אלינור ריגבי
 |
||
|---|---|---|
 |
||
| סינגל מאת הביטלס | ||
| מתוך האלבום Revolver | ||
| תאריך יציאה | 5 באוגוסט 1966 | |
| תאריך הקלטה | 28-29 באפריל, 6 ביוני 1966 | |
| סוגה | בארוק פופ | |
| אורך | 2:06 | |
| חברת תקליטים | פרלופון | |
| כתיבה | ג'ון לנון, פול מקרטני | |
| הפקה | ג'ורג' מרטין | |
| כרונולוגיית ים - הביטלס | ||
|
Paperback Writer |
Eleanor Rigby (1966) |
Strawberry Fields Forever (1967) |
אלינור ריגבי (אנגלית: Eleanor Rigby) הוא שיר של הביטלס שהופץ בו-זמנית באלבום "Revolver" (1966) ובסינגל. השיר נכתב בעיקר על ידי פול מקרטני, והקרדיט המשותף ניתן כמו תמיד גם לג'ון לנון.[1] מילות השיר הרציניות, העוסקות בבדידותם של אלמונים, והעיבוד הלא-שגרתי לרביעיית מיתרים כפולה שכתב ג'ורג' מרטין, היו נדבך נוסף בתהליך הפיכתם של הביטלס מלהקת רוקנרול-פופ ללהקה היוצרת בעיקר מוזיקה ניסיונית. ב-1968 נכלל השיר בסרטם של הביטלס "צוללת צהובה".
תוכן עניינים |
תוכן השיר [עריכה]
השיר דן בבדידותם של אנשים דרך סיפורן של שתי דמויות: הדמות הראשונה, אלינור ריגבי, מוצגת בבית הראשון של השיר כרווקה זקנה, שעיסוקה ניקיון בכנסייה. הדמות השנייה, האב מקנזי, מוצגת בבית השני ככומר הכותב מילים לדרשות שאיש לא ישמע. שתי הדמויות נפגשות בבית השלישי, כאשר אלינור ריגבי מתה והאב מקנזי קובר אותה. וכך כותב כריס גרגורי על השיר:
 |
ייתכן שאנו יכולים לדמיין זאת כאחד מסרטי הדרמה בשחור לבן שתיארו את החיים בצפון אנגליה בתחילת שנות ה-60 כדוגמת "טעם הדבש" או "מוצאי שבת ויום ראשון בבוקר". אנו יכולים לתאר בקלות את הרקע: ליברפול שלאחר המלחמה, אפורה וגשומה. מילות השיר חסכוניות ביותר, כשהן נותנות לנו סדרה של דימויים מוגדרים היטב וחרוזים חדים ומזוככים הנכתבים בזמן הווה, הפועלים כביקורת הרסנית של החוסר ברוחניות אמיתית בקהילה. הרקע העיקרי הנחשף הוא כנסייה. בשורה הראשונה אנו רואים את דמותה העצובה של אלינור, כפופה, נכה רוחנית, אוספת את הקונפטי הנטוש מחתונה של מישהו אחר. תוך כדי תיאור סוריאליסטי יוצא דופן נאמר לנו שהיא "לובשת את הפנים שהיא שומרת בכד שליד הדלת" דימוי בלתי רגיל של בדידותה, המודגשת על ידי מילות המקהלה הפשוטות אך הסוחפות: "כל האנשים הבודדים / מהיכן כולם באים / כל האנשים הבודדים / /להיכן הם שייכים". העצב העמוק של מילים אלו חובק ציבור נרחב הרבה יותר מרווקות זקנות בודדות או כמרים מזדקנים. אלינור היא סמל של הניכור החברתי שהוא המאפיין העיקרי של החברה שהשיר מגנה באופן כה עז. |
 |
| – Chris Gregory, Who Could Ask for More?: Reclaiming the Beatles, עמ' 126 | ||
ההשראה לשיר [עריכה]
כמו רבים משיריו של מקרטני, גם ב"אלינור ריגבי" המלודיה והשורה הראשונה נולדו בשעה שניגן לעצמו בפסנתר. אך שם האישה שעלה אז במוחו לא היה "אלינור ריגבי" אלא "מיס דייזי הוקינס" (Miss Daisy Hawkins). בשנת 1966 סיפר מקרטני איך התעורר בו הרעיון לשיר:
|
ישבתי מול הפסנתר כשחשבתי עליו. התיבות הראשונות פשוט נוצרו מעצמן, וקפץ לי לראש השם הזה... "מיס דייזי הוקינס, אוספת את האורז בכנסייה". לא יודע למה. לא הצלחתי לחשוב על מילים נוספות אז הנחתי אותו בצד ליום. ואז עלה בי השם "אבא מקרטני", וכל האנשים הבודדים. אבל חששתי שאנשים יחשבו שזה שיר על אבי שיושב וסורג לעצמו גרביים; אבא טיפוס שמח. אז עברתי על ספר הטלפונים ומצאתי את השם מקנזי. |
|
