אלישע בעל כנפיים

אלישע בעל כנפיים הוא דמות המוזכרת בתלמוד הבבלי (מסכת שבת) בתקופת גזירות השמד של אדריאנוס. במסגרת הגזירות נקבע כי המניח תפילין יוצא להורג. למרות הגזירות, היה אלישע מניח את התפילין ויוצא לשוק. חייל רומי ראה זאת ורדף אחריו. כשתפסו שאל אותו מה יש בידו, ואלישע ענה "כנפי יונה"; להפתעתו ראה החייל כי באמת בידיו של אלישע היו אלה כנפי יונה, ומאז הוא נקרא "אלישע בעל כנפיים".

	"פעם אחת גזרה המלכות הרשעה גזירה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו ינקרו את מוחו. והיה (תנא בשם) אלישע מניח תפילין. יצא לשוק, ראהו חייל אחד ורדף אחריו. ברח ממנו אלישע, ורץ אחריו החייל. כיון שהגיע אצלו, נטל את התפילין מראשו ואחזן בידו. אמר לו החייל: מה בידך? השיב לו: כנפי יונה. פשט את ידו, נעשה לו נס ונמצאו בה כנפי יונה. לפיכך היו קוראים לו "בעל כנפים". ומדוע אמר לו כנפי יונה, ולא אמר לו שאר עופות? משום שכנסת ישראל דומה ליונה, שנאמר (תהילים סח): כנפי יונה נחפה בכסף, ואברותיה בירקרק חרוץ. מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל המצוות מגינות עליהן""
– תלמוד בבלי, מסכת שבת דף קל;

אלישע בעל כנפיים הוא דמות אשר מייצגת את החכמים ששאפו לקיים את מצוות התורה בפומבי, למרות הגזירות הקשות שנגזרו על היהודים בארץ ישראל לאחר דיכוי מרד בר כוכבא.

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.