אלישע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית. ציור מעשה ידי בנג'מין וסט משנת 1765.
אלישע מסרב לקבל את מתנות נעמן. ציור מעשה ידי פטר די גרבר, 1630.

לפי המתואר בתנ"ך, אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט היה נביא שפעל בממלכת ישראל במאה התשיעית לפני הספירה, בתקופת שלטונם של המלכים יורם, אחזיה, יהוא, יהואחז ויואש. הוא התפרסם כתלמידו של אליהו הנביא, כממשיך דרכו במלחמה למען אלוהי ישראל, וכעושה ניסים.

ייחוסו ומוצא משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מוזכר אלישע כבן ל"שפט" בלי להזכיר לאיזה שבט היה שייך. רש"י סבור כי שפט היה מבני שבט גד כמובא בספר דברי הימים; "יוֹאֵל הָרֹאשׁ וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן" (דברי הימים א ה יב) אולם לפי משמעות התנא דבי אליהו כפי שהבינו בעלי התוספות יש סוברים כי אלישע היה כהן וכן שפט אביו -ואילו ה"שפט" המוזכר בספר דברי הימים היה איש אחר בשם שפט.[1]

הקדשת אלישע לנביא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מלכים א פרק יט מסופר כי אליהו הנביא ברח למדבר סיני, בחוששו לנפשו כיוון שאיזבל, מלכת ישראל ואשתו של המלך אחאב, ביקשה להורגו. בהיותו במדבר זכה אליהו להתגלות מפי אלוהי ישראל, שהטיל עליו שלוש משימות: למשוח את חזאל למלך על ארם, למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל, וכן למנות לו ממשיך - את אלישע בן שפט מאבל מחולה אשר בגלעד: ""וְאֶת-אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה, תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ"" (מלכים א' י"ט, טז).

אחר דברים אלו, הצפין אליהו לעבר דמשק, ובדרכו מצא את אלישע חורש את שדות משפחתו בשנים עשר צמדי בקר. אליהו השליך לעברו את אדרת השיער שלו, שהיוותה את סימנו המזהה, ובזאת אימצו כבן וכשמש והפקיד בידיו את שליחות הנבואה: ""וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו, וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו... וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ - וַיְשָׁרְתֵהוּ"" (שם, פס' יט-כא). כשמונה שנים ליווה אלישע את מורו הרוחני ושימשו, עד לעלייתו של אליהו השמימה וצניחת רוח הנבואה על הנביא המתלמד. עם זאת, אין התנ"ך מספר כלל על פרק זמן זה.

אלישע דבק באליהו, והיה תלמידו הנאמן, וזאת אף על פי שהנביא היה אדם מתבודד ופעמים רבות נטש את חברת בני האדם לטובת מקומות שכוחי אל. כיוון שכך, זכה אלישע לחזות בהסתלקותו הפתאומית והפלאית של אליהו במרכבת אש השמימה, ובטרם הלקחו אף זכה לשאול בקשה מאת אליהו: ""וִיהִי נָא פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי"" (מלכים ב, ב', ט). חז"ל הסבירו שאלישע ביקש כפלים ממה שהיה באליהו, וכן דרשו שנמצא אלישע ראוי "לעשות מעשי ניסים פי שנים ממספר הניסים שעשה אליהו".

אלישע כ"נביא בישראל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עזיבתו של אליהו, נטל אלישע את אדרתו המושלכת ואיתה ביצע את מעשה הנס הראשון שלו: הוא חבט אתה על מי הירדן, והמים נחצו לשנים. כמו כן, בני הנביאים הכירו בכך שנחה רוח אליהו על אלישע, והאחרון הפך למנהיגם. מרגע זה ועד למותו כעבור שישים שנה, לא פסק אלישע לחולל ניסים ולנבא נבואות, והוא החזיק בתפקיד הרשמי של ""נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל"" (שם, ה', ח).

