובני נוער מכל רחבי הארץ, הסובלים מפגיעות נרכשות עקב תאונות דרכים, כוויות, מחלת הסרטן, פיגועי טרור, ילדים לאחר ניתוחים או טיפולים קשים, ילדים בעלי נכות מולדת כגון מחלות שריר/עצב, פגיעות עמוד שדרה, שיתוק מוחין, תסמונות ועוד. תחום השיקום הנשימתי הינו תחום ייחודי לבית חולים אלין.
הצוות של אלין מונה רופאים מומחים בנושאים שונים, אחיות, פסיכולוגים, מטפלים פרה רפואיים ועוד.
בנוסף מפעיל אלין מעון יום, גני ילדים ובית ספר במסגרת המתאימה לצורכי הילדים, מרכז ספורט לילדים ונוער, מרכז לשיפור מיומנויות, מידע והרצאות להורים בנושאים שונים ועוד.
נכון ל-2012, מנהלת בית החולים היא ד"ר מורית בארי. המרכז הינו מלכ"ר.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] צעדים ראשונים
ראשית המוסד במאמציו של ד"ר חנוך (הנרי) קלר, שהיה רופא אורתופד שעלה מארצות הברית ב-1934 וביקש להקים מחלקה אורטופדית באחד מבתי החולים בירושלים. לאחר שלא הצליח בכך, פתח מרפאה פרטית קטנה ברחוב בצלאל. במקביל למרפאה הפרטית טיפל בהתנדבות בילדים מחוסרי אמצעים.
אחר כך שכר ד"ר קלר את הקומה הרביעית ברחוב בן יהודה - אליה עברה המרפאה, ורשם בשנת 1936 בסיוע עו"ד חיים מרגליות את האגודה לעזרת ילדים נכים (אלי"ן). מרגליות התמנה ליו"ר הועד ולצידו פעל מוריס גולדברג. השנים הקימו ועד לאגודה, ד"ר קלר נתמנה למנהל הרפואי, וממן מכיסו את ההוצאות. האחות פני הלפרן סייעה בידו בהתנדבות ולידה אהובה ענתבי. מאמציו של קלר לגייס כספים בארצות הברית לא צלחו.
בשנת 1937 מונה שלמה נפחא למנהל האדמיניסטריבי של האגודה אותה ניהל עד 1959 והפך את המרפאה לבית חולים. כדי לבצע את המהפך פנה נפחא לנציב העליון הבריטי, ארתור ווקופ להיות פטרון האגודה ולאשת המזכיר הכללי של השלטון הבריטי, מקפרסון, להיות נשיאת הכבוד. השנים הסכימו, ובעקבותיהם הצטרפו לוועד גם דניאל אוסטר, סגן ראש עריית ירושלים, שני הרבנים הראשיים: הרב הרצוג והרב עוזיאל והשופט העליון משה וולרו. מנהל בנק ברקליס, קלארק התמנה לנשיא האגודה והפך למתרים העקרי שלה בקרב יהודים וערבים כאחד. מהערבים צרף נפחא נציגים משלושת הזרמים הפוליטים: ד"ר טנוס מסיעתו של ג'מיל חוסייני, נתמנה לסגן נשיא האגודה, רג'אב ביי נאששיבי מסיעת הנאששיבים ואמין ומוחי ביי עבדול האדי מסיעת האסתקלל. מהארמנים צורף הרוקח ארסניאן. שיתוף הפעולה בין היהודים והערבים בוועד העמיק על אף המרד הערבי הגדול שהתחולל באותן שנים. עשרה סניפים הוקמו לבית החולים ביניהם בחיפה ובתל אביב.
[עריכה] בית חולים
ביום פרוץ מלחמת העולם השניה, חלה ד"ר קלר ולקה בשטף דם במוחו ונותר משותק. ד"ר א. היידלברונר, שעבד לצידו של ד"ר קלר מונה למנהל הרפואי תחת קלר. באותו חודש הוחלט על הפיכת המרפאה לבית חולים שבו תהיינה 13 מיטות. במיטה ה-13 אושפז ד"ר קלר עד מותו ב-1944. לטקס ההקמה הגיע הנציב העליון הרולד מקמייקל ואשתו. ד"ר קלר פגש אותם ממיטת חוליו. בשנה שלאחר מכן גדל מספר המטות ל-45.
לצד המרפאה הוקם בית ספר יסודי לכל הכתות. חדרי המטות אורגנו לפי גיל. ניהול בית הספר ניתן לגברת רבקה ששרשבסקי ובין המורים היו ארבע מורות יהודיות ושתי ערביות.
בבית החולים אושפזו ילדים יהודים (שני שליש) וערבים (שליש). אשת מושל שכם, הגב' קפרטה האשימה את בית החולים ומנהלו, ש. נפחא שהוא אינו מקבל לפי התור את הילדים הערבים, אך הנציגים הערבים בוועד יצאו נגד העלילה.
אשת הנציב העליון, ליידי מקמייקל החליטה להעניק למנהל בית החולים מכונית פלימות'. המנהל למד נהיגה, אבל בשיעור האחרון כמעט ודרס ילד. הוא החליט לוותר על המכונית ולהעמיד אותה להגרלה ולתרום את הכסף שיתקבל לבית החולים. לפני ההגרלה נשמעו האשמות כאלו ההגרלה מזוייפת כדי למנוע ממשתתפי ההגרלה הערבים מלזכות במכונית. בהגרלה זכה ערבי מרמאללה.
ב-1946 עם גבור פעולות תנועת המרי העברית, שיתוף הפעולה עם האנגלים והערבים בוועד פסק. בית החולים נקלע למשבר כספי ונסגר לשלושה חודשים. לאחר שאותרו מקורות ממימון חליפיים, בית החולים נפתח מחדש. במהלך מלחמת העצמאות, עדיין העביר ראש עריית שכם את תרומת העיריה לאגודה והילדים הערביים משכם וערים אחרות נשארו בבית החולים. לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, הורדו הילדים הנכים לקומה השלישית ואילו בקומה הרביעית אושפזו נפגעי ההפגזות. לאחר הקרב בסן סימון הובאו 16 פצועים מהפלמ"ח. משרד הבריאות הכיר בעקבות זאת בבית החולים והחל לתקצב אותו לפי מספר המיטות. לאחר שירדן הודיעה על צרוף יהודה ושומרון לממלכת ירדן, הוציאו ההורים הערבים את ילדיהם והודו לסגל בית החולים.
[עריכה] לאחר קום המדינה
בשנת 1950, פשטה בארץ מגפת הפוליו וגרמה למספר רב של חולים בשיתוק ילדים, היות ובית חולים אלי"ן היה היחיד אליו ניתן היה להפנות את הילדים, הוקצה לו שטח ליד מנזר סן סימון, שטח עם בנינים הרוסים. תוך כמה חודשים שוקמו המבנים ונוספה מחלקה עם 115 מיטות. בחצר המבנה היו בריכות קטנות בהם שטו ברווזים וספסלים וגינה למרגוע הילדים.
לתומכים באגודה הצטרף גם ארגון "מלבן" של הג'וינט שסייע לחולים בקרב העולים ו"אלומה", לשכת הבונים החופשיים. בסיוע האחים רטקין, שהקימו את אגודת ידידי אלי"ן בארצות הברית, גויסו תרומות שאפשרו רכישת ציוד מתקדם. בשנת 1971 הועבר בית החולים לבניין חדש בשכונת קריית יובל מול עין כרם, בו הוא שוכן עד היום ואילו המבנה בסן סימון הפך למרכז שיקומי לנכים בוגרים.
