אלישע קימרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלישע קימרון
נולד ב-1943
ממורכז
תרומות עיקריות
פרסום הטקסטים של מגילות מדבר יהודה, חקר דקדוק של העברית העתיקה, חקר ארמית

אלישע קימרון (נולד ב-5 בפברואר 1943) הוא פרופסור מן המניין במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר-יועץ של האקדמיה ללשון העברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלישע קימרון הוא בן להורים יוצאי פולין, נולד בתל אביב. בגיל 3 עבר עם הוריו להרצליה, ובגיל 10 עברו לקיבוץ חניתה. בהיותו בן 16 עבר עם משפחתו לקריית גת, שם גר עד גיל 20. בגיל זה התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית, והשלים תואר ראשון במקרא ולשון עברית, ותואר שני בלשון עברית. נושא התזה שכתב היה: "מגילת תהלים מקומראן – סקירה לשונית" והיא נערכה בהדרכתו של פרופסור יחזקאל קוטשר. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא: "דקדוק הלשון העברית של מגילות מדבר יהודה" והוגשה בשנת תשל"ו. עבודת הדוקטורט נעשתה בתחילה בהדרכתו של קוטשר, שנפטר במהלך העבודה ואחר כך בהדרכתו של אבי הורביץ. בשנים 1980-1968, בזמן לימודי התואר השני, עבד קימרון בהכנת המילון ההיסטורי ללשון העברית שבאקדמיה ללשון העברית ובאותה עת לימד גם באוניברסיטאות העברית ובן-גוריון. בשנת 1980 מונה למרצה באוניברסיטת בן-גוריון וב-1993 מונה לפרופסור מן המניין. שימש פעמיים כראש המחלקה ללשון וספרות עברית וכיהן כסגן דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה.

קימרון היה החוקר הישראלי הראשון ששותף בצוות הממונה על פרסום מגילות מדבר יהודה. פרופסור ג'ון סטרגנל מאוניברסיטת הרווארד שיתף אותו בשנת 1979 בההדרת ופרסום הטקסט של מגילת מקצת מעשי התורה. קימרון נשא את הרצאתו הראשונה על "מקצת מעשי התורה" בכנס הראשון לארכאולוגיה מקראית שנערך בשנת 1984. הטקסט פורסם ללא רשותו של קימרון וללא ציון שמות מהדיריו. קימרון תבע בבית המשפט המחוזי בעזרת עורך הדין יצחק מולכו את המפרסמים, ובראשם הרשל שנקס, עורך המגזין Biblical Archaeology Review. השופטת דליה דורנר הכריעה לטובתו, ופסק הדין אושר בבית המשפט העליון. הנתבעים טענו שאין זכויות יוצרים על ההדרת טקסט קדום, דורנר כתבה שעל הטקסט אין זכויות יוצרים, אבל על ההשלמות והקונסטרוקציה יש זכויות. ‏‏[1] ‏‏[2] ‏‏[3]

בשנת תשס"ט (2009) זכה בפרס אסרף מטעם האקדמיה ללשון העברית על תרומתו למחקר הלשון העברית.

בנובמבר 2011 זכה בפרס שזר לחקר תולדות ישראל לשנת תשע"א, על ספרו "מגילות מדבר יהודה: החיבורים העבריים". [4]

אלישע קימרון נשוי לשרה, שעובדת בדיקנאט הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, ולהם שלושה ילדים ואחד עשר נכדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו של אלישע קימרון מתמקדים בתחומים הבאים:

  1. פרסום הטקסטים של מגילות מדבר יהודה ותיקון הטקסטים שפורסמו, כעת הוא מכין מהדורה חדשה לכל המגילות.
  2. דקדוק של העברית העתיקה: מקרא, מגילות מדבר יהודה ולשון חכמים.
  3. מסורות של העברית העתיקה: כגון, מסורת קומראן והעברית השומרונית.
  4. ארמית.

