אלי הורביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "אלי הורוביץ" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אלי הורביץ (פירושונים).
אלי הורביץ

אליהו (אלי) הורביץ (1932 - 21 בנובמבר 2011) היה תעשיין ישראלי. שימש מנכ"ל חברת "טבע" בין השנים 1976-2002 ויו"ר חבר המנהלים שלה בין השנים 2002-2010. הורביץ הפך את "טבע" לחברה הגדולה בישראל ולחברת התרופות הגנריות המובילה בעולם. כיהן כנשיא התאחדות התעשיינים וכיו"ר בנק לאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי הורביץ בראיון למגזין כלכליסט, בכנס צאצאי משפחת סלומון, כשלושה שבועות לפני פטירתו

נולד לצבי הורביץ בשנת 1932 בירושלים. בשנת 1934 עבר עם משפחתו לתל אביב, בה למד בבית ספר כרמל ולאחר מכן בעירוני א'. במהלך מלחמת העצמאות הפסיק עם בני מחזורו את לימודיו כדי להשתתף בהגנה מפני הפלישה הערבית. לאחר מכן השלים את לימודיו, התגייס לצה"ל במסגרת הנח"ל ונמנה עם מקימי קיבוץ תל קציר בו היה חבר.

במהלך שירות המילואים עבר ב-1956 קורס קצינים וקורס קציני תותחנים. במלחמת סיני היה קצין בגדוד מרגמות כבדות 340 בחטיבת יפתח, במלחמת ששת הימים היה קצין ניהול אש בגדוד, במלחמת ההתשה שירת כסמג"ד ומפקד הגדוד. במלחמת יום הכיפורים פיקד על "כוח אלי" בחזית המצרית, כוח לא אורגני שהורכב בזמן המלחמה מיחידות מרגמות כבדות מתנייעות. הורביץ המשיך להתקדם במילואים בסולם הדרגות והתפקידים, עבר קורס מפקדי גדודים ובתפקידו האחרון בשירות שימש סגן מפקד אגד ארטילרי בדרגת סגן אלוף.

טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נשא לאישה את דליה סלומון, בת לבעלי מפעל אסיא לתרופות, אחותה של רות חשין מנהלת הקרן לירושלים, ואשת שופט בית המשפט העליון מישאל חשין. כסטודנט לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים החל לעבוד כשוטף כלים בחברת "אסיא", ובמהרה עבר לתחום הניהול, התמחור והחשבונות. הוא התקדם במהירות בסולם הדרגות, התקדמות שלצד כישרונו תרמה לה גם היותו חלק ממשפחת סלומון, ממייסדות "אסיא", בהיותו נשוי לבת המשפחה, דליה סלומון. בשנת 1963 הוא הצליח לסגור במהירות עם עובדי המפעל[דרושה הבהרה] "צרי" שנרכש אותה עת, כאשר לרובם העניק פיצויים והשאר שולבו במפעלי אסיא‏[1]. בעקבות זאת מונה הורביץ למנהל אסיא. בשנת 1968, רכשה אסיא את טבע, והורביץ ניהל את ההתנהלות מול העובדים שבקשו בתחילה למנוע את הרכישה‏[2]. ב-1976 הייתה הושלם המיזוג של אסיא וטבע והורביץ היה למנכ"ל קבוצת "טבע". באותה שנה זכה בפרס התעשייה בקטגוריית הכימיה‏[3].

