אלינור פארקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלינור פארקר, (1953)

אלינור ג'ין פארקראנגלית: Eleanor Jean Parker ;‏ 26 ביוני 1922 - 9 בדצמבר 2013) הייתה שחקנית קולנוע אמריקאית. הייתה מועמדת ל-3 פרסי אוסקר בשנות ה-50 על הופעותייה בסרטים "סיפור בלשי", "כבולה" ו"מלודיה קטועה". בנוסף הועמדה לפרס גלובוס הזהב על תפקידה בסדרה "העולם של ברייקן" ולפרס אמי על הופעת אורח בסדרה "השעה ה-11". פארקר זכורה לקהל גם בזכות תפקידייה בקלאסיקות "האיש בעל זרוע הזהב" ו"צלילי המוזיקה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארקר נולדה וגדלה בקליבלנד, אוהיו. לאחר שסיימה את לימודי התיכון שלה היא חתמה על חוזה העסקה עם חברת "האחים וורנר". החלה את דרכה בהוליווד בשנות ה-40 בסרטים "המשימה למוסקבה" של מייקל קורטיז , "גאוות המארינס" לצידו של ג'ון גארפילד, "הקול של הצב" לצידו של רונלד רייגן, "בין שני עולמות" ו"לעולם אל תברח ממני".

בשנת 1950 הועמדה פארקר לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על הופעתה בתפקיד האלמנה הצעירה מרי אלן הנשלחת לכלא בדרמת הפשע של ג'ון קרומוול "כבולה". על התפקיד היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר של פסטיבל ונציה. בשנה שלאחר מכן עבדה פארקר עם במאי העל הקלאסי ויליאם ויילר בדרמת המשטרה שלו "סיפור בלשי", בסרט היא הופיעה בתפקיד מרי אשתו של הבלש ג'ים מקלוד (קירק דאגלס) והועמדה לפרס אוסקר נוסף לתפקיד הראשי הטוב ביותר.ב-1952 שיחקה פארקר בסרט ההרפתקאות "סקרמוש" בתפקיד לינור ובדרמת המלחמה "מעל ומעבר" בתפקיד לוסי אשתו של קולונל חיל האוויר האמריקאי פול טיבטס (רוברט טיילור).

בשנת 1955 הועמדה פארקר בפעם השלישית לפרס האוסקר על תפקידה בדרמה "מלודיה קטועה" בתור כוכבת האופרה האוסטרלית מריג'ו לורנס, באותה שנה הוסיפה לרזומה גם הופעה עבור אוטו פרמינגר בסרטו "האיש בעל זרוע הזהב" בתפקיד זוש אשתו של פרנקי מאג'קינק (פרנק סינטרה) המרותקת לכיסא גלגלים. בהמשך שנות ה-50 שיחקה פארקר גם תחת בימויו של ראול וולש במערבון "המלך וארבע המלכות" לצידו של קלארק גייבל ותחת בימויו של פרנק קפרה בקומדיה "חור בראש" בתפקיד גברת רוג'רס.

בשנות ה-60 הופיעה פארקר בקלאסיקה המוזיקלית של רוברט ווייז "צלילי המוזיקה" בתפקיד הברונית אלזה שריידר וכמו כן גם בדרמה של וינסנט מינלי "הבייתה מהגבעה" לצידו של רוברט מיצ'ם. מחוץ לעולם הקולנוע שיחקה פארקר גם בסדרות טלוויזיה, היא הועמדה לפרס אמי בשנת 1962 על הופעת אורח בסדרה "השעה ה-11" ולפרס גלובוס הזהב בשנת 1969 על הופעתה בסדרה "העולם של ברייקן".

פארקר ניהלה בחייה האישיים ארבעה מערכות נישואים:

בעלה הראשון היה פרד לואיס לו נישאה למשך שנה אחת ב-1943. בשנת 1946 היא התחתנה עם המפיק ברט פיירדולב והביאה עמו לעולם 3 ילדים, הם התגרשו בשנת 1953. בעלה השלישי היה הצייר פול קלמנס, מנישואין אלו שנמשכו כ-11 שנים נולד ילד אחד השחקן פול קלמנס. נישואייה הרביעיים היו לריימונד הירש לו היא הייתה נשואה עד לפטירתו בשנת 2001.

פארקר נפטרה ב-9 בדצמבר 2013 בעיר מגורייה פאלם ספרינגס, קליפורניה מסיבוכים של דלקת ריאות בהיותה בת 91. על פי בקשתה האחרונה גופתה נשרפה ואפרה פוזר על פני האוקיינוס השקט. על שמה של פארקר ישנו כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

פארקר שגדלה וחונכה כנוצרייה פרוטסטנטית התגיירה ולכל אורך שנותייה ככוכבת קולנוע הגדירה עצמה כיהודייה.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלינור פארקר בוויקישיתוף