אליס, נסיכת באטנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אליס, נסיכת בטנברג)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליס פון באטנברג
נסיכת יוון ודנמרק
1885 Alice.jpg
שם מלא ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי
בן זוג אנדראס, נסיך יוון ודנמרק
צאצאים

מרגריטה
תאודורה
ססיליה
סופיה
פיליפ

שושלת בית באטנברג (ענף של בית הסה)
אב לודוויג פון באטנברג
אם ויקטוריה, נסיכת הסה
תאריך לידה 25 בפברואר 1885
טירת וינדזור שבאנגליה
תאריך פטירה 5 בדצמבר 1969
ארמון בקינגהאם שבאנגליה
מקום קבורה כנסיית מריה מגדלנה שבירושלים

אליס פון באטנברג (ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי, 20 בפברואר 1885 - 5 בדצמבר 1969), היא נינתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ואמו של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, בעלה של אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת.

חירשת מלידה, נולדה אליס בטירת וינדזור שבאנגליה אך בילתה את ילדותה גם בגרמניה ומלטה. לאחר שנישאה לנסיך היווני אנדראס בשנת 1903 היא התגוררה ביוון עד לגירוש משפחת המלוכה היוונית בשנת 1917. לאחר מספר שנים שבו בני הזוג ליוון, אולם לאחר שאנדראס הואשם בתבוסתה של יוון במלחמת יוון-טורקיה הם הוגלו לצרפת עד להשבת המלוכה היוונית על כנה בשנת 1935.

בשנת 1930 אובחנה אליס כסכיזופרנית ואושפזה בסנטוריום בשווייץ למשך שנתיים. לאחר שחרורה, חייתה בנפרד מבעלה והקדישה את שאר חייה לארגוני צדקה ביוון. במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה באתונה, שם עזרה להסתיר יהודים מפני הנאצים - על כך קיבלה בשנת 1994, 24 שנים לאחר מותה, את התואר חסידת אומות עולם מיד ושם. לאחר המלחמה נשארה ביוון, שם ייסדה מסדר אחיות אורתודוקסי בשם "מסדר הנזירות הנוצרי של מרתה ומרי".

לאחר הדחתו של המלך קונסטנטינוס השני וההפיכה הצבאית של 1967, הוזמנה על ידי בנה וכלתה, מלכת אנגליה, לגור עימם בארמון בקינגהאם בלונדון, שם נפטרה לאחר שנתיים. בשנת 1988 הועברו עצמותיה, על פי בקשתה, והוטמנו בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים בירושלים.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה ויקטוריה אליס אליזבת ג'וליה מרי פון באטנברג, נולדה ב-25 בפברואר 1885 בטירת וינדזור שבאנגליה בנוכחות אם סבתה המלכה ויקטוריה. היא הייתה בתם הבכורה של לודוויג פון באטנברג ואשתו ויקטוריה, נסיכת הסה, שהייתה בתה הבכורה של אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה השנייה של המלכה ויקטוריה.

אליס בילתה את ילדותה בלונדון, הסה ומלטה, שם אביה, שהיה קצין בצי הבריטי, היה מוצב למשך מספר שנים. כבר בילדותה היא אובחנה כחירשת מלידה, ובעידוד אימה למדה קריאת שפתיים באנגלית, צרפתית וגרמנית. מאוחר יותר אף למדה לקרוא שפתיים ביוונית.

אליס שימשה כשושבינה בחתונתו של בן דודה, ג'ורג', דוכס יורק (שהפך מאוחר יותר למלך אנגליה ג'ורג' החמישי) בשנת 1893, והעבירה את רוב נערותה בחברת קרוביה המלכותיים. מספר שבועות לפני יום הולדתה ה-16 השתתפה בלוויתה של המלכה ויקטוריה.

נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס פגשה את אנדראס, נסיך יוון ודנמרק, בנו הרביעי של המלך היווני גאורגיוס הראשון, במהלך הכתרתו של המלך אדוארד השביעי בשנת 1902, ובו התאהבה. הזוג, שהיה מקורב לבתי המלוכה של בריטניה, פרוסיה, רוסיה, דנמרק, יוון והסה, נישא ב-7 באוקטובר 1903 בדרמשטט, גרמניה, במה שהיה אחד הכינוסים הגדולים והאחרונים של צאצאיהם המלכותיים של המלכה ויקטוריה וכריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק לפני מלחמת העולם הראשונה.

אליס נסיכת באטנברג, 1903

לזוג נולדו חמישה ילדים:

לאחר נישואיהם המשיך אנדראס את הקריירה שלו בצבא היווני בעוד שאליס התמקדה בפעילויות צדקה. עם חזרתם ליוון גילה הזוג שהמצב הפוליטי במדינה הדרדר, בעיקר בשל סירובה של הממשלה באתונה להענות לבקשת הפרלמנט של כרתים, שהיה אז תחת שלטון עות'מאני, להתאחד עם יוון. בשל המצב הפוליטי נאלץ אנדראס להתפטר מהצבא.