בהגיעו לגיל 70 פרש ממנכ"לות "טבע" והותיר את ההובלה לישראל מקוב, כשהוא עצמו מתמנה ליו"ר הדירקטוריון.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות השבעים כיהן כמנכ"ל מכון היצוא[4] ומסוף שנות ה-70 כיהן במועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל[5]. ב-1981 מונה לנשיא התאחדות התעשיינים. במאי 1986 מונה ליו"ר דירקטוריון בנק לאומי בשעתו הקשה ביותר של הבנק, אחרי משבר מניות הבנקים. המינוי עבר במועצת המנהלים ברוב מוחץ אך בהימנעות של ארנסט וודק ויחזקאל הרמלך שטענו שהורביץ נושא באחריות לוויסות מניות הבנקים כחבר מועצת המנהלים בתקופת הויסות, למרות שהוא הביע את דעתו נגד הויסות, ולכן לא ראוי שיתמנה לתפקיד‏[6]. הורביץ הודיע עם מינויו שיכבד את כל הסכמי הפרישה עם ארנסט יפת‏[7] והתעקש להמשיך לאפשר את כהונתו של יפת בתפקיד בכיר בשלוחה של בנק לאומי בחוץ לארץ‏[8]. הורביץ חילק את זמנו בין בנק לאומי לניהול טבע. באוקטובר 1986, בעקבות ביקורת ציבורית, החליט הדירקטוריון בראשותו על קיצוץ חלק משכר הבכירים בבנק. בינואר 1987, עם התעצמות הלחץ הציבורי שכלל גם שביתה של עובדי הבנק, הורה מיכאל ברונו להורביץ לחקור את פרשת פיצויי הפרישה של יפת מהבנק. אולם הורביץ החליט מיידית להתפטר, למרות שטען שהטעות של מתן פיצויים מוגזמים ליפת, שהוא היה מעורב בה, אינה כשל ולא ראוי היה לדרוש את התפטרותו‏[9].

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורביץ הועמד לדין בעבירות מס עקב אי דיווח על הכנסות בסך מיליוני דולרים בקשר לפעילותו כיושב-ראש דירקטוריון פרומדיקו והורשע בבית המשפט המחוזי על ידי השופטת אילה פרוקצ'יה. על החלטה זו ערער לבית המשפט העליון. ערעורו התקבל והוא זוכה פה אחד בפסק דין פרומדיקו[10].

בשנת תשס"ב זכה בפרס ישראל על מפעל חיים.

מאז פרישתו ממנכ"לות טבע היה פעיל במיזמים רפואיים חדשנים.

בשנת 2010 קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן. ובשנת 2011 קיבל את אות עמית כבוד של המרכז האוניברסיטאי אריאל. הורוביץ קיבל את הפרס על תרומתו רבת השנים לקידום התעשייה עתירת הידע, הכלכלה והחברה בישראל[11].

בנובמבר 2009 אובחן כלוקה בסרטן הלימפה, הוא עבר טיפולים והחלים מהמחלה. נפטר ב-21 בנובמבר 2011 כתוצאה מאלח דם[12], והובא לקבורה ב-24 בנובמבר בבית הקברות בקיבוץ גבעת השלושה.

עיריית כפר סבא הנציחה את זכרו בקריאת רחוב על שמו‏[13].

בהספד שנשאה בתו של הורביץ, היא העבירה ביקורת קשה ביותר על התנהלות הצוות בבית החולים שיבא אשר טיפל בו. נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' חיים הרשקו חקר את הפרשה וקבע ביולי 2012, כי היו כשלים חמורים מצד צוות בית החולים שטיפל בהורביץ: (1) הצוות במחלקה פנימית ו' לא העריך נכון את חומרת מצבו של הורביץ; (2) הצוות לא היה מודע לתוצאות חמורות של בדיקות דם שהתקבלו עשר שעות לפני קריסת המערכות בגופו; (3) הרופאה התורנית לא נענתה לבקשות המשפחה והצוות הסיעודי לבדוק את הורביץ במשך ארבע שעות רצופות, מתחילת ההידרדרות במצבו ועד ל"קריסת המערכות הברורה"; (4) במהלך שעות אלה לא עודכן מנהל המחלקה בהידרדרות זו, למרות נוכחותו במחלקה; (5) חובת המנהל בתור כונן "הייתה להתעדכן בנעשה במחלקה ביוזמתו ולא להשאיר זאת להחלטת התורן בלבד"‏[14].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורביץ היה מזוהה עם מפלגת העבודה, אך היה מקורב מאוד גם לאהוד אולמרט[15].

