אלישה ויט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלישיה וויט
Alicia Witt
וויט, 2014
וויט, 2014
לידה 21 באוגוסט 1975 (בת 48)
ווסטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
http://www.aliciawittmusic.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
וויט, 2012

אלישיה רואן וויטאנגלית: Alicia Roanne Witt; נולדה ב-21 באוגוסט 1975) היא מוזיקאית, זמרת ושחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישיה וויט נולדה בווסטר, מסצ'וסטס שבארצות הברית, למשפחה מרקע נוצרי. הוריה הם דיאן ורוברט וויט. יש לה אח בשם איאן. ויט נתגלתה על ידי הבמאי דייוויד לינץ' כאשר הופיעה בתוכנית הטלוויזיה !That's Incredible בשנת 1980, שם היא דקלמה קטע ממחזהו של שייקספיר "רומיאו ויוליה". הוא ליהק אותה לסרט "חולית" (1984) שם היא גילמה את עליה, אחותו הצעירה ובעלת התודעה המוגברת של פול מואדיב אטריידאס. אחרי תפקיד זה, היא עזבה את הוליווד כדי להתרכז בלימודיה ובמוזיקה. היא למדה בביתה כאשר הוריה מלמדים אותה במקום בית ספר. היא למדה לנגן בפסנתר באוניברסיטת בוסטון וזכתה במספר תחרויות נגינה לאומיות ובינלאומיות של פסנתר קלאסי, כולל בתחרות "Bartok-Kabalevsky International Piano Competition".

בגיל 14 קיבלה וויט תעודת סיום תיכון. לאחר מכן, היא עברה להוליווד יחד עם אמה (שהחזיקה בשנים 19881993 בשיא השיער הארוך ביותר בעולם) כדי לפצוח בקריירה של שחקנית. לאחר זמן קצר, הקולנוען דייוויד לינץ', אליו היא מתייחסת בתור מנטור, יצר את התפקיד של גרטשן הייוורד במיוחד עבורה בסדרה המצליחה שלו "טווין פיקס". הוא ליהק אותה שוב ב"בלק-אאוט", קטע בסדרת הקצרה שלו ב-HBO "חדר מלון". זה היה שיתוף הפעולה האחרון בין השניים לזמן רב.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה, וויט עבדה בנגינה בפסנתר במלון Regent Beverly Wilshire כדי לממן את מגוריה בלוס אנג'לס, קליפורניה. היא אפילו ניגנה חלקים קטנים בסרט של "תשוקה הרסנית" של הבמאי מייק פיגיס בו מופיע אחיה איאן, בדרמה Gen-X, ב-Bodies, Rest & Motion ובסרט הטלוויזיה The Disappearance of Vonnie. ב-1994, קיבלה תפקיד ראשי ראשון בסרט קולנוע, היא גילמה נערה מופרעת בגיל ההתבגרות בשם בוני בסרט "כיף". היא קיבלה את פרס Special Jury Recognition בפסטיבל סאנדנס והייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר בתחרות פרס אינדפנדנט ספיריט. הופעה זו גרמה למדונה לרצות שוויט תלוהק לתפקיד המאהבת שלה בחלק הראשון של הסרט "ארבעה חדרים".

ויט פרצה לתודעה של קהל גדול יותר כשגילמה את זואי וודביין, בתה של הדמות של סיביל שפרד בקומדיית המצבים "סיביל" בשנים 19951998. בין לבין היא כיכבה בסרטים: "סימפוניית החיים", "החברות של רות" בבימוי אלכסנדר פיין, Passion's Way ו-Bongwater. אחרי הסדרה "סיביל" קיבלה ויט את תפקיד "הנערה האחרונה" בסרט האימה אגדה עירונית המתאר רציחות הנעשות בקמפוס בהשראת אגדות אורבניות. היא גם תרמה את קולה לסרט האנימציה Gen¹³ אך הוא מעולם לא הופץ שכן לא הושלם עקב חוסר מימון.

בשנת 2000 קיבלה ויט תפקידים חשובים ב"אלי מקביל" ובדרמת הפשע "הסופרנוס" וכן את התפקיד הראשי בסרט הקומדיה Playing Mona Lisa. היא הופיעה גם בסרט "ססיל בי. דימנטד". ב-2001 הופיעה לראשונה על הבמה, במחזה The Gift, בתיאטרון טיפאני בלוס אנג'לס, קליפורניה, בו היא גילמה חשפנית יקרה עם מחלה. בשנים שלאחר מכן, הקריירה של ויט האטה. היה לה תפקיד קטן בסרט "ונילה סקיי" של קמרון קרו, שנועד להתייחס לתפקיד שלה בסרטים "חולית" ו-"תשוקה הרסנית". היא גם שיחקה בוגרת מכללה שדנה באובדן בתוליה בסרט הניסיוני "Ten Tiny Love Stories" ושיחקה נערת טריילר-טראש ברבי "American Girl" שהופץ בווידאו ב-2005.

בשנת 2002 הופיעה בקומדיה הרומנטית "שבועיים מראש". בשנים 20032004 היא עזבה את הוליווד ועברה לחיות בבריטניה, שם היא שיחקה בסרט "הצד הטוב של הכעס" לצד קווין קוסטנר, וכיכבה כאוולין בהפקה הבימתית של "צורה לאהבה". בין מיזמים אלה היא הצטלמה לסרט הטלוויזיה הגרמני Kingdom in Twilight שצולם בדרום אפריקה. היא גילמה את קריאמהילד בגרסה הקולנועית לשירת הניבלונגים.

ב-14 ביוני 2004 וויט דגמנה את מה שנחשב כנראה לכובע היקר ביותר בעולם, עבור בית המכירות הפומביות "כריסטי'ס" בלונדון. הכובע, Champrau d'Amour, תוכנן בידי לואי מארייט, שוויו מוערך ב-2.7 מיליון דולר והוא מכוסה ביהלומים.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אכפת לי" (2021)

  • "Alice" ‏(2022)

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלישה ויט בוויקישיתוף