מקרטני סיפר שחשב על השם אלינור בהשראת השחקנית אלינור ברון (Eleanor Bron), ששיחקה לצד חברי הלהקה בסרט Help! (בתפקיד ההודית אהמי). שם המשפחה ריגבי ניתן בהשראת חנות בבריסטול בשם 'ריגבי ואוונס בע"מ, מפיצי יין ואלכוהול' (Rigby & Evens Ltd, Wine & Spirit Shippers) שצדה את עינו כשביקר את חברתו דאז, ג'יין אשר. ב-1984 סיפר: "פשוט אהבתי את השם. חיפשתי שם שיישמע טבעי. אלינור ריגבי נשמע טבעי." עם זאת, היו שציינו כי בבית הקברות של כנסיית פיטר הקדוש (St Peters Church) בליברפול, שבה נפגשו לראשונה לנון ומקרטני, קיימת מצבה עם השם אלינור ריגבי. פול מקרטני הודה שייתכן כי הושפע מכך באופן לא מודע.[2]
הקלטת השיר [עריכה]
ל"אלינור ריגבי" אין ליווי מוזיקלי פופי שגרתי. חברי הביטלס לא ניגנו בו כלל; ג'ון לנון וג'ורג' הריסון תרמו הרמוניות קוליות. במקום גיטרות-בס-תופים השתמש מקרטני בשמיניית מיתרים של נגני אולפן – ארבעה כינורות, שני צ'לי ושתי ויולות – שניגנו עיבוד שכתב ג'ורג' מרטין.העיבוד הושפע מפסקול הסרט "פרנהייט 451" שהלחין ברנרד הרמן. העיבוד נכתב לרביעיית מיתרים כפולה, כלומר תפקידי הכלים מוכפלים לאורך רוב השיר. ייתכן שבחירתו של מקרטני במיתרים הושפעה מהעניין שגילה במלחין אנטוניו ויוואלדי. ג'ון לנון סיפר ב-1980 כי 'אלינור ריגבי היה ה"ילד" של פול, ואני עזרתי בחינוך... ליווי הכינורות היה הרעיון של פול. ג'יין אשר הכירה לו את ויוואלדי, וזה היה טוב מאוד'. השמינייה הוקלטה ב-28 באפריל 1966, באולפן 2 של אבי רואד וההקלטות הושלמו באולפן 3 ב-29 באפריל וב-6 ביוני. טייק 15 נבחר למאסטר. במיקס הסטריאו המקורי קולו של פול נשמע בצד ימין בלבד במהלך הבתים, ושמיניית המיתרים בצד שמאל; מיקס המונו לסינגל ולאלבום היה מאוזן יותר. באלבום שירי הסרט צוללת צהובה (לא האלבום המקורי אלא Yellow Submarine Songtrack שיצא ב-1999) ובמיקסים באלבום LOVE קולו של מקרטני ממורכז, ושמיניית המיתרים נשמעת בסטריאו במטרה להעניק לשיר מיקס מודרני יותר.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- פרק 27 במסע הקסם המיסתורי (Icast)
לקריאה נוספת [עריכה]
- Martina Elicker, Semiotics of popular music: the theme of loneliness in mainstream pop and rock songs, Gunter Narr Verlag, 1997, ISBN 382334658X, pages 123-126
- William J. Dowlding, Beatlesongs, Simon and Schuster, 1989, ISBN 0671682296, Pages 133-136
- Chris Gregory, Who Could Ask for More?: Reclaiming the Beatles, Lulu.com, 2008, ISBN 0955751209, pages 125-127
הערות שוליים [עריכה]
| הביטלס | ||
|---|---|---|
| ג'ון לנון • פול מקרטני • ג'ורג' האריסון • רינגו סטאר פיט בסט • סטיוארט סאטקליף • לנון ומקרטני |
||
| אלבומי אולפן |
Please Please Me (1963) • With the Beatles (1963) • A Hard Day's Night (1964) •Beatles for Sale (1964) • Help! (1965) • Rubber Soul (1965) • Revolver (1966) • Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band (1967) • Magical Mystery Tour (1967) • The Beatles (1968) • Yellow Submarine (1969) • Abbey Road (1969) • Let It Be (1970) |
|
| סרטים |
AHardDay'sNight (1964) • Help! (1965) • MagicalMysteryTour (1967) • Yellow Submarine (1968) • Let It Be (1970) |
|
| הנהלה | ||
| הפקה |
ג'ורג' מרטין • ג'ף אמריק • פיל ספקטור • נורמן סמית' • אלן פרסונס • אולפני אבי רוד |
|
| ערכים נוספים | ||
|
ביטלמניה • ריצ'רד לסטר • תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני • מסע הקסם המיסתורי • קלאוס פורמן • יוקו אונו • אנתולוגיה • רצח ג'ון לנון • LOVE • פיליפ נורמן |
||
| דיסקוגרפיה של הביטלס | ||