חקר העברית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטור של קימרון עסקה בדקדוק הלשון העברית של מגילות מדבר יהודה. בעקבותיה נכתב הספר "העברית של מגילות מדבר יהודה". ‏‏[5] בספר זה קימרון מתאר ומנתח את הדקדוק של המגילות. את רוב המגילות כתבו בכתיב מלא (שלא כמו התנ"ך, הכתוב בכתיב לא אחיד), כתיב אשר מלמד על דרכי הגייה של העברית הקדומה, השונות ממה שידוע לנו. כך למשל המילה "ראש" כתובה במגילות גם בכתיבים "רואש", "ראוש", "רוש", ומתעתיקים קדומים של הכנענית וממסורות אחרות של העברית נראה שהיא נהגתה ro-osh (בתנועה ממושכת). וכן נהגו מילים אחרות שהייתה בהם אל"ף שורשית כמו "יאמר", "זאת". הכינוי לנסתר כתוב "הואה", וכנראה נהגה hua כבערבית. העובדה שהכינוי הזה כתוב בשפות השמיות באל"ף מעידה שהאל"ף הייתה פעם הגויה. עוד הראה קימרון שבלשון המגילות אומרים "הם יכתובו מחר", בעוד שבעברית מקראית אומרים "הם יכתבו מחר". במגילות נשמרה הצורה הדקדוקית הלא מקוצרת.

כשגילו את המגילות התעורר ויכוח אם לשונן הייתה מדוברת. הדעה ששלטה בימי הביניים הייתה שיש רק עברית אחת היא לשון המקרא, לשון האל. הגויים טענו שמאז גלות בבל הפסיקו לדבר עברית והם קראו ללשון חז"ל לשון חכמים. לשון מלאכותית ששימשה את החכמים בבית מדרשם. הפרכה לטענה זו באה כשהתגלו מכתבים מימי בר כוכבא ובהם בר כוכבא כותב עברית. לדעת קימרון לשון המגילות דומה ללשון ספרי המקרא שנכתבו בימי בית שני ושונה לחלוטין מלשון חכמים והוא הסיק מהמבנה האחיד של השפה שמדובר בלשון חיה.

התנהגות תנועת פתח בהברה סגורה מוטעמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת טבריה הפתח מתחלף בצירי וכשהטעם סר הם מתחלפים בחיריק בהברה סגורה, למשל שבר/שבר/שברתי, בת/בתי, לב/לבי, השימוש בפתח נפוץ יותר במסורת בבל שם ניתן למצוא לב במקום לב, ישבר במקום ישבר, הם במקום הם. חוקרי העברית ניסו למצוא כללים המסבירים את החילופים האלה.

מתוך השוואה לשפות שמיות מקבילות ניתן לגלות שמקורו של הפתח הזה בתנועת i קדומה שהופכת באופן רגיל בנסיבות האלה לצירי במסורת טבריה. הכללים שנוסחו בספרי הדקדוק קרויים על שמו של מדקדק גרמני בשם פיליפי והם מלאי פרצות. קימרון הגיע למסקנה שחוק פיליפי שגוי ואילו הבלשנים כריסטיאן סראו ויהושע בלאו צדקו. הם העמידו כללים שונים למעתק שגרם להפיכת התנועה המקורית i ‏ (e) לתנועת a (פתח). לשיטתם תנועת i קדומה הפכה ל- e שהייתה לעתים קצרה ולעתים ארוכה, בדיוק כפי שהיא בתעתיקי ההקספלה של אוריגנס. רק תנועת e קצרה הפכה לתנועת a ואילו תנועת e ארוכה התקיימה בעינה. אי-האחידות במסורת טבריה ובמסורת בבל נובעת מההיקשים. קימרון ביסס את דעתם והראה שהמעתק לא חל במסורת התעתיקים של אוריגנס ואף לא במסורת ההגייה של השומרונים. ‏‏[6] ‏‏[7] ‏‏[8] ‏‏[9] ‏‏[10]

במחקר נוסף ‏‏[11] הראה קימרון שכבר מדקדקי ימי הביניים הכירו בייחודו של הפתח המתחלף בצירי. ר' יונה אבן ג'נאח היה הראשון שהבחין בכך שיש פתח שאינו הופך לקמץ במעמד של הפסק, כגון וינפש. הוא ציין שהפתח הזה שב אל הצירי במעמד של הקשר. דעתו נתקבלה על לב המדקדקים בימי הביניים ואילך, אך נדחקה כנראה מפני חוק פיליפי. העובדה שבשתי מסורות של העברית לא חל המעתק a<e מחייבת להניח על פי התפיסה המקובלת של תולדות העברית שהמעתק הזה מאוחר. קימרון, הסבור לעומתם שהמקורות השונים של העברית משקפים ניבים נבדלים זה מזה – רואה בהתנהגות השונה של החוק בחטיבותיה של העברית עוד דוגמה משכנעת לשיטתו.