סיפורי פלאות ומעשי ניסים רבים נקשרו בשמו של אלישע, ועיקר פרסומו עליהם. בין היתר, אלישע ריפא את מי יריחו המלוחים, על ידי כך שהשליך לתוכם מלח מתוך צלוחית חדשה. הוא הציל אשה אלמנה ואת בניה היתומים מחיי עוני ועבדות בכך שחולל את נס אסוך השמן - הפיכת כד שמן בודד לקרן שופעת שמן. כמו כן, אלישע נהנה מתמיכתה של אישה שונמית חשוכת בנים, ולאות תודה על טרחתה הרבה בשבילו הבטיח לה בן, ולאחר שהבן מת, הוא אף החיה אותו. הוא השביע מאה איש מ""עֶשְׂרִים-לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל"" (מלכים ב, ד', מב), הציף גרזן ששקע במים ואף ריפא את צרעתו של נעמן, שר צבא ארם, בכך שהורה לו לרחוץ שבע פעמים בנהר הירדן.

סיפורי ניסים אחדים מציירים את דמותו של אלישע כאדם טוב לב, שלא מהסס להושיט יד לעניים, לחלשים ולמרי הגורל. לעומת זאת, ניסים אחרים שבוצעו על ידי אלישע מעלים דמות אחרת, אכזרית, לא רחמנית וקלה לרגוז. מעשה נס ידוע, המופיע במלכים ב פרק ב, פס' כג-כה, מספר שבהיות אלישע בדרכו לבית אל יצאו נערים קטנים מהעיר ולעגו לו על קרחותו (וזאת בניגוד לאליהו, שהיה "בעל שיער"), באומרם "עֲלֵה קֵרֵחַ, עֲלֵה קֵרֵחַ". לפי הכתוב, אלישע קיללם בשם אלוהים, ושתי דובות יצאו מהיער והרגו ארבעים ושניים ילדים. הקושי שבהריגת הילדים בגלל לעגם נראה גם לחז"ל, שטבעו את הביטוי "לא דובים ולא יער" (ראו בהמשך). באירוע אחר קילל אלישע את נערו גיחזי ואת זרעו בצרעת נעמן, כיוון שגיחזי חמד לעצמו את מתנותיו של נעמן לאלישע שסירב לקבלן.

מתוקף תפקידו כ"נביא בישראל" היה אלישע מעורב גם באירועים מדיניים-צבאיים: כאשר יורם מלך ישראל, יהושפט מלך יהודה ומלך אדום אסרו מלחמה על מואב ותוך כדי מסע מלחמתם הגיעו לידי מצוקת מים קשה, חזה להם אלישע ניצחון סוחף והבטיח להם "כִּי כֹה אָמַר ה' לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם" (מלכים ב, פרק ג, פס' יז). באירוע אחר, בן הדד מלך ארם הטיל מצור כבד על העיר שומרון, שהביא לרעב איום בעיר הנצורה, אך אלישע, בסופו של דבר, ניבא על סיום המצור "כָּעֵת מָחָר", ואכן צבא ארם נס ונבואתו של אלישע התקיימה במלואה (מלכים ב, ו כד-ז כ).

אלישע המשיך את פעולותיו של אליהו שנלחם בכל כוחו בעבודת הבעל שרווחה בממלכת ישראל ושעודדה על ידי בית המלוכה, ושלח אחד מבני הנביאים למשוח את יהוא בן נמשי למלך על ישראל. יהוא, לאור הנסיבות החדשות, הכריז על מרד במלכות, הכרית את בית אחאב, הרג את איזבל ומחה את פולחן הבעל מישראל.

חיל המודיעין של ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע שהנביאים בתנ"ך שימשו פעמים רבות כמודיעין צבאי, אמנם לא במובן של איסוף מידע על האויב וכדומה. רוב הנביאים נתנו מעין מידע מודיעיני כאשר השופטים והמלכים היו שואלים אותם אם לצאת לקרבות והם היו עונים רק כן או לא ע"פ החלטת ה'.

