אלי אפללו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלי אפללו
Eli Aflalo.jpg
תאריך לידה 8 בספטמבר 1952 (בן 62)
ממשלות 31
כנסות 16 - 18
סיעה הליכוד, אחריות לאומית, קדימה
תפקידים בולטים

אלי (אלברט) אפללו (נולד ב-8 בספטמבר 1952) הוא יושב-ראש עמית של הקרן הקיימת לישראל. בעבר כיהן כחבר הכנסת והשר לקליטת עלייה מטעם מפלגת קדימה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1952 ועלה לישראל ב-1962. בתום לימודיו התיכוניים שירת אפללו בצה"ל והשתחרר בדרגת סמל ראשון. הוא כיהן כחבר מועצת העיר בעפולה וכראש המועצה המקומית מגדל תפן. נבחר בראשונה לכנסת השש עשרה (2003) מטעם סיעת הליכוד.

ביוני 2004 אסרה ועדת האתיקה של הכנסת על אפללו להשתתף בדיונים הקשורים למשק הדלק, וזאת מפני שבבעלותו מספר תחנות תדלוק‏[1].

אפללו זכור בכך, שהוזעק מבית החולים על כסא גלגלים לאחר ניתוח ראש שעבר, כדי להשתתף בהצבעה בקריאה ראשונה על תוכנית ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי (26 באוקטובר 2004).

ב-30 במרץ 2005 מונה לסגן שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. בראשית חודש מאי 2005 הוזכר שמו כמועמד לראשות העיר עפולה, אך בעקבות בקשת ראש הממשלה, אריאל שרון, ושר התמ"ת, אהוד אולמרט, נשאר בתפקידו ולא התמודד לראשות העיר. בעקבות כך הוא קיבל סמכויות נרחבות במשרד, כולל אחריות מלאה על תחום התעסוקה.

ב-1 בנובמבר 2005 פרסם כתב גלי צה"ל, עמית סגל כי אפללו, יחד עם סגנית שר הפנים, רוחמה אברהם חשודים כי נסעו לארצות הברית, בעת היותם חברים בוועדת הכספים של הכנסת בשנת 2003, במימון ובאירוח מלא של חברת אגרקסקו. למחרת היום הודיעו שני סגני השרים על השבת הכסף לחברת אגרקסקו.

עם הקמת מפלגת קדימה בנובמבר 2005, פרש אפללו מן הליכוד, והיה מן הגרעין המייסד של המפלגה. הוא הוצב במקום ה-22 ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, ונבחר מטעמה לכנסת. מספר חודשים לאחר התפטרותו של יושב ראש הקואליציה, אביגדור יצחקי מתפקיד זה, בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, מונה אפללו על ידי ראש הממשלה ויו"ר קדימה, אהוד אולמרט, לתפקיד יו"ר הקואליציה במקומו של יצחקי.

ב-14 ביולי 2008 אישרה מליאת הכנסת את מינויו לתפקיד השר לקליטת עלייה, תפקיד בו כיהן עד השבעת ממשלת ישראל השלושים ושתיים בסוף מרץ 2009.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה התמודד אפללו בבחירות המקדימות במפלגתו. הוא שובץ במקום ה-14 ברשימת המפלגה ונבחר מטעמה לכנסת השמונה עשרה, בה הוא חבר בוועדת הכלכלה וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

במהלך כהונתו בכנסת יזם מספר חוקים ובהם: תיקון לחוק קביעת הזמן, הקובע את מועדי שעון הקיץ בישראל (יחד עם חבר הכנסת דוד אזולאי); חוק להגבלת עוצמת הקול בשידורי פרסומות וקדימונים (יחד עם חבר הכנסת אמנון כהן); חוק המשווה את המענק, הניתן לחיילים משוחררים, שעבדו בעבודה מועדפת בתעשייה, למענק הניתן למי שעבד במקומות אחרים; תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה), המרחיב את האיסורים על חשיפת פרטיו של קטין (יחד עם חברי הכנסת זבולון אורלב, אריה אלדד ואורי אריאל); תיקון לחוק התקשורת, המחייב את חברות הטלפון, לבקשת מנוי וללא תשלום, לבטל את שירותי המסרון בחשבונו.

ב־23 בדצמבר 2009 הודיע על כוונתו לפרוש מקדימה ולהקים סיעת יחיד, בקשתו לא זכתה לתמיכה בסיעה והוא הודיע כי יישאר בה ויפעל להחלפת לבני‏[2].

ביוני 2010 הוצע לאפללו לשמש כיושב ראש עמית של הקרן הקיימת לישראל. הוא נעתר להצעה וב-25 בינואר 2012 התפטר מן הכנסת‏[3].

אפללו גר בעפולה, אב לשלושה ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החלטת ועדת האתיקה, אתר הכנסת, 29 ביוני 2004
  2. ^ מרב דוד, אפללו החליט להישאר בקדימה ולהיאבק בלבני, באתר nrg‏, 11 בינואר 2010
  3. ^ ח"כ אלי אפללו הגיש מכתב התפטרות ליו"ר הכנסת, באתר ‏mako‏‏, ‏23 בינואר 2012; המכתב נכנס לתוקף 48 שעות מהגשתו‏


שרים לקליטת העלייה בממשלות ישראל

חיים משה שפירא - יגאל אלון - שמעון פרס - נתן פלד - שלמה רוזן - דוד לוי - אהרן אבוחצירא - אהרן אוזן - יעקב צור - יצחק חיים פרץ - יאיר צבן - יולי אדלשטיין - יולי תמיר - אריאל שרון - ציפי לבני - זאב בוים - יעקב אדרי - אלי אפללו - סופה לנדבר