משברים ומלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת מלחמות הבלקן הוחזר אנדראס לשירות בצבא היווני ואליס שימשה כאחות. תרומתה העיקרית הייתה בהקמת בתי חולים צבאיים בחזית, ועל תרומה זו קיבלה מהמלך ג'ורג' החמישי את "אות הצלב האדום". במהלך מלחמת העולם הראשונה הכריז אחיינה, המלך קונסטנטינוס על יוון כנייטרלית, למרות תמיכתה של הממשלה הנבחרת במדינות ההסכמה. בזמן הפצצת אתונה על ידי צרפת בשנת 1916, נאלצו אליס ומשפחתה לתפוס מחסה במרתפים של הארמון המלכותי. ביוני 1917, כאשר נאלץ המלך לוותר על המלוכה, נאלצו אליס וחברים אחרים רבים במשפחת המלוכה היוונית לעזוב את יוון ולצאת לגלות. את השנים הבאות בילתה רוב משפחת המלוכה בשווייץ.

הקריירה הצבאית של אביה של אליס, הנסיך לודוויג, שהיה ממוצא גרמני, בצי הבריטי קרסה עם תחילת המלחמה בשל הרגשות האנטי-גרמניים העזים שהיו בבריטניה באותה התקופה. לבקשתו של המלך ג'ורג' החמישי בשנת 1917 ויתר לודוויג על התארים הגרמניים שלו ושינה את שם משפחתו למאונטבטן. בתמורה העניק לו המלך הבריטי את התואר מרקיז מילפורד-הייבן.

מלחמת העולם גרמה לכך שהכוח הרב שהיה בידי האצולה האירופאית כמעט ונעלם. שתיים מדודותיה של אליס, אלכסנדרה, קיסרית רוסיה ואליזבת פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, נרצחו על ידי הבולשביקים. עם סוף המלחמה האימפריה הרוסית, הגרמנית והאוסטרו-הונגרית נפלו, וקרובי משפחה רבים של אליס איבדו את תאריהם ואת תפקידיהם.

עם השבתו לכס המלוכה של המלך קונסטנטינוס בשנת 1920 חזרו אליס ואנדראס ליוון והתיישבו בקורפו, אולם לאחר תבוסתו של הצבא היווני במלחמת יוון-טורקיה ב-1922 תפסה קבוצת מהפכנים בראשותו של ניקולאוס פלסטירס את השלטון והגלתה שוב את המלך. אנדראס, ששירת כמפקד הגיס השני של הצבא היווני במהלך המלחמה, נעצר, נשפט ונידון לגלות. אנדראס, אליס וילדיהם עזבו את יוון על ספינת קרב של הצי הבריטי והתיישבו בצרפת, שם גיסתם, הנסיכה מארי בונפארט, השאילה להם בית בפאתי פריז.

בצרפת עזרה אליס לפעילויות צדקה עבור פליטים יווניים והתקרבה מאוד אל הדת. ב-20 באוקטובר 1928 הצטרפה לכנסייה היוונית-אורתודוקסית ומעט לאחר מכן החלה לטעון שהיא מקבלת מסרים מאלוהים ושיש לה כוחות ריפוי. בשנת 1930 סבלה מהתמוטטות עצבים, אושפזה בכפייה בשווייץ, ואובחנה כסובלת מסכיזופרניה פרנואידית.

מרבית שנות ה-30 עברו עליה באשפוז פסיכיאטרי, במהלכן התחרחקו היא ובעלה זו מזה. בשנים 1930-1931 נישאו כל ארבעת בנותיה לנסיכים גרמניים, אך היא לא השתתפה באף אחת מחתונותיהן, ובשנת 1936 עבר הנסיך פיליפ לגור בבריטניה אצל דודיו, לואי מאונטבטן וג'ורג' מאונטבטן, וסבתו ויקטוריה.

בשנת 1937 נהרגה בתה ההרה של אליס, ססיליה, בתאונת מטוס יחד עם בעלה ושני בניה. אליס השתתפה בלוויה, שם פגשה לראשונה מזה שש שנים את בעלה אנדראס. לאחר ההלוויה חידשה את הקשר עם בני משפחתה ובשנת 1938 חזרה לבדה לאתונה על מנת לעזור לנזקקים. היא ניסתה לבסס מחדש את אחריותה האימהית לנסיך פיליפ הצעיר ולהחזיר אותו ליוון, אולם אחיה לואיס כבר הכיר לנסיך את זוגתו לעתיד, אליזבת, והוביל אותו לקראת עתיד צבאי בבריטניה.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה אליס צריכה להתמודד עם העובדה שבנותיה היו בצד הגרמני בעוד שבנה שירת בצי הבריטי. היא וגיסתה, אלנה התגוררו באתונה בעוד שרוב שאר משפחת המלוכה היוונית חייתה בגלות בדרום אפריקה. אליס עבדה עבור הצלב האדום השבדי והשווייצרי, עזרה לארגן בתי תמחוי ובתי יתומים עבור האוכלוסייה הענייה ואף טסה לשבדיה על מנת להביא משם ציוד רפואי תחת מסווה של ביקור אצל אחותה, לואיז, שהייתה נשואה לנסיך הכתר השבדי.