אך אלישע הגדיל לעשות יותר מכל הנביאים ושימש, בעזרת כוח נבואתו, כחיל מודיעין לכל דבר כפי שניתן לראות במלכים ב' פרק ו' פסוק ח': "וּמֶלֶךְ אֲרָם, הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל; וַיִּוָּעַץ אֶל-עֲבָדָיו לֵאמֹר, אֶל-מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי. (ט') וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הִשָּׁמֶר, מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי-שָׁם, אֲרָם נְחִתִּים. (י') וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ אִישׁ-הָאֱלֹהִים וְהִזְהִירֹה--וְנִשְׁמַר שָׁם: לֹא אַחַת, וְלֹא שְׁתָּיִם. (י"א) וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ-אֲרָם, עַל-הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּקְרָא אֶל-עֲבָדָיו, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי, מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. (י"ב) וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו, לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: כִּי-אֱלִישָׁע הַנָּבִיא, אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל, יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ."

"לא דובים ולא יער"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישע: הנערים נהרגים על ידי הדובות. איור משנת 1712
מרכבת אליהו הנביא בשמים, הנערים לועגים לאלישע ומותקפים על ידי הדובים. איור מכתב יד צרפתי, שנת 1463.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלישע והדובים

לפי הטקסט בתנ"ך כפשוטו, לעגו מספר נערים לצורתו החיצונית של אלישע, באומרם: "עלה קרח, עלה קרח". פרשנים מפרשים שהנערים קראו לו "עלה קרח, עלה קרח" כיוון שהוא הקריח מהם את פרנסתם כי הם התפרנסו מייבוא מים ממקורות מים טובים. אירוע זה מופיע לאחר האירוע בו מטהר אלישע את מעיין אלישע (עין א-סולטאן) ביריחו). ככל הנראה עד טיהור המעיין נאלצו תושבי יריחו לרכוש את מימיהם מהעיר נערן הסמוכה (ממעיין עין דויוק ועין נועמה). בעקבות טיהור המעיין ביריחו הפסיקו תושבי יריחו לרכוש מים משכניהם, ונערי נערן הם שיצאו נגד הנביא.

תגובתו לכך הייתה קיצונית מאוד: "ויקללם בשם ה' ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". לכאורה, מעשה נורא זה של אלישע לא עולה בקנה אחד עם תפקידו כנביא, ואינו פרופורציונלי בחומרתו, כעונש, לחומרת מעשיהם של הנערים.

אכן, חז"ל לא חשו בנוח עם מעשהו זה של הנביא. בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד א') מובא הסבר אפשרי, להריגת הנערים. הסבר זה מודה כי אלישע אכן נכשל בתפקידו, במספר מקרים במהלך חייו, ודן אותו לכף חובה:

"שלושה חלאין חלה אלישע: אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגיחזי בשתי ידיים, ואחד שמת בו".

אלישע הוא אחת הדמויות המרתקות בתנ"ך, דווקא בגלל האופן המטריד (אך גם האנושי) שבו הוא מתואר. זהו גם אחד מהמקרים שבהם נדרשו חז"ל להתמודדות לא פשוטה עם המתואר, ולהצדיק בכל זאת את קדושתו כנביא.

בגמרא מובאת מחלוקת כמה נסים היו בפרשה זו. האם היה יער ואלישע הוציא ממנו את הדובים, או שמא אלישע יצר את היער וגם את הדובים, החכם הסובר את הדעה האחרונה קובע כי לא דובים היו ולא יער היה, ובעקבות דבריו נוצר הביטוי המפורסם לא דובים ולא יער.

מאן דאמר נס - יער הוה דובים לא הוו; מאן דאמר 'נס בתוך נס' - לא יער הוה ולא דובים הוו.