על אף הילת "הקוסם הכלכלי" שריחפה מעל ראשו והתבטאויותיו בנושאי כלכלת מדינה בכנסים שונים הודיע הורביץ שאין לו עניין בתפקיד שר האוצר - "אני טוב בניהול עסק. לא בפוליטיקה". עם זאת, הורביץ התבטא מפעם לפעם בנושאים פוליטיים. בתחום הכלכלי, כשהיה אחד מהמועמדים להחליף את שר האוצר המתפטר בנימין נתניהו, קרא לתוכנית לצמצום העוני, ואמר שהרפורמות הכלכליות של נתניהו, הגם שתמך בהן, נעשו שלא מתוך הידברות, כראוי לדעתו. בתחום המדיני קרא להקמת גדר ההפרדה, והודה ש"התפכח מאשליות" שהיו לו לאחר חתימת הסכם אוסלו.

באוגוסט 2006, בעקבות מלחמת לבנון השנייה היה הורוביץ חבר בוועדת שחק, אותה הקים שר הביטחון, עמיר פרץ. הוועדה, בראשות הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, בה היו חברים גם האלופים (במיל.) הרצל בודינגר ואילן בירן, פורקה עוד בטרם הספיקה לפעול, לאחר שבודינגר הודיע על פרישתו ממנה מ"סיבות אישיות", וזמן קצר אחר כך הוקמה ועדת וינוגרד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק דיש, האיש שהביא צרי לטבע, מעריב, 1 באוקטובר 1976
  2. ^ פועלי טבע חוזרים לעבודה, דבר, 6 באוקטובר 1968
  3. ^ 7 מנהלים חתני פרס התעשייה, דבר, 8 ביוני 1976
  4. ^ שר האוצר דחה תביעת היצואנים להגדיל התמריצים, דבר, 14 בינואר 1975
  5. ^ דוד ליפקין, עשרת המופלאים של בנק לאומי, מעריב, 11 בינואר 1987
  6. ^ מאיר ינהל התיק הכלכלי, מעריב, 15 במאי 1986
  7. ^ דוד ליפקין, יפת התפטר, מעריב, 12 במאי 1986
  8. ^ דוד ליפקין ועודד שורר, הורביץ נחוש בדעתו: יפת ימלא תפקיד בכיר, מעריב, 16 במאי 1986
    דוד ליפקין ועודד שורר, מה שהשיג בנקאי שנולד בנקאי, מעריב, 16 במאי 1986
  9. ^ דוד ליפקין, הורביץ, אני פורש בניגוד לדעתי, מעריב, 14 בינואר 1987
    דולצין: הורביץ אמר לי מוטב שלא תדע איך גמרנו עם יפת, מעריב, 14 בינואר 1987
  10. ^ ע"פ 1182/99
  11. ^ אלי הורוביץ קיבל את אות עמית כבוד של המרכז האוניברסיטאי אריאל
  12. ^ רנן נצר, ‏"הטיפול שאבי, אלי הורביץ, קיבל היה גרוע בכל הרמות", באתר גלובס, 24 בפברואר 2012
  13. ^ "הורביץ פינת המסגר: עיריית כפר סבא תקרא רחוב על שם מנכ"ל טבע", באתר TheMarker.
  14. ^ רוני לינדר-גנץ, דו"ח: במשך שעות לא ניגש רופא להורביץ למרות מצבו המידרדר, דה מרקר, 31 ביולי 2012
  15. ^ אולמרט תמך במועמדותו של הורביץ למשרת שר אוצר בתקופת שלטונו של אריאל שרון. לאחר מלחמת לבנון השנייה מונה הורביץ, בהסכמת אולמרט, כחבר בוועדת שחק (לבדיקת מחדלי מלחמת לבנון השנייה) שהתפרקה, ולאחר מכן מונה כחבר בוועדה לבחינת תקציב הביטחון בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר דוד ברודט.