הכוחות הגרמניים הכובשים ביוון הניחו שאליס היא פרו-גרמנית, שכן אחד מחתניה, כריסטוף, נסיך הסה, היה חבר במפלגה הנאצית ובואפן אס אס, בעוד שחתן שני, ברטולד, מרקיז באדן לחם בצבא הגרמני ונפצע בצרפת ב-1940. למרות קשרים משפחתיים אלו, כאשר ביקר אותה קצין גרמני ושאל אותה אם הוא יכול לעשות משהו בשבילה, היא ענתה לו כי הוא יכול להוציא את חייליו ממדינתה.

בתקופת הכיבוש הנאצי חיו באתונה אלפי יהודים שחיפשו מחסה מהגסטפו, שגירש 60,000 מתוך 75,000 יהודי יוון למחנות ההשמדה. באותה התקופה החביאה אליס את האלמנה היהודייה רחל כהן יחד עם שניים מחמשת ילדיה. בעלה של רחל, חיימקי כהן, שירת את המלך גאורגיוס הראשון בשנת 1913, ובתמורה הבטיח לו המלך כל עזרה שיצטרך. אליס כיבדה את ההבטחה של חמיה והצילה את משפחת כהן מידי הנאצים.

בשנת 1944, כששוחררה יוון מידי הגרמנים, ביקר את אליס ראש הממשלה לעתיד של בריטניה, הרולד מקמילן, שדיווח כי היא חיה בתנאים צנועים ואף מוזנחים.

לאחר השחרור לחמו מהפכנים קומוניסטים בבריטים על השליטה באתונה. במהלך קרבות אלו קיבלה אליס את ההודעה על מותו של בעלה, אותו לא ראתה מאז שנת 1939 בשל המלחמה. למרות התנגדותם של הבריטים, המשיכה אליס להסתובב ברחובות העיר ולחלק אוכל לנזקקים גם בזמן הקרבות.

שנותיה המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1947 שבה אליס לארץ מולדתה, בריטניה, כדי להשתתף בחתונתו של בנה היחיד, שנקרא כעת פיליפ מאונטבטן, לנסיכה אליזבת, בתו של מלך בריטניה דאז ג'ורג' השישי. היא העניקה במתנה את התכשיטים המעטים שנשארו לה כדי שיוכנסו לתוך טבעת האירוסין של אליזבת. בנותיה של אליס, אחיותיו של פיליפ, לא הוזמנו לחתונה בשל הרגשות האנטי-גרמניים העמוקים ששררו בבריטניה לאחר המלחמה.

בינואר 1949 ייסדה מסדר נזירות יווני אורתודוקסי על האי טינוס ביוון, ובשנים 1950 ו-1952 ביקרה בארצות הברית כדי לאסוף תרומות. לטקס ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה ביוני 1953 הגיעה בלבוש הנזירה שלה.

בשנת 1960 ביקרה בהודו בהזמנתה של השרה ההודית רג'קומארי אמריט קאור, שהתרשמה מרוחניותה העמוקה ומהתעניינותה בדת ההינדית. הביקור נקטע כאשר חלתה אליס בפתאומיות וגיסתה אדווינה מאונטבטן, שהייתה אז במקרה בביקור בדלהי, עזרה להרגיע את המארחים שנעלבו מעזיבתה הפתאומית.

אליס, שבריאותה החלה להדרדר בשל עישון כבד וחרשותה החלה להתחזק, עזבה את יוון בפעם האחרונה ב-21 באפריל 1967, לאחר הפיכת הקולונלים ביוון ועזיבתו של קונסטנטינוס השני לגלות מרצון. המלכה אליזבת השנייה והנסיך פיליפ הזמינו את אליס להתיישב לצמיתות בארמון בקינגהאם.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 1969 נפטרה אליס בארמון בקינגהאם ללא כל רכוש, אותו תרמה לעניים. היא נקברה בטירת וינדזור, למרות בקשתה להקבר בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים בירושלים, לצד דודתה אליזבת פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. ב-3 באוגוסט 1988 מולאה צוואתה, ועצמותיה הועברו לקריפטה שמתחת לכנסייה.

ב-31 באוקטובר 1994 הגיעו שני ילדיה הנותרים, פיליפ וסופיה, ליד ושם כדי לקבל בשמה את תואר חסידת אומות עולם על הצלתם של משפחת כהן באתונה במהלך מלחמת העולם השנייה.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס, נסיכת באטנברג לודוויג, נסיך באטנברג אלכסנדר, נסיך הסה לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסה
וילהלמינה, נסיכת באדן
יוליה פון האוק האנס מוריס פון האוק
סופי לפונטן
ויקטוריה, נסיכת הסה לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסה קארל, נסיך הסה-דרמשטט
אליזבת, נסיכת פרוסיה
אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה
ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]