אליס מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אליס מילר (נולדה ב-23 בינואר 1972) היא מהנדסת אווירונאוטיקה ובעלת רישיון טיס אזרחי, שנאבקה למען פתיחת קורס הטיס בצה"ל לנשים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליס מילר עלתה לישראל מדרום אפריקה בגיל שש וגדלה בהוד השרון. בשל שאיפתה להיות אסטרונאוטית למדה תעופה ואווירונאוטיקה ואף קיבלה רישיון טיס אזרחי. בשל כך, גם הייתה מעוניינת להתקבל לקורס טיס של חיל האוויר, אולם בקשתה נדחתה על הסף משום היותה אישה.

בשנת 1994, בעת שהייתה סטודנטית לאווירונאוטיקה בטכניון במסגרת העתודה האקדמית, עתרה לבג"ץ נגד משרד הביטחון ונגד צה"ל בעניין אי קבלתה למיונים לקורס טיס. עתירתה של מילר נתקבלה על ידי בג"ץ, אולם היא עצמה לא עברה את שלב המיונים ולא התקבלה לקורס הטיס בשל "עודף מוטיבציה".[דרוש מקור] מילר סיימה תואר ראשון בהנדסה ושימשה כקצינה בחיל האוויר. תפקידה האחרון בחיל היה מפקדת גף מבנה וייצור בבסיס שדה דב. במהלך השירות הצבאי למדה לימודי תואר שני במינהל עסקים בפקולטה לניהול - בית הספר למוסמכים במינהל עסקים ע"ש ליאון רקנאטי, אותו סיימה בשנת 2006.

לאחר שחרורה מצה"ל ניהלה, יחד עם בעלה, חברת קיאקים ורפטינג בהודו. היא חזרה לישראל ושימשה סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברה המקימה בריכות שחייה בטכנולוגיה המאפשרת להפחית את כמות הכלור במים.‏[1]. לאחר סירוב של משרד הבריאות להעניק רישיון לבריכות של החברה בגלל שיעור נמוך מדי של כלור, פנתה לבג"ץ. אולם היא משכה את העתירה לאחר שהשופטים המליצו לה לבצע ניסוי בבריכה פרטית אשר אינה חייבת ברישוי‏[2].

נכון ל-2010, מנהלת מילר עם בעלה כפר נופש אקולוגי בהודו.‏[3] מילר (כיום מילר-גאלוט) נשואה ואם לבת, וביתה בישראל הוא בקיבוץ חוקוק.‏[4]

עתירתה של מילר והשפעותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בג"ץ אליס מילר

ב-8 בנובמבר 1995 הוגשה עתירתה של אליס מילר לבג"ץ על ידי האגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שאמר לה: "תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב".‏[5] בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים.

בעקבות העתירה נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, קורס חובלים, קורסים שונים בחיל התותחנים, מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי ומשמר הגבול. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר 2000, השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של חיילת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי שר הביטחון. מאז שנתקבלה העתירה, התקבלו נשים לקורס הטיס וחלקן סיימו אותו בהצלחה. כך, הפכה רוני צוקרמן לטייסת הקרב הראשונה בצה"ל. למרות זאת, עדיין קיימים בצה"ל תפקידים הסגורים בפני נשים. ב-2003 הגישה יערה שטולברג עתירה לבג"ץ נגד החלטת צה"ל למנוע מנשים להשתלב במערך מערכת הנשק "מחבט". כחצי שנה אחרי שסיימה את שירותה הצבאי דחה בג"ץ את העתירה, מכיוון שהפכה להיות "לא רלוונטית ותאורטית".‏[6]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]