ניסי אלישע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסים רבים מיוחסים לאלישע:

  1. ריפא את מי יריחו המלוחים על ידי השלכת מלח (כנראה מים המלח) למעיין (כיום נקרא המעין מעיין אלישע)
  2. הציל אישה אלמנה (המדרש מזהה אותה כאשת עובדיה) על ידי כך שכד השמן שלה לא נגמר ויכלה למכור את השמן
  3. כאות תודה ‏‏לאשה השונמית אלישע מבטיח לה שתלד בן אפילו שהיא עקרה גם לאחר שהבן מת הוא מחייה אותו.
  4. מאה אנשים שבעו מעשרים לחם שעורים וכרמל.
  5. הציף גרזן ששקע במים על ידי זריקת עץ למים.
  6. ריפא את נעמן על ידי רחיצתו שבע פעמים בנהר הירדן.
  7. הפך נזיד רעיל למטעמים.
  8. יצאו דובים מהיער והרגו את מקלליו.
  9. הפך באמצע שממת הנגב נהר מים חיים.
  10. חצה את הירדן לשניים.
  11. הכה בסנוורים את צבא מלך ארם.
  12. לאחר מותו, הושלך לקברו איש מת. כאשר גופת המת נגעה בעצמותיו של אלישע. חזר המת לחיים.
  13. קילל את גיחזי בגלל שלקח בשמו מתנות מנעמן. ובעקבות כך גיחזי היה מצורע.
  14. גזר שיהיה רעב בארץ.
מעיין אלישע, יריחו, דצמבר 2012

מותו של אלישע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים לאחר מכן, חלה אלישע "אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" (מלכים ב, פרק יג, פסוק יד), ויואש מלך ישראל בא לחלוק לו כבוד אחרון, וקונן לו באותן מילים שבהן קונן אלישע לאליהו: "אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (שם). בשוכבו על ערש דווי חזה אלישע ליואש ניצחון מכריע של ממלכת ישראל על ממלכת ארם.

אחד מהנוסעים בארץ ישראל, במאות הקודמות, טוען כי את אחד משני הקברים של שיך עלי [2] או שיך אליאס בשומרון יש המיחסים אותם לאלישע הנביא. הקברים מצויים בדרך היורדת משכם לכפר סבא בכפר הקרוי "שיך אליאס" ובו מצבה על שמו או ב"שיך עלי" צפונית ליישוב קדומים וזאת על סמך הפסוק האומר כי דרכו האחרונה של מלך ישראל הייתה בירידתו מהשומרון "יד וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ, אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וַיֵּרֶד אֵלָיו יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּבְךְּ עַל-פָּנָיו וַיֹּאמַר, אָבִי אָבִי, רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" מלכים ב' י"ג, י"ד . מסורת זו אומרת כי הירידה מהשומרון הייתה לכיוון שפלת החוף.

אלישע אף חולל ניסים לאחר מותו: כשנה לאחר קבורתו, הושלכה גופת בן אדם לקברו, ובנוגעה בעצמותיו שבה רוח החיים לאיש המת, שהחל מהלך על רגליו (מלכים ב, פרק יג, פס' כ-כא).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אלחנן סמט, פרקי אלישע,‫ מעליות שעל ידי ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים, תשס"ז. (התפרסם לראשונה כשיעור בבית המדרש הווירטואלי של ישיבת הר עציון)
  • יעל שמש, "מהליכה אחר הבקר להליכה אחר אליהו – מינוי אלישע למשרתו של אליהו (מל"א יט 19–21)", מ' גרסיאל ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ה (תש"ס), עמ' 73–92.
  • עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980, פרק י' - "אלישע הנביא"
  • Yael Shemesh, “‘I am Sure He is a Holy Man of God’ (2 Kings 4:9): The Unique Figure of Elisha”, in Mishael M. Caspi and John T. .Greene (eds.), And God Said: “You are Fired”: Elijah and Elisha, Texas 2007, pp. 15–54
  • סימון, אוריאל, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001.
  • זאב ויסמן, מושיעים ונביאים:שני פניה של הכריזמה במקרא ,תל אביב:הילל בן חיים- הקיבוץ המאוחד,2003. אדרת אליהו והקדשת אלישע נספח 3,עמ' 209-200.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תוספות למסכת כתובות דף קה עמוד ב, בסדר אליהו זוטא. פירוש שנות חיים לפרשת כי תבוא | סדר הדורות שנת ג'מ"ג ל
  2. ^ על שיך עלי ראו גם בערך שער הגיא