אליפות וימבלדון 1877

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות וימבלדון 1877
1877 Wimbledon Championship
ענף טניס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התחרות 9 ביולי 1877 – 19 ביולי 1877 (11 ימים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר תחרות 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר מתמודדים 22 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מארחת אצטדיוני הטניס בווימבלדון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליפות וימבלדון 1877 הייתה תחרות טניס ראשונה שנערכה באצטדיוני הטניס בווימבלדון ובמרוצת השנים היא התפתחה לתחרות טניס חשובה.

בתחרות השתתפו 22 ספורטאים בריטים שהתחרו בהתאם לכללים שפורסמו על ידי מועדון קרוקט של לונדון (Marylebone Cricket Club).

רקע והכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הכלל אנגלי לקרוקט (All England Croquet Club) הוקם ב-23 ביולי 1868 על ידי שישה אנשים במשרדי עיתון "פילד" (The Field). לאחר כשנה המועדון שכר שטח באזור וימבלדון. בשנת 1870 הסתיימה הקמת מתקנים והתקיימה האליפות הראשונה בקרוקט. לאור הבעיות התקציביות בפברואר 1875 הוחלט להתאים אחד המגרשים למגרש טניס דשא. לאחר בניית מגרש טניס מספר החברים במועדון גדל ובהתאם לכך הוחלט להתאים לטניס מגרשים נוספים. לאור הפופולריות של המשחק החדש, ב-14 באפריל 1877 השם "טניס" נכלל בשם המועדון -(All England Croquet and Lawn Tennis Club AEC&LTC).

ב-2 ביוני 1877 וועד המועדון החליט לארגן תחרות שהרווחים ממנה היו צריכים לאפשר להחליף ציוד תחזוקה. ב-9 ביוני בעיתון ספורט לונדוני "פילד" פורסמה מודעה על התחרות הצפויה שהייתה פתוחה לחובבי טניס. צוין שמשתתף צריך לשלם לירה שטרלינג כדמי השתתפות ויהיו פרסים עבור הניצחון בתחרות ועבור הזכייה במקום השני. גודל הפרס יהיה תלוי במספר המשתתפים.

הגרלה בה השתתפו 22 ספורטאים נערכה ב-7 ביולי 1877.

התחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספנסר גור, אלוף וימבלדון הראשון

התחרות החלה ב-9 ביולי 1877 וביום זה נערכו 10 משחקים של הסבב הראשון. אחד הנרשמים לא הופיע ולכן בתחרות השתתפו 21 ספורטאים. משחק הגמר נדחה בגלל הגשם ל-19 ביולי. במשחק זה ניצח ספנסר גור (מודד קרקעות במקצועו). הוא קיבל פרס כספי בגובה 12 גינאות וגביע מכסף. כ-200 צופים הגיעו לראות את משחק הגמר. במקום השני היה ויליאם מרשל (שזכה במקום השלישי בתחרות של שנת 1879). גם זוכים במקום השני והשלישי זכו בפרס כספי.

הרווח מהתחרות היה 10 לירה שטרלינג. בעקבות הניסיון החיובי הוחלט לארגן בשנת 1878 אליפות נוספת.

לאחר התחרות סוכם על שינוי הכללים תוך קיצור המגרש מ-7.92 מ' ל-6.71 מ' והורדת גובה הרשת ל-1.45 מ' בקצוות ול-0.91 מ' במרכז. כללים אלו היו בתוקף עד לשנת 1882.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליפות וימבלדון 1877 בוויקישיתוף