פתח המתחלף בקמץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתח שמקורו a קדומה, הוא הפתח המתחלף בקמץ. אף כאן בהברה סגורה מוטעמת לא נמצאו כללים פונולוגיים עקביים המסדירים את השימוש בכל אחת מן החלופות, למשל יצחק (פועל) / יצחק (שם אדם). קימרון מטפל בסוגיה הזו במאמר על טיבן של צורות ההפסק בעברית. הוא הולך בדרכו של המדקדק ר' יהודה חיוג' וכמה מדקדקים מודרניים, שאמרו שצורות ההפסק הן הצורות המקוריות במקרא ואילו צורות ההקשר הן צורות דיבור המשקפות את שטף הדיבור וההתקצרויות שבו, צורות כמו צחק או יצחק נסמכות תמיד למילה אחרת ומי שרושם צורת צחק כערך מילוני עצמאי כאילו רשם דבר במקום דבר. צורות ההפסק אינן צורות מוארכות כדעת הרוב אלא צורות יסוד ואילו צורות ההקשר הן צורות מקוצרות. מטרתם של מסרני טבריה הייתה להדריך קוראים שאינם דוברי עברית, ולכן מסרו את הצורות בדיוק כפי שנשמעו בדיבור ולא את הצורות היסודיות. למשל, צורת היסוד של עתיד קל בנסתרים היא יכתובו וכך כתובה המילה במגילות מדבר יהודה. אולם ברצף הדיבור התנועה התקצרה והטעם סר מעליה והיא נהגתה יכתבו. הבחנה זו בין התנועה הדקדוקית לבין הביצוע ברצף הדיבור קיימת גם בלשונות אחרות, למשל, באנגלית I'll go לעומת I will. על פי הגישה הזאת כל תנועת a מיוצגת בהברה סגורה מוטעמת בעברית הטברנית בקמץ ולעולם לא בפתח.

ההדרת טקסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת מקצת מעשי התורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת מקצת מעשי התורה היא חיבור עשוי מ-6 כתבי יד, שהכילו כמאה פרגמנטים שונים. מהפרגמנטים הללו הורכב הטקסט שלם. זהו מחקרו המפורסם ביותר של קימרון ואחד החיבורים החשובים ביותר במגילות מדבר יהודה. מן החיבור שרדו 130 שורות בלבד והוא מפרט את חילוקי הדעות ההלכתיים בין שתי קבוצות בעם ישראל המכונות "אנחנו" ו"אתם". מתוך בדיקות של ההלכות התברר שהקבוצה המכונה "אנחנו" משויכת לאיסיים ואילו הקבוצה המכונה "הם" משויכת לפרושים. עד לגילויו של קימרון היו חילוקי דעות בין היסטוריונים שונים בנוגע לזיקה שבין מגילה זו לטקסט המשנה, ברם, טקסט זה מהווה ראיה מכרעת - עד לרמת הניסוח המילולי - לטקסט המשנה, שנכתב כ- 300-200 שנה לאחר המחלוקות המתוארות.

מגילת המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת המקדש היא המגילה הארוכה ביותר שהתגלתה בקומראן. יגאל ידין ההדיר אותה וקימרון הציע קריאות חדשות רבות. ובכמה טורים העמיד טקסט כמעט חדש, למשל טורים לז-לט. ‏‏[12]

מגילת ברית דמשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגילת ברית דמשק היא מגילה לא-מקראית. והיא נמצאה בתריסר כתבי יד שונים, שניים בגניזה הקהירית והיתר בקומראן, אבל כתבי היד הגדולים הם מן הגניזה. הייתה גם בעיה בנוסח כי העתיקו מדור לדור וקריאות המהדירים במהדורות השונות המהדורות לא היו מדויקות וקימרון תיקן וההדיר את כתב היד. ‏‏[13]

מגילת ישעיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסט זה ההדיר קימרון ביחד עם פרופסור דונלד פארי מאוניברסיטת בריגהם יאנג שביוטה. מגילה זו נמצא בשלמותה ולמרות זאת לא קראו אותה טוב. המהדירים לא ידעו עברית היטב ולא הבדילו בין ווים ליודים, אף על פי שהללו נבדלו בבירור בכתיב, למשל המילה "רינה" נכתבה "רונה" ומקרים נוספים. מהדורה זו תיקנה את רוב השגיאות שהיו במהדורות הקודמות. ‏‏[14]

מחקריו העכשוויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קימרון שוקד כעת על כתיבתו של דקדוק מקיף של מגילות מדבר יהודה מבחינת הכתיב, ההגייה, התצורה והתחביר, תוך השוואה מפורטת לשאר מסורותיה של העברית העתיקה. כמו כן הוא מכין מהדורה חדשה של כל המגילות העבריות הלא-מקראיות מקומראן.

