אליעזר דון יחיא
| הרב אליעזר דון-יחיא | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | ד' בתמוז תקצ"ח |
| תאריך פטירה | תרפ"ו |
| השתייכות | רבנים אשכנזים, רבני מזרח אירופה, רבני לטביה |
| נושאים שבהם עסק | ש"ס, הלכה |
| רבותיו | אביו, הרב שבתאי |
| תלמידיו | בנו הרב בנציון, אחיינו הרב יהודה לייב דון יחיא, הרב קוק |
| חיבוריו | שו"ת "אבן שתייה", "טעם מגדים" |
הרב אליעזר דון יחיא (ד' בתמוז תקצ"ח, 1838 - ד' בתמוז תרפ"ו, 1926) היה רב העיר לוצין, לטביה ומרבותיו של הרב קוק.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדותיו
נולד בעיר דריסא לרב שבתאי דון יחיא, רב העיר, ולמלכה, בתו של הרב נפתלי ציוני מלוצין. שורשיה העתיקים של משפחת דון יחיא הם מספרד, וידוע על קשר משפחתי שלהם לרבי יצחק אברבנאל. רבו היה דוֹדוֹ, הרב אהרון זליג ציוני, רבה של לוצין, אליו נסע למען ידריכהו בדרך הלימוד ההגיונית, המעמיקה, והמכוונת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. אליעזר נשא לאישה את בת רבו, ולאחר נישואיו למד חמש שנים בשקידה עצומה. בשנת תרכ"ד התמנה לרב בעיר וויאן שבפלך קובנה. בקובנה פתח בית מדרש להוראה ודיינות.
לאחר מותו של הרב ציוני, בשנת תרל"ז, נבחר למלא מקומו, כרבה של קהילת לוצין. בחמישים שנות שבתו על כסא הרבנות הוא תיקן תקנות, קבע סדרים, הביע "דעת תורה" הטיל את מרותו בכל תחומי החיים. דברו היה חוק לאנשי קהילתו.
הרב אליעזר התבקש להעניק הסכמה לספרים שונים, לצד גדולי דורו, כרבי חיים עוזר גרודזינסקי[1] ורבי יוסף רוזין, ה"רוגצ'ובר"[2].
אישיותו המיוחדת משתקפת מהסיפור הבא: פעם מצא בשבת בבוקר ארנק מלא וגדוש שטרות כסף המונח על המדרכה. רצה הרב לקיים מצוות השבת אבדה, ומאידך - הלוא בשבת אסור לנגוע בכסף! מה עשה? עמד ושמר על הארנק מן הבוקר ועד צאת השבת![3]
לאחר פטירתו ירש בנו, הרב בן ציון דון יחיא, את רבנות לוצין. חתנו, הרב מנחם מנדל ניחמקין, היה רבה של רוזינובסק[4]. שניהם נספו בשואה.
נכדו, שבתאי דון יחיא (שינה את שם משפחתו ל"דניאל"), עלה לארץ ושימש כעורך עיתון הצופה, וכיהן תקופה קצרה כחבר כנסת מטעם המפד"ל.
[עריכה] יחסו להתיישבות בארץ ישראל
חיבה עמוקה יקדה בליבו כל ימי חייו לארץ ישראל ולבוניה. הוא השפיע על רבים מבני משפחתו ובני עירו לעלות לארץ ולהתיישב בה ישיבת קבע. בעת שנתפרסמה הצהרת בלפור, קרא לעצרת חג בבית הכנסת ואמר שיעור בהלכה על מצוות התלויות בארץ. כמו כן, פרסם בשנת תרפ"א מכתב התעוררות אל יהודי לטביה, למען ירימו תרומותיהם לבניין הארץ. בראשית מכתבו הוא מסביר את היסוד ההלכתי-רוחני של יישוב ארץ ישראל, מדגיש את חיובו מן התורה, וקורא ליהודים לעלות לארץ.
הוא היה מרבה לדרוש בשבחה של ארץ ישראל והציונות הדתית בבית הכנסת ובשיחות עם אנשי קהילתו. אחר פטירתו רשמו ציוני לטביה לאות הערצה את שמו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל.
[עריכה] כתביו
- אליעזר דון יחיא, אבן שתיה, (נדפס בוילנה תרנ"ג) - ספר שו"ת על נושאים מארבעת חלקי השולחן ערוך. במאה וארבעים פרקיו של הספר הוא מברר סוגיות, מפענח דברי ראשונים, מתפלפל בדברי האחרונים והכל ברוב בקיאות, עמקות וסברה ישרה. הרב יצחק אלחנן ספקטור בהסכמתו לסֶפֶר מרבה בשבח את המחבר, לו הוא קורא "הגאון המובהק והמפורסם", ומעריך את הספר: "הדברים נאמרים בחריפות ובבקיאות רבה, ובהסברות ישרות בש"ס ובפוסקים". גדולי הרבנים הרבו לעיין בספרו העירו את הערותיהם, מהם שקבלו את פסקיו ומהם שניסו לערער על אילו מהם. הוצאת הספר היתה מאורע בעולם ההלכה. הרב חזקיהו מדיני, בעל "שדי חמד", מביא פעמים מספר את פסקיו של בעל "אבן שתיה". גם הרב קוק בספרו "חבש פאר" מביא את דברי "אבן שתיה" ומתפלפל בו, באתר HebrewBooks
- אליעזר דון יחיא, טעם מגדים, תמצית דברי פרי מגדים לשולחן ערוך, עם הערות והארות, באתר HebrewBooks
- שו"ת מהרש"א דון יחיא - שאלות ותשובות כמתכונת ספר "אבן שתיה".
- דרשות בענייני הלכה, לשבת הגדול ולשבת שובה (שני כתבי היד אבדו בחורבן לוצין בתקופת השואה).
[עריכה] תלמידיו
- בנו, הרב בן ציון.
- אחיינו, רבי יהודה לייב דון יחיא, מחבר שו"ת "ביכורי יהודה".
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק למד אצלו בנעוריו, בהיותו בן 15 (בין השנים תרל"ח-תר"ם, 1878-1880), והושפע רבות מאישיותו ומדרך לימודו. הרב קוק מתאר במילים חמות, כיצד אינו יכול לשכוח "את מאור הפנים, גדלות הנשמה, אוצר הטוב והנעימות, ישרוּת השכל והרחבת הדעת" שאפיינו את הרב אליעזר.
[עריכה] לקריאה נוספת
- רבי אליעזר דון יחיא : מגילת חייו, שבתי דון יחיא, ירושלים, ה'תרצ"ב
- מגילת יוחסין מהרב ישראל זליגמן עם פירוש רב בן ציון דון יחיא
- להישאר יהודי, מאת הרב יצחק זילבר, ירושלים 2006
- מלאכים כבני אדם, שמחה רז, ירושלים
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שולחן ערוך אורח חיים ח"א, עם ביאור טעם מגדים לרבי אליעזר דון יחיא, לוצין, תרצ"ד, באתר HebrewBooks