ספר יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צָפְנַת פַּעְנֵחַ; מחקרי לשון מוגשים לאלישע קימרון במלאת לו שישים וחמש שנה. עורכים דניאל סיון, דוד טלשיר וחיים כהן, באר-שבע: הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשס"ט 2009.

לקריאה נוספת

    • שם, פתח דבר א. תחנות נבחרות בדרך ב. טיבו של מחקר הלשון וייחודו.

רשימת פרסומים

    • שם, מעמ' יג עד עמ' כג.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Indices and Corrections to E. Y. Kutscher, The Language and Linguistics Background of the Isaiah Scroll, Leiden 1979
  • The Dead Sea Scrolls, Tokyo 1979
  • לשימוש הזמנים במקרא, ירושלים, תש"ם
  • תקציר דקדוק הארמית של המקרא, באר שבע, תשמ"ד
  • The Hebrew of the Dead sea Scrolls (Harvard Semitic Studies 29), Atlanta 1986
  • דקדוק הארמית המקראית, באר שבע, תש"ן (מהדורה שנייה: תשנ"ג)
  • פרקים בתולדות הלשון העברית של ימי בית שני, תל–אביב, תשנ"ד
  • E. Qimron and J. Strugnell, Miqsat Ma'ase Ha-Torah (Discoveries in the Judaean Desert X), Oxford 1994
  • The Temple Scroll: A Critical Edition with Extensive Reconstructions, Beer Sheva & Jerusalem 1996
  • D. W. Parry & E. Qimron, The Great Isaiah Scroll (1QIsa): A New Edition, Leiden 1999
  • פרקים בתולדות הלשון העברית (החטיבה הקלאסית, יחידה 2): העברית של ימי בית שני, תל–אביב (האוניברסיטה הפתוחה), תשס"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסק הדין בבית המשפט המחוזי בראשות דליה דורנר
  2. ^ אישור פסק הדין על ידי בית המשפט העליון (קובץ Pdf)
  3. ^ ‏על המשפט נכתב הספר Raphael Israeli, Privacy in Qumran: The Battle over the Scrolls of the Pre-Christ Era, Transaction Publisher, New Brunswick, New Jersey, 2008.‏
  4. ^ אלישע קימרון זוכה בפרס זלמן שזר לחקר תולדות ישראל לשנת תשע"א
  5. ^ The Hebrew of the Dead Sea Scrolls (Harvard Semitic Studies 29), Atlanta: Scholars Press 1986‏‏
  6. ^ חילופי צירי/פתח בעברית המקראית, לשוננו נ, עמ' 102-77‏‏
  7. ^ הוספות למאמר "חילופי צירי/פתח בעברית המקראית", לשוננו נ, עמ' 249-247‏‏
  8. ^ ‏האם פעל 'חוק פיליפי' בעברית של השומרונים? דברי הכינוס הראשון של החברה לחקר השומרונות (בעריכת א' טל ומ' פלורנטין), תל–אביב, עמ' 17-13‏
  9. ^ ‏חילופי צירי פתח וחוק פיליפי, לשוננו נו, עמ' 115-111‏
  10. ^ ‏The Pausal Patah in Biblical Hebrew, in S. E. Fassberg & A. Hurvitz (eds), Biblical Hebrew in Its Northwest Semitic Setting, Jerusalem and Winona Lake 2006, pp. 305-314‏
  11. ^ ‏The Pausal Pata˙ in Biblical Hebrew, in S. E. Fassberg & A. Hurvitz 146 (eds), Biblical Hebrew in Its Northwest Semitic Setting, Jerusalem and Winona Lake 2006, pp. 305-314‏
  12. ^ ‏‏.Temple Scroll: A Critical Edition with Extensive Reconstructions, Beer Shev & Jerusalem: Ben Gurion University & Israel Exploration Society 1996.
  13. ^ The Text of CDC in The Damascuc Document Reconsidered (edited by M. Broshi), Jerusalem 1992, pp. 9-49‏‏
  14. ^ ‏‏D.W. Parry & E. Qimron, The Great Isaiah Scroll (1QIsa): A New Edition, Leiden: Brill 1999.